דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
28
ביאור הפָּסֵק
הפָּסֵק יהיה לחמשה דברים, כאשר תִּקְּנו החוזים הישרים. האחד, להפריד אות מחֲבֵרְתָּהּ, שהיא כמוה ובאה לְקַחְתָּהּ, לבאר הלשון, בנעימת לחשון, כמו "לְהַגְדִּ֨יל׀ לְמַ֜עְלָה" ((וּבַרְזֶ֣ל׀ לָ֠רֹב) (([[דה"א כב ג)), "בָבֶ֨ל׀ לְגַלִּ֧ים׀ מְעוֹן" ((ירמיהו נא לז)). שנית, בשתי תיבות, זו לעומת זו עמותות, כגון "יְ֣יָ׀ יְיָ֔" ((י֣וֹם׀ י֑וֹם) (([[בראשית לט י)), "סָבִ֣יב׀ סָבִ֑יב" ((אָמֵ֥ן׀ אָמֵֽן) (([[במדבר ה כב)), "הַבּוֹגֵ֤ד׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד׀ שׁוֹדֵ֔ד" ((ישעיהו כא ב)). שלישית, ליראה שלא יסמכו שתי תיבות, זו לעומת זו חצובות, והם לא יתכנו להתחבר, ולא כמִלָּה אחת לדבר, כמו "עַמִּ֥ים׀ אֱלֹהִ֑ים" ((רַבִּ֥ים׀ יְיָ֑) (([[תהלים קיט קנו)), "אֱל֥וֹהַּ׀ רָשָׁ֑ע" ((יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א) (([[תהלים קלט כא)). רביעית, לתקן המלה, שלא תהיה זו עם זו בלולה, ולהפריד מענה הדבר, לבלתי היותו מחֻבָּר, כמו "עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה" ((יִשְׁמַ֤ע׀ אֵ֨ל׀) (([[תהלים נה כ)), "הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘" ((תהלים סח כא)). חמישית, להפריד בין הטעמים, שיהיו מופרדים, איש באחיו לא נצמדים, כמו "לִפְנֵי֩ אֹֽהֶל־מוֹעֵ֨ד׀ מִזְרָ֜חָה" ((במדבר ג לח)), "אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן" ((יהושע יט נא)), "וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א" ((עזרא ו ט)).