דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא
דרוש ד תשרי
(א) לדוד ה' אורי וישעי, ה' מעוז חיי ממי אפחד, בקרוב כו', ובפסיקתא הובא בילקוט, ה' אורי בר"ה, וישעי ביוה"כ, והנה זה כמה שנים אמרתי, על דרך שאמרתי בדרוש יום ראשון דסליחות, היום הרת עולם הרת לשון הריון, שעלה במחשבה בתשרי, ולא נברא עד ניסן, וא"כ היום יעמיד במשפט וכו', דהיינו קושית הר"ן דלר' יהושע למה קבע הקב"ה תשרי ליום דין, והתירוץ ע"ז אם כעבדים עינינו תלויות עד יוה"כ, וכמו שתירץ הר"ן, שנקבע מועד המשפט סמוך לזמן כפרה, וזהו כונת המדרש, ה' אורי בר"ה, דהיינו דוגמת עיבור שנר דלוק על ראשו, ולמה יום הדין בו ביום, לזה אמר וישעי ביום הכיפורים, ועכשיו נ"ל, אם ה' אורי בר"ה, אז ודאי וישעי ביוה"כ, ממי אירא דהנה אדם אין צדיק בארץ שיוכל לזכות במשפט, ובפרט יתמי דיתמי כמונו, שכל השנה כלה מאתנו בשיהי ופיהי, בלי שום זריזות במצות, וכמה גופי עבירה שהכבידו נשתרגו על צוארנו, פגם כל האיברים, כל ראש לחלי חולי הנפש והמוח, והלב חורש מחשבות רעות, והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ועינינו רמות ומסתכלות בעריות, ואזנים כבדות מלשמוע, ופה דובר נבלה, וגם איסורי מאכלות, ומילוי הכרס בתאות הגשמיים, ושקרים ורכילות וכזבים, וידים עסקניות בכמה מיני עבירות, יד ליד איש ואשה זרה, גם בחור גם בתולה, והרי כלם נדות, ובכלל עריות הם, ורגלים ממהרים לרוץ לרעה, וכל האיברים מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, וזמן הוקבע לנו עשי"ת, ומה יספיקו עשרה ימים הללו, ואם באנו לעשות תשובת המשקל, לא יספיקו כל ימינו בהפסקות גדולות משבת לשבת, ועם כל זה רחמנא לבא בעי, ומיום שנתת אל לבך כתיב, והקב"ה מקבל את מחשבותינו, ומאמין שנקיים את כל אשר קבלנו עלינו, והנה מאן דיזיף ולא מפרע, איך הדר יזיף, וכאן שתכף אחר יוה"כ הרבה מאתנו בועטים, ומשליכים ופורקים עבותות התשובה, וחוזרים לסורם, איך בהגיע עוד ר"ה, איך יקבל הקב"ה הרהורי לבו:
וח"ו אבדה התקוה, והנה ר"ה נקרא חג שהחודש מתכסה, דהיינו שאין אור הלבנה מאיר, ולפי שישראל נמשלו ללבנה, וחשך משחור תוארנו, והודנו נהפך למשחית, ואמרתי שזה כונת רז"ל בפ' הישן, בשביל ד' דברים המאורות לוקין, ופי' רש"י ירח וכוכבים, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בא"י, ועל קוצצי אלנות טובות, והנה ביום הדין הגדול ר"ה חיל ורעדה יאחזון, ובפרט מי שהרבה לפשוע, שהוא ירא מעבירות שבידו, וממש חרב חדה מונחת על צוארנו, וכפשע בינינו ובין המות, כי ספרי מתים פתוחים, וכל א' נותן לב לשוב בתשובה אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואינו מגיע לחלק אלף מזמן הצריך לתשובה בפועל, ורחמנא לבא בעי, ואם אחר יוה"כ זה חוזר וניעור למעשים ראשונים, והא תשובה בפועל לא עשה, ותשובה רצונית דהיינו במחשבה עקרה עזיבת החטא, וכמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו כו', וא"ת מה נעשה בימים מועטים הללו, ואמר הכתוב יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו, אבל אם מתגלה בושתו שלא עזב דרכו, אם כן הוברר למפרע שלא עשה תשובה כלל, וא"כ אותן עונות ראשונות, שהועמדו בר"ה מן הצד, שזה פעולת התשובה החדשית, גם ה' העביר חטאתך, לא אמר גם ה' מחל חטאתך כי עדין לא נגמרה המחילה, עד יבורר אם מקיים מחשבתו ומעשה מוציא מיד מחשבה, ובטלה מחשבתו למפרע, וע"י עון החדשים ניתוספו הראשונים, וזהו כונת הפסוק, הוי אריאל אריאל, קרית חנה דוד, ספו שנה על שנה, חגים ינקופו, פירש"י ספו שנה על שנה תמיד עוונו דרכנו, ולכאורה בכל יום המה מוסיפים, ולמה אמר שנה על שנה, אלא בכל עשי"ת מהרהרים בתשובה, וכל השנה הקב"ה מצפה אולי עוד יקיים, ויסגף עצמו בפועל בתשובת המשקל, וכאשר