דרוש וחידוש על השס חלק שני מערכות· רבי עקיבא איגר
לכבוד ידידי הרב מוה' זעקיל נ"י בק"ק ווילעהן
אשר ביקש רו"מ לחוות לו דעתי בפירות יבשים שנתייבשו בתנור שלא הוכשר לחג הפסח. דרכי להורות ליתן נסר דק על התנור, ועליו השק פירות, ודמי למ"ש המג"א (סי' תנא סמ"ד) בשם מהרי"ל לשום ברזל תחתיהן, ובזה אף אם יש חשש חמץ בעין ע"י שהנחתום מניח פת חם על התנור מלמעלה והולך הבלע דרך הנסר שאינו עב כרוחב אגודל, כיון דהתנור חם הוי כצלי דבעינן כדי נטילה ואף דנבלע בנסר, מ"מ הא קיי"ל דכחוש יוצא מכלי בלא רוטב, (ומ"ש המג"א ס"ק הנ"ל ועוד אף אם תמצא לומר שיהיה קצת חמץ בעין די בקליפה והקדרה אסורה עיי"ש, מעולם לא הבנתי הא בעינן כדי נטילה, ואין הקדרה במקום נטילה שהוא כרוחב אגודל) מ"מ הא בצירוף השק מסתמא הנסר והשק יחדיו הוי שיעור נטילה. וגם הוי ב' כלים דאינו יוצא מזה לזה בלא רוטב, ואף דלכתחילה לא סמכינן על זה, מ"מ אחר שהלך הבלע בנסר ממילא אינו יוצא ומבליע רק כדי קליפה, דבלוע בכלי בדבר נגוב אינו אוסר רק כדי קליפה, [ולדעת המג"א (סי' תנא סל"ו) משמע דאף בבלוע שמן מהני כדי קליפה, דלא כהש"ך] והשק במקום קליפה א"כ מכל הלין יש לסמוך במקום דאיכא רק חשש בעלמא שמא מעט חמץ נדבק בעין:
ובנידון רו"מ שלא היה הפסק נסר מ"מ מצד הבלוע בתנור יש להקל, דהוי ב' כלים, ואף לכתחלה יש להקל בצירוף דהבלוע מהתנור אינו אוסר רק כדי קליפה, והשק במקום קליפה, ויש עוד סניף נ"ט בנ"ט דהיתירא להרבה פוסקים, ובפרט בב' כלים דקיל יותר (וכמ"ש המג"א סי' תנ"ב) ופמה דמשמעות האחרונים להקל רק דיעבד היינו בפסח עצמו דליכא סניף דנ"ט בנ"ט, אולם באם יש חשש חמץ בעין קשה להקל, כיון דאוסר כדי נטילה, והשק אינו כשיעור נטילה. גם סניף דנ"ט בנ"ט ליכא, כאשר עמדתי מכבר להסתפק. די"ל דנ"ט בנ"ט הוי רק היכא דתחילה נפסק הכח הא', כמו דגים שעלו בקערה של בשר, דבתחלה נפסק המבליע ונבלע בקדרה, אבל היכא דבשעה שבשלו דגים נטף שומן על דופן הקדרה מבחוץ, י"ל אף דהולך דרך קדרה לא מקרי נ"ט בנ"ט, דכח הראשון דהיינו הבשר מתפשט בכח אחד להקדרה ולדגים שבתוכו, ויש לי ראיות לזה, ה"נ בנ"ד באם יש חמץ בעין לא מקרי נ"ט בנ"ט, במה שהטעם הולך דרך שק להפירות. והנה אם יש צבור פירות בענין שלא נאסרו רק התחתונות שבתוך שיעור הנטילה, וכיון דנתערבו קודם פסת בפירות האחרות נתבטלו. דבטעם בעלמא לא אמרינן חוזר וניעור כמ"ש המג"א (סי' תמז ס"ז) אמנם יש לחלק, דדוקא בטעם הנבלע בס' דהטעם כלה ואבד, ואינו בעולם, בזה לא אמרינן חו"נ, אבל ביבש שבלע חמץ בכדי נ"ט, והיבש ההוא נתערב ביבש אחר, י"ל כיון דהטעם עומד במקומו ובחשיבותו הוי כמו בעין ואמרינן חו"נ. ובע"ש (הובא במג"א סי' תמז סל"ח) כתב דתולה דין הזיתים בדין חו"נ, והמג"א הקשה דאלו תליא בדין חו"נ, הא הטור כתב בפשיטות דאין חו"נ, וכתב ג"כ דין הזיתים (ובאמת הע"ש בעצמו הרגיש בזה, ומשמעות דבריו דהטור מיירי באמת בחתכם בפסח, ע"ש) ולי נראה דזה דומה לחתיכת בשר שנפלה לכמה קדרות בזה אחר זה, דאין מצטרפים, וכתבתי בגליון המג"א דאינו מספיק, דמ"מ דברי הע"ש נכונים, דתליא בדין חו"נ, דמה בכך דכל אחד בלע קצת מהזית, הא מ"מ כל משכו ומשהו דנפלט מהסכין ונבלע בזיתים אינו אוסר רק בשיעור ס' פחות מעט נגדו, א"כ בכולל הבלע דסכין לא אסר רק עד ס' פחות מעט נגד הסכין, א"כ יש בזיתים ג' פעמים ס' נגד הסכין לשתרי, דהנך זיתים שנאסרו שהם ס' פחות מעט נגד הסכין בטלים ברוב דאינך זיתים, וצריכים לבא מדין חו"נ, אלא דזאת מרווחנא דהע"ש נקט הטעם איסור זיתים, דאף דטעם הסכין בלע בראשונות מ"מ נשאר מעט בסכין שפולט באחרונות ובחמץ דבמשהו אמרינן חו"נ, בזה הקשה הע"ש לעצמו דהא בטעם אינו חו"נ, ובזה מרווחנא למנקט כך, דטעם איסור דזיתים, דטעם הסכין נשאר בזיתים ס' פעמים פחות מעט הסכין והזיתים אלו מעורבים בזיתים האחרים, ובזה אמרינן שפיר דחו"נ, למה דקיי"ל דביבש ביבש אמרינן חו"נ, ה"נ כיון דהטעם שבזיתים עומד בחשיבותו ובטעמו הך טעם כמו בעין כנ"ל, ונראה דזהו כוונת החק יעקב (סי' תנא ס"ק נד) בהשגתו על המג"א עי"ש, ואולם בדברי הח"י (סי' תמז סי"ד) גבי חלה לא משמע כן. ובענין ציגאריע, אם היה כזה דנתערב בציגאריע אחרים שנטחן קודם פסח היה יותר מקום להקל, די"ל דמקרי לח בלח כמו קמח בקמח וגם זה אינו ברור, לזה אם יש חשש חמץ בעין, קשה להקל. ומ"ש מעכ"ת לדון דנאפה בחום החמץ, זה אינו, דהחום הוא מהעצים, ולא מהחמץ, גם אף אם היה ההיסק בחמץ, מ"מ החום אחר שגרפו החמץ לא גרע מגחלי חמץ שנשרף קודם הפסח דמותר, וכמבואר (בסי' תמב) דאם הסיקו התנור בחמץ קודם פסח ואפו בו פת דשרי, כן נראה לענ"ד:
ידידו עקיבא לידידי