אור ברסלב

דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר

64

63

וזה פירוש כתיב ולא קרי. כי שמנה דברים נכתבים ולא נקראים. הראשון כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת ((ש"ב יג לג)), "אם" נכתב ולא נקרא, לפי שבראשונה אמר יונדב בן שמעה כי אמנון לבדו מת שלא נודע לו הדבר על אמתו כי אמנון לבדו מת, וכשחשב בלבו אמר "אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר לֵאמֹר כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת", לפי שהוא היה ראש הדבר וסופו, וחִסְּרוֹ הכתוב תיבה לפי כיעור מעשיו ומיתה משונָה, לכך "אם" כתיב ולא קרי.

"כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" ((ש"ב טו כא)), "כִּי אם בִּמְקוֹם" כתיב, "כִּי בִּמְקוֹם" קרי, עילתו, כי אִתַּי הגתי דבר בכל לבבו ובכל נפשו וחִזֵּק דבריו ואמר "כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ", והיה משיב דוד הצדיק כי נכרי הוא, וחִסְּרוֹ המקרא "אם", וכן הוא אומר "שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ" ((שם פסוק יט)), לכן נכתב "כִּי אם בִּמְקוֹם" ונקרא "כִּי בִּמְקוֹם".

"יִסְלַח נא יְיָ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה" ((מ"ב ה יח)), חִסְּרוֹ בקרי "נא"

תבה אחת, כי נעמן דבר דברים שלא כהוגן, לכן לא השיבו אלישע הנביא על דבריו כאשר אמר "בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה", וחִסְּרוֹ הכתוב "נא" לפי חסרון דעתו ודבריו, לכך "נא" כתיב ולא קרי.

"חַי יְיָ את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" ((ירמיהו לח טז)), "את אֲשֶׁר עָשָׂה" כתיב, "אֲשֶׁר עָשָׂה" קרי, וחִסרוֹ הכתוב את, לפי שנשבע פעם ראשון וכפר, וכן הוא אומר "וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים" ((דה"ב לו יג)), ועוד הוכיח יחזקאל ואמר "אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ" ((יחזקאל יז יט)), ועוד אמר ירמיהו "וְאִם חַי יְיָ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ" ((ירמיהו ה ב)), לכך חִסרוֹ הכתוב מֵחוסֶר שבועתו, שיהיה בה תיבת "את" נכתבת ולא נקראת.

אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ ((ירמיהו נא ג)) כתיב, וקרי אֶל יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, זה ילמד על שתי נקמות ושתי פורעניות אשר ינקום יי לעמו ממלכות כשדים ונכתב שתי פעמים "ידרך", הראשון נקמת העולם הזה במהרה, וכן הוא אומר "הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ" ((ירמיהו נא לו)), "ידרך" השני כתוב ולא נקרא, כי הוא צפון ותלוי לעתיד לבוא.

"וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ חמש מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" ((יחזקאל מח טז)) כתיב, "חֲמֵשׁ מֵאוֹת" קרי, תלמד מזה כי חמש הנוסף בשורה רמיזה היא, כי אמר הכתוב "וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ", ונתן חק וקו ומדה לבית השלישי למגרשיו ולתולדותיו למוצאיו ומובאיו, ותלה בִנְיָנוֹ עוד

בתשובה, וכן הוא אומר "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם" ((יחזקאל מג י)), ואומר "וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ" ((שם פסוק יא)), כל זה הכבוד הצפון להם הוא ויש ליי לתת הרבה מזה ויכול להוסיף חמש על חמש ואלף על אלף, וכן הוא אומר "יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק" ((מיכה ז יא)), ואומר "יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא" וגו' ((שם פסוק יב)), לכן נכתב "חמש חמש".

"וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי" ((רות ג יב)) כתיב, ולא נקרא "אם", עילתו, כי ידע בעז כי שם גואל קרוב ממנו, לכך אמר "כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי", אמר "אם" על הספק, אולי יגאל טוב או לא יגאל ולא היה בטוח שלא יגאל, וכן הוא אומר "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְיָ" ((שם פסוק יג)), לכן "כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי" נכתב, "כִּי גֹאֵל אָנֹכִי" נקרא.

תוכן העניינים

דקדוקי הטעמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה