דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
7
סימן רי"ש, אשר יֵצא בדגש, ואשר יֵצא ברפי, והוא לבני ארץ ישראל לבדם, והוא קשור בלשונם, אם יקראו במקרא ואם ישיחו בשיחתם, והוא בפי האנשים והנשים ובפי הטף, ולא יזוז ולא יתחלף כאשר קוראים בו במקרא במקום דגש דגש ובמקום רפי רפי. וזה הוא סימנו, כאשר יִסָּמֵךְ רי"ש לששה אותות סימנם זד"ט סצ"ת, ויהיה תחת האות הסמוך לו שוא, יֵצֵא רי"ש ברפי, כמו "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" ((ישעיהו ט ו)), "מִצְרַיִם", "וְלַמַּעַשְׂרוֹת" ((נַעְצְרָה נָּא) (([[שופטים יג טו)), "וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן" ((מִטְרוֹת עֻזּוֹ) (([[איוב לז ו)), "וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ" ((עָזְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ) (([[דה"ב יד י)), "כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי" ((בִּדְרָכַי) ((מ"א ג יד)), "הַדְרִיכֵנִי" (([[תהלים כה ה)),
"הַסְּרָנִים" ((וּשְׁמוֹ יִתְרָא) ((ש"ב יז כה)), "הִתְרֹעֲעָה" (([[ישעיהו כד יט)). אלו ששה אותות מלפני רי"ש. ושנים מאחריו סימנם נ"ל, כמו "עַרְלֵי לֵב" ((גָּרְנִי) ((ישעיהו כא י)), "קַרְנִי" (([[ש"א ב א)), "עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" ((ש"א יח כה)). אלו שמונה אותות, ששה מלפני רי"ש ושנים מאחריו, נ"ל זד"ט סצ"ת, ובלבד שתהיה שוא תחת האות הסמוך לרי"ש, ואם לא יהיה שוא יצא בדגש. וכן אם היה שוא תחת הרי"ש הסמוך לששה אותות יצא בלשון רפי, כמו "מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ" ((ויקרא כ ב)), "בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו" ((כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ) (([[הושע יד י)), "דַּרְכְּמוֹנִים" ((כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ) (([[יחזקאל יז ט)), "סַרְעַפֹּתָיו" ((עַד צָרְפַת) ((עובדיה א כ)), "תַּרְקִיעַ" (([[איוב לז יח)), וכן בבוא אותות נ"ל לפני רי"ש ויבוא הרי"ש בשוא, יהיה רפי, כמו "לִרְצֹנְכֶם" ((ויקרא יט ה)), "וְנִרְאֶה" ((בראשית לז כ)) ודומה. ושאר הרי"ש שבמקרא בדבור דגש כלו, וזה הוא סימנם יפה.