אור ברסלב

דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר

63

62

סדר קרי ולא כתיב ופירושו ועילתו.

כבר ביארנו קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי, ועתה נבאר פירושן

בעזרת שדי. כי עשרה דברים במקרא נקרים ולא נכתבים, "וְלֹא אָבוּ בִנְיָמִן" ((שופטים כ יג)), חיסר הכתוב "בְּנֵי", כי עשו תבל זמה ונבלה בישראל וראוי להם לגרוע יחוסן מבנימן הצדיק ולהרחיקם מתולדתו ומכללו, ולא כִנָּם בְּנֵי בנימן, כי לא אבו לשמוע בקול אחיהם. ובשאר מקומות שקראם "בְּנֵי בִנְיָמִן" נתן להם תקוה ודרך תשובה, שאם יחזרו ממעשיהם ויעשו תשובה יִקָּרְאו על שם אביהם בני בנימן.

"בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר" כתיב בספר שמואל ((ש"ב ח ג)), "בִּנְהַר פְּרָת" קרי, עילתו, שהזכירו הכתוב בשני מקומות בשמואל ובדברי הימים ((דה"א יח ג)), וַאֲמָרוֹ הכתוב בשני זמנים ובשני עתים, פעם ראשון אמר "להשיב ידו בנהר", ופעם שני אמר "לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת", ולא עסק הכתוב בפעם ראשון להודיע שהוא נהר פרת או נהר מצרים, וכתב חוצה לו "פְּרָת" קרי.

"כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים" ((ש"ב טז כג)), חיסרוֹ הכתוב "אִישׁ" בפנים, כי בן אדם מחוסָר מאלהים וכן הוא אומר "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" ((תהלים ח ו)), ולא עצתו תקום כעצת אלהים, כי עצת אדם בחקירה ומחשבה לא מפי אלהים, לכך חיסר הכתוב מבפנים "אִישׁ", ותלה לו הכתוב מבחוץ, שאם זִכָּה מעשיו ועשה לשם שמים תהיה עצתו כדבר אלהים.

"כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת" ((ש"ב יח כ)), חיסרוֹ "כֵּן", לפי רוע מעשיו, כי בקש להמית אביו וכפר בעיקר ובא בזדון אל פילגשי אביו, ואמר יואב "כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת", תלה לו "כֵּן" מבחוץ, כי באמת הומת בן המלך, וכן הוא אומר "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" ((במדבר כז ז)), "גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא" ((בראשית מד י)).

"וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר הִכֻּהוּ בַחֶרֶב" ((מ"ב יט לז)) נכתב מבפנים, "וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו" נקרא מבחוץ, ואילו נקרא " וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר הִכֻּהוּ" לא נדע מי הכהו אם בניו אם אחרים, ותלה לו מבחוץ "בָּנָיו", להודיע לכל העולם נקמת אלהים בו ולקיים עליו "הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" ((ש"ב יב יא)).

"קִנְאַת יְיָ תַּעֲשֶׂה זֹּאת" ((מ"ב יט לא)) כתיב, הוסיף "צְבָאוֹת" ותלה לו מבחוץ, כי נקמה גדולה יעשה יי בו בראשונה ואחר כך על ידי צבאות מלאכיו, וכן הוא אומר "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף" ((מ"ב יט לה)), לכן תלהו מבחוץ להודיע כי שתי נקמות נקם בו אלהים.

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְנִבְנְתָה" ((ירמיהו לא לח)) קרי, "הִנֵּה יָמִים נְאֻם יְיָ" כתיב, עילתו, כי הנה ימים נאם יי דבר סתום הוא והיינו אומרים כי זאת הבשורה לעתים רחוקות ולימים רבים, וכאשר נקרא "בָּאִים" מבחוץ קֵרב הקץ וקֵרב הבשורה בקריאת "בָּאִים" כצווי הנביא.

"אַל יְהִי לָהּ פְּלֵטָה" ((ירמיהו נ כט)) קרי, "אַל יְהִי פְּלֵטָה" כתב בפנים, עילתו, כי בבל היא כסא המלוכה ובית המלכות, וכן הוא אומר "הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ" ((דניאל ד כז)), ובה שקעה גלות ישראל ובטלה מלכותן, ובִשֵּׂר ירמיהו לשארית ישראל בנקמת אלהים אשר ינקום ממנה בעולם הזה ולעתיד לבוא וכתב "אַל יְהִי פְּלֵטָה" בעולם הזה, והוסיף מבחוץ "אַל יְהִי לָהּ" לעתיד לבוא.

"כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה" ((רות ג ה)) קרי, "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה" כתיב, יצא מזה כי צותה נעמי את רות שתי פעמים, בראשונה אמרה רות "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה", וּבִצְוָיָה שניה אמרה "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה", לכן הוא תלוי מבחוץ.

"כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם" ((רות ג יז)) קרי, "כִּי אָמַר אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם" כתיב, מלמד כי רות הגידה לנעמי חמותה הדבר שתי פעמים, בראשונה לא אמרה "אֵלַי", ובשנית אמרה "אֵלַי", לכך נתלה מבחוץ.

תוכן העניינים

דקדוקי הטעמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה