דרוש חדושי הלבנה· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק א · פרק ב
וְאָמְנָם, עִנְיַן הַגְּרַם לְעִנְיָן הַכְּנִיסָה בִרְשׁוּת שֶׁהִזְכִּיר בַּעַל הַמִּדְרָשׁ, וְנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּר בְּעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כֵן יב. כִּי נְדַקְדֵּק תְּחִלָּה הֵיכָא רְמִיזָא הַגְּרַם אוֹ הָרְשׁוּת. נֹאמַר יג שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב (שם פסוק יז–יח) "וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַהַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל וגו׳", שֶׁמַּשְׁמָע וַדַּאי שֶׁזֶּה שֶׁכָּתוּב "וְלִמְשֹׁל" אֵינוֹ מִסֵּדֶר הַהַבְדָּלָה, שֶׁהֲרֵי הַהֶבְדֵּל מוֹנֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא יֹאמַר עַל הַמֶּמְשָׁלָה וּמִשְׁטָרָם שֶׁל אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת. וְיִקְשֶׁה לְפִי זֶה, הֵיאַךְ יֹאמַר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה לֹא עַל הַיּוֹם נֶאֱמַר וְלֹא עַל הַלַּיְלָה, אֶלָּא עַל הָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ. וְהָיָה אִם כֵּן מֵהָרָאוּי לְקַצֵּר וְלִכְלֹל וְלוֹמַר, "לְהָאִיר וְלִמְשֹׁל עַל הָאָרֶץ". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחִלָּה אָמַר (פסוק טז) "לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וגו׳", הִנֵּה שָׁם לֹא נֶאֱמַר הַהֶאָרָה שֶׁעַל הָאָרֶץ עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְכָלְלָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כָּאן.
וּלְפִיכָךְ דּוֹרֵשׁ בַּעַל מַאֲמָר הַלָּז, שֶׁאָמְרוֹ "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", הוּא לְבָאֵר שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר (שם) "וַיַּעַשׂ וגו׳ לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וגו׳ לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" שֶׁעִם שֶׁכָּךְ הָיְתָה הָעֲשִׂיָּה, אָמְנָם הַנְּתִינָה שֶׁאַחַר כָּךְ בָּרָקִיעַ הָיָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ מֶמְשָׁלָה לִשְׁנֵיהֶם יַחַד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אֶלָּא שֶׁלֹּא בָא מְפֹרָשׁ אִם הַמְּכֻוָּן עַל אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּהְיֶה לּוֹ הַמֶּמְשָׁלָה הַזֹּאת הָאָמוּר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵיזֶהוּ שֶׁכִּוֵּן אֵלָיו, אוֹ שֶׁהַמְּכֻוָּן גַּם עַל שְׁנֵיהֶם, שֶׁעִם שֶׁיֻּחַד הַיּוֹם לַשֶּׁמֶשׁ וְהַלַּיְלָה לַיָּרֵחַ, עִם כָּל זֶה, לֹא כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא כָּל הַיּוֹם, כִּי מִקְצָת מִן הַיּוֹם אוֹ מִקְצָת מִן הַלַּיְלָה יִשְׁווּ יַחַד.
וּכְבָר נִמְצָאִים מִדְּרָשִׁים רַבִּים יד לַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהִרְחִיבוּ לוֹמַר שֶׁהַנִּבְרָאִים בְּו׳ יְמֵי בְרֵאשִׁית הָיָה לָהֶם בְּעַצְמָם עִנְיָן מְכֻוָּן. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק ה): "אֲנִי אֵל שַׁדַּי", אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, הָיוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִמְתָּחִים וְהוֹלְכִים.
וְאָמְרוּ עַל הַמַּיִם (פִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פֶּרֶק ה עַיֵּן שָׁם), כְּשֶׁיָּצָא הַדָּבָר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "יִקָּווּ הַמַּיִם", הָרִים וּגְבָעוֹת נִתְפָּרְדוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְנַעֲשֵׂית עֲמָקִים עֲמָקִים עַל תּוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ, וְנִתְגַּלְגְּלוּ וְנִקְוּוּ הַמַּיִם שָׁם, "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". מִיַּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְבָשָׁן וכו׳.
וְעוֹד אָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה שם) "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא", עָבְרָה עַל הַצִּוּוּי. שֶׁאָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי", מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי", פְּרִי נֶאֱכָל וְאֵין הָעֵץ נֶאֱכָל וכו׳.
אַף כָּאן מִתּוֹךְ מַה שֶּׁפָּגַם בַּיָּרֵחַ לְקָרְאָהּ ״קָטָן״ אַחַר שֶׁכְּבָר קְרָאָהּ ״גָּדוֹל״, לָמַדְנוּ שֶׁנֶּעֶנְשָׁה עַל עָבְרָהּ אֵיזֶה עִנְיָן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ בַּאֲדָמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה כו׳ עַל עָבְרָהּ הַצִּוּוּי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י ז״ל.
עַל כֵּן, הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר חִפֵּשׂ וּמָצָא זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאָמְרוֹ "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", שֶׁהוּא הוֹרָאָה שֶׁיִּהְיוּ יַחַד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, הַיְנוּ אוֹ מִקְצָתוֹ אוֹ שֶׁאֶחָד יִהְיֶה מֶמְשַׁלְתּוֹ גַּם בַּגְּבוּל שֶׁל הַשֵּׁנִי כָּל הַיּוֹם אוֹ כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא. וְהִנֵּה סוֹבֵר בַּעַל הַמַּאֲמָר שֶׁהַמְּכֻוָּן הָיָה עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא בְּמַה שֶּׁהִיא גְּדוֹלַת הַגּוּף בְּכַמָּה מִן הָאָרֶץ. וּלְפִיכָךְ, אַף שֶׁהִיא בַּלַּיְלָה מִתַּחַת לָאָרֶץ, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּמִתְרַחֶבֶת מִשֶּׁטַח הָאָרֶץ מְאִירָה מִמַּעַל לָאָרֶץ גַּם כֵּן, אֶלָּא שֶׁצֵּל הָאָרֶץ מַחְשֶׁכֶת וּמוֹנַעַת הָאוֹר.
וְאֶחְשֹׁב אֲנִי שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנַת רֵישׁ לָקִישׁ, בְּפֶרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין, (חגיגה יב:) שֶׁאָמַר שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם וְאֵלּוּ הֵן׃ וִילוֹן וכו׳, וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י טו׃ נִכְנָס שַׁחֲרִית לְתוֹךְ תִּיקוֹ, וְהָאוֹר נִרְאֶה. יוֹצֵא עַרְבִית מִתִּיקוֹ וּמִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה מִן הָאוֹר, וַהֲרֵי הָעוֹלָם חָשׁוּךְ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת (שם ד"ה נכנס), הֵיאַךְ נִרְאֶה הַכּוֹכָבִים כו׳, וּמַסְּקִי׃ נִכְנָס שַׁחֲרִית בָּעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ אוֹרָה יוֹצֵא. וְיוֹצֵא עַרְבִית מִן הָעוֹלָם, וּלְכָךְ הַכּוֹכָבִים נִרְאִים טז. נִרְאֶה שֶׁהוּא הַצֵּל הַמַּחְשִׁיךְ יז, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַוִּילוֹן וְנִכְנָס שַׁחֲרִית לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ וּמַחְשִׁיךְ שָׁם, וְיוֹצֵא עַרְבִית מֵעַל לָאָרֶץ וּמַחְשִׁיךְ שָׁם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא צֵל בְּעָלְמָא, וְנִרְאִין הַכּוֹכָבִים. וְנִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַצֵּל מוֹנֵעַ אֶת הָאוֹר, אֲבָל לֹא מִפְּנֵי כֵן יִמְנַע מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמִשְׁטָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִמְנְעוּ הֶעָבִים כֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּפְעֻלָּתוֹ, עִם שֶׁמַּאֲפִילִים וּמַחְשִׁיכִים גַּם כֵּן הָאוֹרָה בְּמִקְצָת.