אור ברסלב

דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר

8

7

סדר סוד התיבות, אשר במקרא חצובות, כעדר הקצובות, על דרכים הרבה נִצָּבות, מתחלפים הרבה באותות, ובכמה פנים נכתבות, מהם חקוקים באות, ובאות אחר נקראות, ומהם דברים בלשון שָׁוִים, ובכתב מחולפים, כמו "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" ((שמות ג יח)), "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" ((כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְיָ) (([[יואל ג ה)), "אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ" ((כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע) (([[בראשית כא יב)), "אוּלַי יִקָּרֵה יְיָ לִקְרָאתִי" ((במדבר כג ג)); "כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" ((עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ) (([[איוב ח כא)); "הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן" ((הֲלֹא הוּא אָמַר לִי) (([[בראשית כ ה)); "וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" ((וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל) (([[יהושע יח ח)); "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה" ((בָרָמָה וּבְעִירוֹ) (([[ש"א כח ג)); "וְזִיזָא בֶן שִׁפְעִי בֶן אַלּוֹן" ((וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ וְזִיזָה) (([[דה"א כג יא)); "יִתְרָה עָשָׂה" ((יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי) ((ש"ב יז כה)); וכן "כִּי הִוא כְסוּתֹה" (([[שמות כב כו)), כמו כְּסוּתוֹ. זה נמצא וידוע בכל המקרא, כי אל"ף יעמוד במקום ה"י וה"י יעמוד במקום אל"ף, כי כן בנין המקרא כולו, ומהם אשר פתרונו מתחלף מחברו, כמו "יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", "יִקָּרֵה יְיָ לִקְרָאתִי", והדומים לו, ומהם אשר פתרונם לא יתחלף, כמות "וּפֹה אַשְׁלִיךְ", "וּפֹא יָשִׁית", "וְזִיזָא", "וְזִיזָה", ואין אחד מהם סותר את חברו, כי זו היא דרך המקרא, כי אל"ף ישרת במקום ה"י וה"י במקום אל"ף, וכן ה"י במקום

ו"ו, כמו "עִירֹה", "עִירוֹ", "רָאֹה", "רָאוֹ", על זה הדרך הולך כל המקרא, ואין לאדם שיתאנה בזה. ועוד אשר נכתב באות ונקרא באות אחרת, ועוד דברים כתובים ולא נקראים ונקראים ולא נכתבים, וכולם ברוח הקדש מפי צירי אמונה, לא חִלפו ולא שנו ולא המירו, ולא נמצא אחד מהם סותר את דברי חברו, אלא כדברי זה כן דברי זה. כמו בתורת משה איש האלהים אבי הנביאים, "הוצא", "הַיְצֵא" ((קריאי) "קְרוּאֵי" (([[במדבר א טז)), "ובעפלים", "וּבַטְּחֹרִים" ((דברים כח כז)), וכן בנבואת ישעיה ושאר הנביאים על זה הדרך נמצא. נלמוד מזה כי הדברים המיוחדים כמו "הוצא", "הַיְצֵא", "עפלים", "טְחֹרִים" ((לבג), "לְבַז" ((יחזקאל כה ז)), "חרייונים", "דִּבְיוֹנִים" (([[מ"ב ו כה)), "שיניהם", "מֵימֵי רַגְלֵיהֶם" ((מ"ב יח כז)), "אֲשֶׁר הכיר יַרְבֶּה כָבוֹד", "יַכִּיר" ((דניאל יא לט)), נלמוד שתי דרכים ושני ענינים ושתי שמות, כמו שתי שמות "עפלים", "טְחֹרִים", למדנו מזה כי יש לזה האבר שתי שמות, ואם אמר "טְחֹרִים" אמת דבר, ואם אמר "עפלים" אמת דבר, וכן ל"חריונים", "דִּבְיוֹנִים", וכן ל"שיניהם" "מֵימֵי רַגְלֵיהֶם". וכן "לבג", "לְבַז", "לְבַג" לשון אֹכל והיא מלה חצויה מן "פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ" ((דניאל א יג)), "לְבַז" לשון בזה, וכולם לשון אוכל, וכן הוא אומר "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ" ((דברים כ יד)), נמצאו שניהם שוים, וזה יִנְוֶה וזה ינוה, ואין אחד מהם סותר דברי חברו ולא משקר בו. וכן "אסורי", "אֲסִירֵי" ((בראשית לט כ)), "הכליא", "הַכְּלוּא" ((שמלי), "שַׁלְמַי" (([[עזרא ב מו)), "ושלמות", "וּשְׁלֹמִית" ((ישיב), "יָשׁוֹב" (([[ש"ב טו ח)). ויש לנו דבר אחר, שנאמר כי בשני זמנים ובשני עתים דבר הנביא ובשני מקומות, פעם דבר והוכיח ב"עפלים" ופעם דבר והוכיח ב"טְחֹרִים", וצוה לכתוב אחד מבחוץ ואחד מבפנים. וכי מה יש בין "לְבַג" ובין "לְבַז", ובין "וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי" ((וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי) (([[ש"ב כב לו)), "זָכוֹר" ((שָׁמוֹר) ((דברים ה יב)), "וְכָל תְּמוּנָה" (([[שמות כ ד)), "כָּל תְּמוּנָה" ((עַל שִׁלֵּשִׁים) ((שמות כ ה)), "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" (([[דברים ה ט)), "וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל" ((וַתַּזְרֵנִי חַיִל) (([[ש"ב כב מ)), "תִּתְבָּרָר" ((תִּתָּבָר) (([[ש"ב כב כז)), "מִגְדּוֹל" ((מַגְדִּל) (([[תהלים יח נא)), כל אחד ואחד לא יצא מענינו, ועל פירושו לא זה נסתר ולא זה נסתר. וכל כתבא אשר במקרא תצא על זה הדרך, חוץ מאחת על אֹמֶר מקצת הפותרים, והיא "מָדַד רוּחַ הַקָּדִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה חֲמֵשׁ אמות קָנִים" ((יחזקאל מב טז)), הוא "מֵאוֹת", וזה הפותר שגה

ולא ידע ולא טוב אמר ולא היא כאשר חשב, כי יש במקרא כמות זה ארבעים ושבע תיבות נכתבים מוקדם ומאוחר, כמו "גלון", "גּוֹלָן" ((ויקלהו), "וַיִּקָּהֲלוּ" (([[ש"ב כ יד)), "בעברות הַמִּדְבָּר", "בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר "((ש"ב טו כח)), "והימשני אֶת הָעַמֻּדִים", "וַהֲמִשֵׁנִי" ((ותראנה עֵינָיו), "וַתָּאֹרְנָה" ((ש"א יד כז)), "האהל", "הָאֵלֶּה" (([[מ"א ז מה)), "יבחר", "יְחֻבַּר" ((תרצנה), "תִּצֹּרְנָה" (([[משלי כג כו)), "חֵץ שוחט", "שָׁחוּט" ((ירמיהו ט ז)), וכן כולן, וזה כמותן, "אמות" "מֵאוֹת", ואם הקדים לכתוב אות על חברתה כמו "גלון" "גּוֹלָן", לא חלה אלא על הכתב, והענין אחד. וחלילה לנביא שיתעה או יְשַׁנֶּה ויאמר במקום "מֵאוֹת" "אַמּוֹת", כי פאת ים חמש מאות קנים ((([[יחזקאל מב יז) וכן פאת דרום ((שם פסוק יח)), ואיך יהיה פאת קדים חמש אמות, זה לא יעמוד בדעה. אך באמת אין זה אלא אֹמֶר הנביא וְצִוּוּיוֹ שׁיִּכָּתֵב מוקדם ומאוחר, כמו "ויקלהו" "וַיִּקָּהֲלוּ", "בעברות" "בְּעַרְבוֹת", והענין אחד בלא שגגה ובלא חִלּוּף, והמשכילים יבינו.

תוכן העניינים

דקדוקי הטעמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה