דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא
דרוש י - לזכור ברית
לזכור ברית
(א) אם תעזבנו יום יומים אעזבך, בטור מביא משל למדינה שהיתה חייבת מס למלך ולא פרעה בא המלך בחיל וכו', עד בער"ה הגדולים מתענין, והקב"ה מוותר שליש, בימי תשובה הבינונים וכו' ומוותר שליש, ביוה"כ הכל מתענין, והקב"ה מוותר שליש, והקשה הבית יוסף א"כ ער"ה שקיל כיוה"כ, ונראה דשלש מיני תשובה הם, על ידי יסורים ותשובה מיראה ותשובה מאהבה, וצמיחת הפרי הטוב מהתשובה מצינו בגמרא שני מינים זדונות נעשו כשגגות, וזדונות נעשו כזכיות, ואני אומר שעל כרחך יש עוד מדרגה ממוצע בין השגגות ובין הזכיות, דהיינו שנמחה זכר הענין לגמרי, ולא יזכר ולא יפקד כלל, אבל אכתי לא נהפך לזכות עד הוספות מדרגות בתשובה, נמצא שיש שלש מיני כפרה, א' שנעשה שוגג, ב' שנמחה ונשכח לגמרי, ג' שיתהפך לזכות, וזה נגד שלש מדרגות בתשובה ע"י יסורים מאהבה ומיראה, ובער"ה חרב חדה כבר מונח על צוארו של אדם, כי למחר ספרי מתים פתוחים ואין פנאי כלל, ולכן השליש שמוותר היינו בזדונות נעשו שגגות, ובעי"ת הוא מיראה, כי אין הזמן בהול כי תלוי ועומד עד יוה"כ, ומ"מ החכם עיניו בראשו להיות זריז, פן ח"ו לא יהיה כח בידו לשוב, ומיראת יוה"כ עושה תשובה, והשליש שמוותר היינו שנמחה זכר העון לגמרי, יוה"כ אנחנו מכירים אהבת הקב"ה וחביבות ישראל, שהכהן נכנס לפני ולפנים כבן בית, ואז עושים תשובה מאהבה, והשליש שמוותר שזדונות נעשו זכיות, נמצא יום הכפורים הוא הגבוה שבמדרגות:
(ב) עוד נלע"ד לתרץ קושית הב"י, דבשלהי פרק קמא דקדושין אמרו, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו', והנה הדבר יפלא אם על מחשבה שלא עשתה פרי כלל, א"כ אין כאן מעשה כלל, ואיך שייך למימר שאין הקב"ה מצרפה למעשה צירוף מאן דכר שמיה, וכך הוי ליה למימר מחשבה אין הקב"ה מחשבה למעשה, ונראה שמחסדו של הקב"ה שאינו מעניש על השוגג, וכן הוא מחסדו שאינו מעניש על הרהור עבירה לחוד, והנה ההרהור הוא מחשבה בלי מעשה, והשוגג הוא להיפך מעשה בלא מחשבה והקב"ה מוותר ואינו מעניש כי אם על המזיד שאז הם שניהם יחדיו להרע מעשה ומחשבה, ומעתה אם אחד היה מהרהר לעשות עבירה ולא עשאה ושוב אח"כ נזדמן לו במקרה שעשה עבירה זו בשוגג בלא דעת, והנה אצל זה ישנם שניהם מחשבה ומעשה אלא שלא היו בפרק אחד וגם זה מחסדו של הקב"ה כיון שמחשבה זו לא עשתה פרי שהרי המעשה שעשה אח"כ לא בא ע"י מחשבה זו אין הקב"ה מצרפה למעשה ההוא:
(ג) וכשהקב"ה בא למחול עונות עמו והקטגור עומד ומקטרג השופט כל הארץ לא יעשה משפט ודין ברשעים אז הקב"ה מעביר לאחדים ומתחלה התר חרצובות רשע להתיר האגודה ומפריד המחשבה מהמעשה להיות כ"א בפני עצמו וזה קולא גדולה כנ"ל ושוב מעביר המחשבה לגמרי ונשאר שוגג ושוב נהפך לזכות ואלו השלשה שלישים שמכפר בשלשה זמנים ער"ה וימי תשובה ויוה"כ בער"ה נעשה הפירוד בין המחשבה והמעשה וזה עקר ויסוד לכל לכל הכפרות אח"כ וביוה"כ נהפך לזכות נמצא אין ערוך לער"ה עם יוה"כ ועם כל זה שורש ההתחלה צריך שתהיה מהיום. ואמנם נקל להפריד חבל שאינו עבות רק משתים, אבל העבות משלשה ויותר עד אין מספר עבותו חזק וקשה להפריד, ונעשה קשר בוגדים קשר אמיץ וע"ז נאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא אבל אח"כ בעבותות העגנה כמו אנחנו אלה אשר עונותינו נשתרגו על צוארינו עבות כגדיל והפירוד קשה וצריך תשובה שלימה היום הזה ואם לא עכשיו אימתי אבל המקשה לבו בתחלת הכפרה שוב אין לו כפרה וזה אם תעזבנו יום שהוא ער"ה יום אחד בשנה יומים אעזבך אמר הקב"ה שבשני ימי ר"ה יעזבהו. או יומים יום הדין של ר"ה ויוה"כ ולכן אחיי לכו ונשובה כו' ויחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וגו':