דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
40
סימן שלש נקודות ושתי נקודות אשר יתיצבו בתיבות קטנות.
יֵדעו הקוראים, בספרי הנביאים, היפים הנאים, כי שלוש הנקודות החמודות, כבודות כְּקָרִים בְּכַדּוֹת, בתיבות קטנות ענודות, כמו "הֶן" "יֶשׁ" "שֶׁן" "שֶׁם" "לֶב" "כֶּן", סימנם, כאשר תִּשָּׁעֵן התיבה כמו "הֶן" "שֶׁן" "יֶשׁ" על תיבה סמוכה לה והטעם על האות הראשון שבתיבה הסמוכה לה, תהיה בשלש נקודות לעולם, כמו "הֶן־עָם֙ לְבָדָד" ((במדבר כג ט)), "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם" ((הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ)(([[איוב ח יט)), "הֶן־זֹ֣את" ((הֶן־כֹּ֖ל רָאֲתָה עֵינִי) (([[איוב יג א)), "הֶן־אֵ֭ל"
((יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָב זָקֵן) (([[בראשית מד כ)), "יֶשׁ־הֶבֶל֘ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" ((וְיִתְלֹנָן עַֽל־שֶׁן־סֶ֝֗לַע) (([[איוב לט כח)), "שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ" ((הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּֽן־הִ֑יא) ((איוב ה כז)), "כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּ֫ן־ה֥וּא" ((וְגַם שֶׁם־עִ֛יר הֲמוֹנָה) (([[יחזקאל לט טז)), "עַל שֶׁם־שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (([[מ"א טז כד)), "קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָֽם" ((הָיָה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם) (([[ש"ב טו יג)), וכן "לָֽתֶת־לָ֥נוּ עָרִים לָשָׁבֶת" ((לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִים) (([[יחזקאל יז טו)), "הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ" ((אסתר ב ט)); וגם אם יהיה ביניהם שוא, על זה הדרך יצא, כי שוא אינה מנויה עם המלכים, כמו "לָֽתֶת־לְךָ֧ אֶת אַרְצָם" ((וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנ֛וֹ) (([[בראשית טז טו)), "וַיְהִי שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל" ((יֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִי) (([[בראשית לא כט)). וכאשר יעבור הטעם מן האות הראשון, יהיה בשתי נקודות, כמו "הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָלְתִּי" ((תהלים נא ז)), "לֹא יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִיחַ" ((כִּי יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּה) (([[קהלת ו יא)), "בַּל יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם֙" ((ישעיהו לג כג)); וכן אם יהיה טעם תחת אחת מן התיבות האלו, יהיה כולו בשתי נקודות, כמו "הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ((במדבר לא טז)), "לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִיר לְבָנָיו" ((מ"ב ח יט)). על זה המקרא כולו יצא; אבל "בֶּן" ו"אֶת" יש להם סימן בדרך אחר.