דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
45
סימן לשון חרבות.
כל לשון חרבות כלֵי קְרָב, במקרא מעֹרָב, בפי כל צעיר ורב, יֵדַע כל קורא, מתלמיד ועד מורה, כל כל חרבות, מעֻתָּדות לקרבות, בפתחה נצבות, כאִשִּׁים ושביבות, חוץ משתי תיבות, אחת בקמצה תצא בניבות, ואחת בשלוש נקודות חצובות, והם מֻפלאות, ואין בהם תנואות, בתורת אלהי צבאות, "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" ((מ"ב ג כג)). וסדר חֳרָבות, וערים חרֵבות, אשנן בניבות, ומלים ערֵבות, לבנים ואבות, יֵדעו לומדים, חכמים ותלמידים, אשר תורה מַתְמידים, כי כל חֳרָבות, וערבים נחרבות, לעולם בקמצה נצבות, כגון "וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת" ((בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת) (([[יחזקאל כט יב)), ויצאו קמוצות, בכל מחיצות, שָׁבוֹת ורצות, בלי פרוצות, חוץ מאחד, בכל המקרא מיוחד, בספר בן בוזי, נביאִי וחוֹזִי, ימצאהו חוקר, תורה מְבַקֵּר, בפתחה תיחד, ומקָּמצה תכחד, "וְנָשַׁמּוּ בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרָיו בְּתוֹךְ עָרִים נַחֲרָבוֹת" ((יחזקאל ל ז)); וחד בלישנא "וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב" ((ירמיהו כו ט)).