כלתה שנתו, ולא עשה תשובת המשקל, ולא נשאר רק תשובה מחשבות, שהרהר בעשי"ת, וגם זה בטל למפרע, שהרי לית כאן עזיבת החטא, וממילא ניתוסף בבת אחת עבירות של כל השנה, שעברה עליהם ר"ה ויוה"כ כבר, ושאג הנביא הוי אריאל, שכבר הגיע ימים נוראים, אריה שאג מי לא יירא, אריאל קרית חנה דוד, ואם אין אתה עושה בשביל עצמך, שרואה בעוה"ז עולם הפוך, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, עכ"פ ראוי להענות על לבנו קרית חנה דוד, שעכשיו ירושלים שממה, וכשהם חוזרים לעבירות ראשונות, כשמגיע עוד פעם ר"ה, ספו עונות שנה שעברה, שכבר כמעט היו סדורים למחול, על שנה עבירות של שנה זו, וע"י זה חגים ינקופו, פירש"י שהחגים יכרתו, ואני אומר שר"ה נקרא חג, כדכתיב בכסא ליום חגנו, ויוה"כ נקרא שבת שבתון, ובשנים שעברו הקב"ה צופה לרשע וחפץ בהצדקו, בעשי"ת שיחזור בתשובה, ואינו ממהר לכרתו בר"ה, אבל כיון שספו שנה, זו ניכר שתשובתו לאו כלום היא, וא שמיה בהאי חירגא דיומא, ואז החגים דהיינו בר"ה ינקופו שנכרתים:
(ב) והנה כל מעשיך בספר נכתבים, ובר"ה וכל עשי"ת שזה שב ומתודה, הקב"ה כותבו בספר בעלי תשובה, ואולי הוא בעצמו כותב, כי ביד כל אדם יחתום, ובסוף אחר יוה"כ שזה חוזר לדרכו הרע, א"כ ניכר שתשובתו זיוף, ואין לך כותב פלסתר יותר גרוע מזה, ועל זה המאורות לוקין, כי הלבנה מתכסה ובושה ממעשינו:
מעידי שקר, הנה הקורא ק"ש בלא תפילין נקרא מעיד שקר, והטעם שהוא אומר ה' אלהינו, וע"י התפילין ניכר ששם ה' נקרא עליו, אבל כשהוא בועט בתפילין, אין שם ה' נקרא עליו:
(ג) ומגדלי בהמה דקה בא"י, הנה ד' גליות גלינו, בבל מדי יון, וזה האחרון גלות הרביעי הכביד, כי כלם בשעה וזמן,. אבל זה כבר כלו כל הקיצין ועדין בן דוד לא בא, ופורקנא בידינו היום אם בקולי תשמעו, והדבר תלוי בתשובה, ולכן כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו, כאלו נחרב בימיו, שאנחנו בעונותינו מאריכים חרבנו וארבע גליות ראה דניאל בדמות ד' חיות, וכתיב וארו חיוה רביעה דחילא ואימתנא ותקיפא יתירא, ושניה די פרזלא כו', וכן בחלומו של נבוכדנצר, ראה מלכות רביעית, כפרזלא די מרעע כל אלין תדיק ותריע, וחי' בכלל בהמה, וא"כ מלכות רביעית נקרא חי' דקה, שהיא אכלה ומדקה, והיינו אומה ישמעאלית שנתפשטה בכל גבולי א"י, שפחה כי תירש גבירתה, ואנחנו מאריכים קצה בעוה"ר גורמין לגדל זמן בהמה דקה זו בא"י:
(ד) ועל קוצצי אילנות טובות, הנה באדם הראשון נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה כו', ודרשו רז"ל לעבדה במ"ע, משום שכל מצוה שאנחנו מקיימים, אנו נוטעים נטיעה לעלות פרי למעלה, והנה מי שרבו עונותיו נאמר בו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו בעוה"ב נמצא זה קוצץ באילנות טובות למעלה, להשתמש בהם תשמיש בזוי בעוה"ז, ואיך יתפלל זה על הגאולה שהוא יום שכלו שבת, כי מה יאכל בשבת כיון שכל מה שטרח אכל בע"ש:
(ה) ועל כל אלו המאורות לוקין, הירח מתכסה בר"ה, אי נמי השמש, ע"ד דאיתא במדרש שמשה רבינו כעס בשעת חורבן על השמש, ואמר ליט שימשא, אמאי לא חשיכת בשעתא דהעאל שנאה בהיכלא, והשמש השיבו, כי בעל כרחה יצאה, כי מחו לי' שיתין פולסין, ועד האידנא לא נפיק עד דמחו לי', נמצא בזמן שבה"מ קיים השמש האיר ברצונו, אבל עתה המאורות לוקין שאינו רוצה להאיר עד דמחו ליה:
(ו) ועתה אחיי ורעיי נחזי אנן, אם מה שהרהרנו בתשובה אשתקד, אם אחר יוה"כ לא היינו ככלב שב אל קיאו, ולכך האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו, שהמחשבה שלו שוב אין מאמינין בו, ובמעשה ודאי שלא יספיקו כל ימיו:
ונחזור לראשונים, ה' אורי בר"ה, שלא הי' הירח מחשיך עבורו, וא"כ בודאי שהי' קיים במאמרו בתשובה, ואז אף שנכשל בכמה עבירות, יש לנו עשי"ת וישעי ביוה"כ: