אור ברסלב
דרושי הצלח דרוש ב - לעשי"ת

דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא

דרוש ב - לעשי"ת

דרוש א - ליום א' דסליחות

לעשי"ת

(א) שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים כו', כבר הקדמתי בדרוש יום א' דסליחות, שתשובה מועיל גם ע"פ מדה"ד, אמנם תשובת המשקל בסיגופים גדולים, אבל תשובת דברים וידוי וחרטה ובכי אינו מועיל רק מצד מדת הרחמים, וזהו שובה ישראל עד ה' אלהיך שתפעל ששם הוי' ברחמיו, הוא יהי' דיין שלך, ובידו מדת המשפט לעשות רחמים בדין, כי כשלת בעוניך שהוכשל כחך, ואין אתה יכול לעמוד בסיגופים גדולים שיועיל מצד מדה"ד, ואמרו כשלת בעוניך הראה בזה עוצם חסדי ה' ורחמיו המרובים לקבל שבים ברחמים, שלא מיבעיא אם זה החוטא הוא מתשושי כח בטבעו, שהקב"ה מקבל ברחמים תשובתו בלי סיגופים, כי אנוס הוא, אלא אפילו הוא בטבעו חזק הכח, אלא שבעונו נכשל כחו כאשר בעוה"ר רוב העבירות מלבד שמאבדין את האדם מעוה"ב, גם מעוה"ז מאבדין אותו, ורוב עבירות מכשילין כחו של אדם, ואין לך דרך טובה לחזק גופו של אדם כעבודת הבורא, צדיק אוכל לשובע נפשו, ואינו נבהל להון, ויש לו מנוחה כל ימיו, משא"כ בטן רשעים זולל וסובא ומזיק גופו ובריאותו, וגברא דנשי קטלוהו. אז מרבה בזימה נוטל מאור עיניו, ושכבת זרע היא כח הגוף, וגם הרהוריו הרעים מכשילין כחו, והרהורי עבירה קשים לבריאת הגוף מעבירה, והקנאה והתאוה מפסידים כח הגוף, דרך כלל אין לך קשה לבריאות הגוף ממעשה הרשעים:

(ב) ואפשר זה רמזו רשעים בחייהם קרוים מתים, ויש לדקדק מאי בחייהם בחיים קרוים מתים הוי ליה למימר, אמנם לדרכנו נכון, לא מבעיא לענין סתם חיים דהיינו מה שבאמת קרוי חיים פשיטא שהרשעים אין להם חיות, אלא אפי' חייהם החיים שהם בוחרים, ג"כ קרואים מתים, וממיתים עצמם במעשיהם גם בעוה"ז, וע"י מעשי הרשעים נכשל כחו. וע"ז נוטל כחו ואינו יכול לעשות סיגופים ואיך יעיז פניו לבקש רחמים בלי סיגופים, ולומר כי אין לו כח להתענות מחמת שנכשל כחו ברוב עונותיו אשר עשה להכעיס בוראו, ואין קטיגור נעשה סניגור, והוא נמשל לעבד שמרד במלכו מלך בו"ד ונלחם באדוניו מלחמות רבות עד שלרוב מלחמותיו אשר הם יום ולילה על פני השדה ללחום עם אדוניו, נפל שדוד בלי כח, ובאו שלוחי המלך ותפסוהו והביאוהו בשלשלאות של ברזל, וביקש שיתנו לו חסד לדבר עם המלך, וניתן לו רשות לבוא לפני המלך, והנה דרך העולם הבא לפני המלך צריך ליפול על פניו מוטה ארצה, עד יתן לו המלך רשות לעמוד, אבל לישב בישיבה בהיכל המלך דמו בראשו וזה המורד בבואו להיכל המלך תכף ישב על הכסא בלי רשות וכאשר ראה כי פני המלך זועפות, התחיל לבקש אל ירע בעיני המלך אשר ישבתי, כי לרוב היותי תמיד בשדה על הסוס ללחום בך, לא נשאר בי כח לעמוד, וצריך אני לישב, הלא המלך יכעס יותר ויותר על האמתלא הזאת, כן אנחנו עונותינו הכשילו כחינו, ואין בנו כח לבוא לפני המלך בתשובה, ואמתלא שלנו שהכשיל בעונינו כחינו, ואעפ"כ הקב"ה ברוב רחמיו והרבה להשיב אפו ומרחם עלינו, וזהו שרמז הפסוק, כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים, שעכ"פ אף שאין צריך לכל תשובת המשקל, אבל צריך דברי תחנונים ובכי וחרטה:

(ג) ותדעו שאין עיקר התשובה הצום והסיגופים, שהרי אנו אומרים עשרת ימי תשובה, והרי אין עשרה בלא שבת, ולפעמים ב' שבתות ומה סיגוף יש בשבת, וקראת לשבת עונג כתיב, אבל החרטה היא גם בשבת, ואדרבה בחול צריך סיגוף כדי להתיש כח הקליפה, שיוכל להתחרט בלב שלם, אבל שבת קדושת היום מתיש ומבטל הקליפה, ויכול להתחרט בלב שלם, וגם קדושת הנשמה היתירה שלא נשקעה בקליפה, כי לפי דברי רז"ל האדם בודאי נזהר בשבת מעבירה, ובדמאי אמרו שאולי בשבת משום שאימת שבת עליו. ולכך הנשמה יתירה טהורה היא ואין להקליפה אחיזה בה, ולכך יכול לקיים מצות תשובה בלי סיגופים, וכמו כן אם מתבייש מעבירם, א"כ אינו דבוק בה ומתחרט, בודאי לכך מוחלין לו, והנה אותיות שרשיות של תשובה הוא תשב, והוא אותיות שבת, והוא אותיות בשת, והיינו או תשב ע"י סיגופים, שזו תשובה מפורסמת, או שבת ששומר שבת כהלכתו מוחלין לו, או בשת שיתבייש ממעשיו, ובעוה"ר בדור הזה סניגור נעשה קטיגור, ומחללים קדושת השבת, והרבה עבירות עושים בשבת יותר מבחול, כי בחול אין להם פנאי כל כך, ועוד שמחללים השבת בכמה מלאכות, באופן כי בעוה"ר קדושת השבת אנו מחללים, ומסוה הבושה סרה מעל פנינו, ותאות עוה"ז אנו רודפים באכילה ושתיה זוללי בשר וסובאי יין, ולא די שאין אנו מסגפין על עונותינו, אנו רודפים תענוגים, ומה תקנה יהיה לנו על עוצם כובד משקל הפשעים:

(ד) וזה רמז שלמה תחת שלש רגזה הארץ, ותחת ארבע לא תוכל שאת, תחת עבד כי ימלוך, הוא הס"ם שמולך על כל אברי הגוף, כי כלם נלכדו ברשתו, ומתחלה עבד הוא, וכדכתיב מפנק מנוער עבדו, ואחריתו יהיה מנון, ונבל כי ישבע לחם, שאחר כל עונות ופשעים אינו רוצה לסגף עצמו בתעניות, אבל ישבע לחם, ושמא תאמר ע"י הבושה יתכפר, הנה רז"ל אמרו בפ"ג דפסחים ר"מ אומר כל המשיא את בתו לע"ה כאלו כופתה ונותנה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל ואין לו בשת פנים, אף ע"ה מכה ובועל ואין לו בושת פנים, נמצא בעילת השנואה שאין לך שנואה מזו שהכה אותה ברגע זו הוא סימן על הסרת הבושה וזה שאמר שלמה תחת שנואה כי תבעל, שזה סימן על מניעת הבושה ושמא תאמר בשבת יתעורר בתשובה ע"י הנשמה יתירה לזה אמר שפחה כי תירש גבירתה, שהקליפה שולטת אפי' בשבת, ומגרשת את הנשמה היתירה, ואברהם אבינו יושב על פתחו של גיהנם להציל בני ברית, ודרשו זה ממקרא והוא יושב פתח האהל כחום היום, הלא במי שיראה אהל בשבת לא יציל אותו מפתח האהל ההוא, והנה האהל גי' מ"א, כי ל"ט מלאכות הם, ור"י מוסיף שובט ומדקדק והם מ"א מלאכות אי נמי תחומין ומחמר שהם שני מלאכות שאין בהם כרת וחטאת משלימין למספר האהל ומי שאינו נזהר במספר האהל ביום השבת נופל בגיהנם ושולט בו אפי' בשבת:

תוכן העניינים

דרושי הצלח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה