דרוש וחידוש על השס חלק שני· רבי עקיבא איגר
בבא מציעא · דף צו.
גמרא תיבעי למ"ד שלוחו ש"א כמותו כו' אבל עבד דלאו ב"מ לא. ע' בפירש"י ותמהו עליו דהא אפשר אם יש לו נכסים ע"מ שאין לרבו רשות בו ע"ש. והנ"י כתב בשם הרמב"ן לפרש אע"ג דבעלמא לא בעי שיהיה בר מצות ממש כישראל דהא משוינן ליה שליח לתרומה ולגט שחרור וכיוצא, מ"מ הכא דכתיב בעליו אהני לן דבעיא בר מצות דומי' דבעלים ממש ע"ש, ולא זכיתי להבין האיך מפורש דבעלים הם בר מצות ממש הא אפשר דהבעלים הם נשים או עבדים בנכסים שאין לרבם רשות בם, וא"כ הבעלים בעצמם אין חייבים בכל המצות, הכי נאמר לאותו ס"ד לחלק דאם הבעלים אנשים לא הוי שאילה בבעלים ע"י עבדו. ואם הבעלים נשים הוי שאילה בבעלים גם אם נדחוק ולומר כן, מ"מ קשה נימא ג"כ אם הבעלים אנשים ואמרו לשלוחם נשים צא והשאיל דלא מהני לר' יונתן דאינם דומיא דבעלים שאינם בר מצות ממש כמו הבעלים, וד' יאיר עיני: [אב"ה יש בידי מעט חדושים מפוזרים בש"ס ופוסקים מכבוד א"א הגאון רשכב"ה זצלה"ה. אמרתי להדפיסם וה' יעזרני להוציא לאור עוד יתר החדושים הרבים שישנו]: דעת הסמ"ע רס"י רצ"ו דבמפקיד אצלו בשטר דקי"ל דנאמן בשבועה החזרתי במגו דנאנסה צריך לישבע מדאורייתא. ודעת הש"ך שם סק"ג דהוא רק שבועה דרבנן ומה"ת נאמן בלא שבועה. ולכאורה נראה דתליא בב' תירוצים בתוס' שבועות (מ"ה ע"ב) ד"ה בשטר צריך וכו' ביאור תירוצם הב' דאף דר"ח ס"ל דבפקדון נאמן במגו דנאנסה מ"מ רמב"ח ורבא פליגי על ר"ח וס"ל דא"נ במגו. ומה דס"ל לרבא בעצמו דהלכה כדייני גולה היינו בעיסקא די"ל דאפשיטי דספרי זייר ליה. ולכאורה תמוה לי דהא ודאי א"א להכחיש דתירוצם ראשון אמת דאף לר"ח דנאמן החזרתי במגו דנאנסה מ"מ ניחא לתרץ דאפקיד בשטר כיון דהחזרתי בעצמו א"נ אלא בשבועה במגו דנאנסה ממילא ליכא קושי' על שבועות שומרים דלהימן נאנסה במגו דהחזרתי. ואך בתירוצם הב' דחיקא להו לפרש לישנא דהש"ס דצריך להחזיר לו בעדים יהיה הפירוש באם אינו רוצה לישבע דוקא ומכח זה הוכיחו לפרש דרמב"ח ורבא פליגי על ר"ח וס"ל דא"נ במגו. וכיון שכן תמוה מאד דהיא גופא יקשה על סתמא דתלמודא היכי קאמר מכלל דתרווייהו ס"ל וכו' מנ"ל להמציא פלוגתא דפליגי על ר"ח דלמא ס"ל כר"ח ומ"מ תירצו שפיר דאפקיד לי' בשטר וכו' והוא לכאורה תמוה עצומה ולא מצאתי מי שהרגיש בה. ולזה היה נראה דס"ל בהך תירוצא כדעת הש"ך הנ"ל דאם הדין דנאמן החזרתי במגו דנאנסה נאמן מה"ת בלי שבועה וכיון שכן שפיר מוכח דפליגי על ר"ח דאם איתא דס"ל כר"ח עדיין יקשה אף באפקיד בשטר יהיה נאמן נאנסה בלא שבועה במגו דהחזרתי דהיינו מאמינים לו בלא שבועה במגו דנאנסה. וממילא לתירוצם הראשון מוכח באמת כדעת הסמ"ע דהחזרתי הוי שבועה דאורייתא כך היה נראה לכאורה:
אמנם נלע"ד דיש לקיים שיטת הסמ"ע גם לתירוצם הב'. בהקדם דברי הש"ך סי' ס"ט סקי"ד ותוכן דבריו במ"ש הרמב"ן דעל כתב יד יכול לטעון פרעתי דאינו חושש להניחו כיון דלא טריף ממשעבד' והק' הרשב"א דא"כ בשטר פקדון דאינו גובה ממשעבדי יהיה נאמן החזרתי בלא מגו דנאנסה. ולזה תירץ הש"ך ב' תירוצים. הא' כיון דשם שטר עליו אף דאינו גובה ממשעבדי חושש להניחו וכמו שט"ח שאין בו אחריות נכסים פ"ק דב"מ. הב' גם בשטר פקדון ראוי לטרוף ממשעבדי אלולי הטעם דנאמן החזרתי במגו דנאנסה ע"ש. והנה על ב' תירוצים יש לדון. על תי' הא' הנ"ל יקשה הא בסוגיא דשבועות דמרא דשמעתא ל"ש ששכרו בעדים הוא שמואל ועלה אמרי' דשבועות השומרים דאפקיד בשטר. והרי שמואל ס"ל פ"ק דב"ק אומר היה ר"מ שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה ממשעבדי ולא מבנ"ח. וא"כ לר"מ דס"ל דשטר שאין גובי' ממשעבדי אינו חושש להניחו יקשה משבועות השומרים דלהימן במגו דגם באפקיד בשטר נאמן במגו דהחזרתי ויהיה מוכח דלא אמרי' מיגו דהעזה לפטורי משבועה וכיון דעכ"פ לר"מ מוכח כן היכן מצינו חולק לענין הך סברא דמגו. ואף אם נדחוק דבאמת לר"מ מיירי הקרא בשטר בנאמנות אלא דהם תירצו בשמואל דאפקיד בשטר סתם היינו לפי ההלכה דקי"ל כרבנן דר"מ. מ"מ הא כ' תוספות בב"מ (י"ד ע"א) ד"ה מ"ט דרבנן דס"ל לשמואל לסברא חלוטה דאף לרבנן דר"מ אי לא גבי ממשעבדי לא גבי מבנ"ח [ואולם מדברי תוספות כתובות (נ"א ע"ב) ד"ה וגט חוב מוכח דחולקים ע"ז מהא דתירצו בשם רשב"א דאתי' כרבנן ומיירי בפירוש שלא באחריות. והרי לדבריהם בב"מ כנ"ל בכה"ג ס"ל לשמואל גם לדברי רבנן דאינו גובה מבנ"ח וביותר דלהך תירוצא דהש"ך יקשה כזה לכל השטות אף להרשב"א דס"ל אין פרעתי בכת"י. מ"מ הא עכ"פ לשמואל דס"ל דשטר שאין גובה ממשעבדי אינו גובה מבנ"ח. וממילא ה"נ בכת"י יקשה האיך משנינן אליבי' דאפקיד בשטר הא בפקדון דאינו גובי' ממשעבדי נאמן החזרתי גם על תירוץ הב' של הש"ך יקשה הא מ"מ לפי האמת דעכ"פ בשבועה נאמן החזרתי במגו דנאנסה ממילא הדין דא"י לטרוף ממשעבדי דאמרי' מה דאיהו מצי למטען וכיון דיכול לפטור נפשיה בשבועה אין גובי' ממשעבדי. ממילא יהי' הדין דנאמן החזרתי בלא שבועה ומטעם כיון דמכח המגו אין גובי' ממשעבדי ממילא אינו חושש להניחו ושוב הוי החזרתי טענה מעולה בעצמותו והיא קושי' חזקה וכדומה מצאתי בס' קצה"ח. ואולם אפשר להרכיב ב' תירוצים ביחד ובאופן זה דמשנינן אליב' דשטר דאפקיד לי' בשטר היינו דשמואל ס"ל דא"נ בשבועה במגו דהחזרתי וא"כ טורפים ממשעבדי והוי שט"ח גמור וא"י לטעון החזרתי. ומה דאנן פסקי' כר"ח דנאמן במגו דהחזרתי וממילא אין טורפי' ממשעבדי ואעפ"כ אינו נאמן החזרתי בלא שבועה היינו למאי דקיי"ל כשמואל פ"ק דבב"מ דאתותב שם וקי"ל דשט"ח שאין בו אחריות גובי' מבנ"ח קיימי' כיון דשם שטר עליו חושש להניחו ואינו נאמן החזרתי רק מכח מגו וצריך לישבע. ולפ"ז ממילא ניחא קושייתינו הנ"ל על תירוץ הב' דתוס' והיינו דכך אמרי' מדתירצו אליבא דשמואל דאפקיד לי' בשטר ע"כ דפליגי על ר"ח וס"ל דצריך להחזיר לו בעדים דאפילו בשבועה א"נ דאל"כ דס"ל כר"ח דנאמן בשבועה יקשה כיון דאינו טורף ממשעבדי מכח המגו ממילא יהיה נאמן החזרתי בלא שבועה דהא שמואל לשטתי' ס"ל דשטר שאינו גובה ממשעבדי גם מבנ"ח אינו גובה. וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' על שבועת שומרים דלהימן נאנסה במגו דהחזרתי אע"כ דפליגי על ר"ח ודוק. ולכאורה יש פרכא על דברינו דאיך אפשר לומר דרמב"ח ורבא באו לתרץ דברי שמואל א"כ איך אמרי' מכלל דתרווייהו ס"ל המפקיד א"ח בעדים א"צ להחזיר בעדים. הא י"ל דמה דהקשה לו רבא מגו דיכול לומר החזרתי היינו לשמואל לשטתו דס"ל בפ"ו דשבועות המלוה את חבירו בעדים יכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה אבל אינהו לנפשייהו י"ל דצריך להחזיר בעדים אע"כ דאין דבריהם לתרץ מלתא דשמואל רק לדון על דינא דשמואל אם יש לו קיום להלכה וא"כ נסתרים דברינו הנ"ל. אולם באמת לק"מ למי שאוהב האמת דודאי מה דאמר רבא לרמב"ח מגו דיכול לומר החזרתי דחיקא לומר דפריך רק לשמואל לשטתי' ולא אליבא דנפשי' דהו"ל לומר והא שמואל ס"ל דא"צ להחזיר בעדים ויש לו מגו דהחזרתי. א"ו מדפסק ואמר בפשיטות מגו דיכול לומר החזרתי משמע דאליבא דנפשי' ג"כ קאמר אבל מ"מ מה שהשיב לו דאפקיד בשטר ההכרח שעולה ג"כ לנכון אליבא דשמואל דהוא מרא דשמעתא ושפיר מוכח דס"ל דבשטר צריך להחזיר בעדים וכנ"ל:
ואולם בתירוצם הא' ס"ל דבאמת לא באו לתרץ לשמואל לשטתי' רק באו לחזק דינא דשמואל אליבא דנפשייהו. ויש להמתיק יותר לפמ"ש הר"ן דבאמת בשכיר הקילו ופרכת רבא רק על לישנא דרמב"ח דכמה מעליא הא שמעתתא א"כ ממילא לא באו לתרץ דברי שמואל די"ל דשמואל מתקנת שכיר קאמר ורמב"ח בא לתרץ את עצמו שהחזיק דברי שמואל מסברא:
ונ"ל די"ל דב' תירוצים הנ"ל תליא במחלוקת הפוסקים והיינו דלכאורה עדיין יש להקשות על דברינו הנ"ל דמה דאמרי' מכלל דתרווייהו וכו'. היינו דתירוצם גם אליבא דשמואל ולדידיה דסבירא ליה דשטר שאינו גובה ממשעבדי גם מבנ"ח אינו גובה אם איתא דס"ל כר"ח החזרתי מגו דנאנסה א"כ אינו טורף ממשעבדי ממילא נאמן החזרתי בעצמותו וא"צ לישבע הא עדיין לשמואל לשיטתי' דס"ל פ"ק דקידושין (דף יג) דשעבודא לאו דאורייתא ואפילו מלוה הכתובה בתורה א"כ כל שטר שבעולם אינו גובה ממשעבדי וממילא גם מבנ"ח אינו גובה וא"כ איך משנינן אליבי' דקרא איירי דאפקיד בשטר הא מדינא דאורייתא דבשטר אינו גובה ממשעבדי יכול לומר החזרתי אמנם למ"ש הרשב"א דשעבדו בפירוש לכ"ע דאורייתא י"ל דאפקיד ליה בשטר היינו בשעבדו בפירוש. וא"כ י"ל דבתירוצם הא' אזלי כפי שיטתייהו סוף ב"ב ובגיטין דגם שעבדו בפירוש לד"א וממילא ע"כ שינויי דאפקיד בשטר לא קאי לתרץ דברי שמואל אלא לקיים דינא דשמואל מש"ה נסתר תירוץ ב' דתוספות דיקשה כנ"ל. דהיא גופה מנ"ל להש"ס דדלמא סברי כר"ח ואעפ"כ עולה יפה תירוצא דאפקיד בשטר. אע"כ דבאמת הכי אמרי' צריך להחזיר לו בעדים א"כ אינו רוצה לישבע. ותירוצם בתרא קאי לשיטת הרשב"א דשעבדו בפירוש מהני וי"ל כנ"ל ודוק:
היוצא מזה דשיטת הסמ"ע בודאי מוכח מתירוצם א' דתוס' דאם איתא דנאמן מה"ת החזרתי בלא שבועה במגו דנאנסה עדיין יקשה דלהימן נאנסה במגו דהחזרתי. ובהיפוך מתירוצם השני לא נסתר דעת הסמ"ע די"ל בכוונת תוס' כפי הנ"ל וק"ל: ובעיקר קושית תוס' הנ"ל בב"מ (יד ע"א) ד"ה מ"ט דרבנן. נתחדש לי בזו הרגע דבר יקר בעזה"י עפ"מ דכ' הר"ן ריש גיטין (קמד ע"א) דהא דפרכינן כי אין בו אחריות נכסים אמאי יחזיר מבני חרי מגבי גבי. אף דכשיבא לגבות נטעון מזוייף. מ"מ אף ע"י קיום אינו ראוי לגבות דאנן נטעון שמא כ' ללוות ולא לוה והוא טען מזוייף משום מלתא דלא רמי' עליה. ולכאורה תמוה לי דהר"ן סותר עצמו לדבריו סוף גיטין (קפט ע"ב) במ"ש להשיג על הרמב"ן די"ל דשמואל ס' דל"א עבחז"ל והא דקאמר אומר היה ר"מ היינו דבעי לאוקמי מתני' בכל שטרות אף בהקנאה ע"ש והא לשיטת הר"ן הנ"ל אף אם מיירי בהקנאה אינו מוכרח דאומר הי' ר"מ דהא בהקנאה ממילא ליכא קושי' דמבנ"ח מגבי גבי דהא כשיבוא לגבות נטעון אנן מזוייף. ולשמא כ' ללות ל"ש בהקנאה והוא לכאורה קושי' אלימתא. ונראה דלק"מ דהכי אמרי' דשמואל ס"ל דמתני' מיירי בכל שטרות בין בהקנאה בין בלא הקנאה. מש"ה א"א לומר דמיירי בחייב מודה דא"כ בהקנאה ביש בו אחריות אמאי ל"י, אע"כ דמיירי באין חייב מודה וא"כ יקשה בהיפוך בשטרי דלאו הקנאה באין חייב מודה אמאי יחזיר הא מבנ"ח גבי ונטעון אנן כ' ללות ולא לוה. אע"כ דאומר היה ר"מ וכו'. והוא נכון ואמת בעזה"י. ולפ"ז מיושב היטב קושית תוס' דשפיר מוכח דס"ל לרבנן אחריות ט"ס דל"ל דטעמייהו דרבנן דס"ל דמבנ"ח גבי דהא מ"מ בשטרי הקנאה ליכא חשש דלמזוייף ל"ח דכשיבוא לגבות נטעון ג"כ מזוייף ולשמא כ' ללות ל"ש בהקנאה ודוק: