אור ברסלב
דרוש וחידוש על השס חלק שני מערכות ליקירי קרתא התורניים הקצינים נ"י בק"ק בויצען

דרוש וחידוש על השס חלק שני מערכות· רבי עקיבא איגר

ליקירי קרתא התורניים הקצינים נ"י בק"ק בויצען

תשובה

על דבר רצונכם לעשות מקום ע"י מעשה חושב בדרך (אוהרווערק) להגביה המים ע"י נענוע שלשלת, דהיינו דבשעת הנענוע אין המים נמשכים ובאים ממקומם, עד אחר פיסוק נענוע השלשלת, המים מגביהים עצמם למעלה נשפכים לסילון ומשם למקום החפירה ונקוו שמה המים, וזה יהיה המקוה לטבול בה. נראה לענ"ד להתיר, דאי משום דהווייתן ע"י דבר המקבל טומאה נחוש עליה וכדינא דמתני' פרק ו' דמסכת פרה) נתן ידו או רגלו וכו', זה הכלל דבר המקבל טומאה וכו' והטעם מבואר בזבחים (דף סה ע"ב) מדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, דהווייתן ע"י טהרה בעי' ז"א מכמה טעמים. הא' דעת הרא"ש סוף נדה, דדוקא בממשיך ממקוה, אבל ממעין אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשר. הב' מסקינן בסוגיא דזבחים שם דאמרינן עלה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, ועיין רש"י שם, דאל"כ אמאי פסול הא מן האויר באים לו, הרי אם אין באין מידו ממש למקוה ויש הפסק בנתים לא פסול, וראיה זו כתב הרא"ש דבהמשכה אחר שיצא מים מהצינור המקבל טומאה דכשר. ואף דבדין המשכה כתב הרמ"א (סימן ר"א סמ"ו) בהגה"ה להחמיר לכתחלה, דדוקא בקרקע הראוי לבלוע, ע"מ לענין הויתו ע"י טהרה דחזינן דאלו אויר כלי לאו ככלי היה ההפסק אויר מועיל להתיר הרי דלא בעינן דהמשכה זו ראוי לבלוע רק הפסק בעלמא, וכן מוכח מדברי הש"ע (סעיף מ"ח) דהרי אף דהמחבר לא מצריך בהמשכה ראוי לבלוע, מ"מ הא כתב (סעיף מז) דהמשכה אינה פחות מג' טפחים, ואלו בסעיף ע"ח) כתב או שמחבר לפי סילון של אבר צינור קטן של עץ, ולא התנה דהצינור יהיה ג' טפחים, אע"כ דהכא ל"צ לדין המשכה ממש, כדמוכח מדין אויר וכנ"ל, ה"נ בנ"ד דהמים נמשכים ועולים לצינור קודם שבאים להמקוה לא מפסיל מדין הוויתו ע"י טהרה. הג' הט"ז (ס"ק מ"ז) כתב בטעם ההיתר דמבואר שם בש"ע דיכול לעשות מקוה לכתחילה ע"י שיביא המים בכלי מנוקב כשפופרת הנוד, והא מ"מ הווייתן ע"י אדם, היינו משום המים שבדלי נשפכים תמיד ממנו לבאר דרך הנקב הוי כלא הופסקה כלל והוי חבור, עיי"ש, מכ"ש בנ"ד דלא נפסק כלל. אולם הט"ז שם חזר והקשה דמ"מ המקוה לא נעשה בידי שמים, ותירץ דכשר רק ע"י המשכה, דבזה אפילו המשכה כולה מהני, עיי"ש, ודקדק בלשונו שם וכתב ודין המשכה מבואר (בסי' מו) משמע דס"ל דבזה בעי' ג"כ כל דיני המשכה, דבעי ג' טפחים ובמקום שראוי לבלוע וא"כ בנ"ד בצינור דאינו ראוי לבלוע לא מהני, והיה מהראוי שאחר שיוצאים המים מהצנור יהיה קרקע ג"ט דיעברו המים עליו ומשם להמקוה, ובזה גם להט"ז כשר. הד' בנ"ד לא מקרי כלל הווי' ע"י אדם, דאין האדם עושה רק הנענוע בשלשלת ואז לא נעשה כלום במים, אלא דהוי גרמא דאח"כ יגביהו המים מעצמם עיין ש"ע (סעיף נז ס"ק עג) והכא עדיף, דהתם מ"מ בשעת הנענוע מגביה המים, ובנ"ד בשעת מעלה לא נעשה דבר במים, וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סעיף יג) דבגרמא בעלמא ליכא שום איסור ובנ"ד עדיף מנדון דשם עיי"ש היטב. ולזה לדעתי אם אפשר בקל לתקן שאחר שיצאו המים מהצינור יהיה קרקע ג"ט שיעברו המים על הקרקע ההיא ומשם להמקוה טוב יותר, ואם א"א בכך, יש להתיר ולסמוך על הנ"ל, והסילון יהיה של עץ ושאין בו בית קיבול, כן נראה לענ"ד:

ידידכם עקיבא

תוכן העניינים

דרוש וחידוש על השס חלק שני מערכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה