דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
42
סימן "אֵת" ו"אֶת", "אֵת" אשר בשתי נקודות, ואשר בשלוש נקודות חמודות. יֵדע הלומד, אשר מקרא חומד, כל "אֶת" "וְאֶת" דמַקַּף, בשלש נקודות יִתָּקֵף, חוץ מאחד, במקרא מיוחד, "אֵֽת־כׇּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶה" ((איוב מא כו)), כי הוא מקף וסמוך, ובשתי נקודות תמוך. וכל "אֵת" "וְאֵת" גרש בטעמו, בשתי נקודות רשומו, חוץ מפסוקים שלשה, כי הם בגרשה ושלש נקודות בהן חרושה, "אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב" ((תהלים מז ה)), "בְּהַצּוֹתוֹ אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם" ((תהלים ס ב)), "כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ" ((משלי ג יב)). וזה הוא טעמם, ושאר המקרא, אם "אֶת־" מקף, בשלש נקרא, ואם לא מקף, בשתים נקרא.