דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
44
כל לשון מרכבה, במקרא נצבה, בלשון יחיד דבובה, בשלוש נקודות חצובה, כמו "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" ((בראשית מו כט)), "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ" ((מ"א ה ו)), וכל לשון רבים, מרכבות מרובים, בפתחה דבובים, בלשון וניבים, כמו "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" ((מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב) (([[שה"ש ו יב)), חוץ מאחד, במקרא מיוחד, בנקודה אחת מנוקד, והוא בצפנת מופקד, "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ" ((בראשית מא מג)).