דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
27
סימן גָּרֵשׁ ופתח בשלשה הספרים, היפים הברורים. יֵדעו
הקורים, בשלשת הספרים, כל תיבה ארוכה, ובמרפא ערוכה, ובגעיה תמוכה, בפָתְחָה תמוכה, כי האות הסמוך, ולטעם תמוך, מפתחה לא ימוך, כמו "בַּצַּר לִי אֶֽקֲרָ֣א יְיָ֘" ((תהלים יח ז)), "וְלִֽשֲׁכֵנַ֣י מְאֹד֘" ((אִֽמֲר֣וֹת יְיָ֘ אֲמָרוֹת) ((תהלים יב ז)), "מִֽמֲתִ֥ים יָדְךָ֨׀ יְיָ" (([[תהלים יז יד)), "תִּֽמֲחַ֥ץ רַגְלְךָ֗" ((הַֽמֲקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם) ((תהלים קד ג)), "אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֘" (([[איוב כט כה)), "לָכֵן אַֽנֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְעוּ לִי" ((עַיִן תִּֽלֲעַ֣ג לְאָב֘) (([[משלי ל יז)); חוץ מן ארבעה פסוקים, על זה חולקים, ואת זה נותקים, ומדרך זו נפסקים, "שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֘ כִּי חָסִיד אָנִי" ((תהלים פו ב)), "שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָאָנוּשָׁה" ((טָֽמְנ֣וּ גֵאִים֘ פַּח לִי) ((תהלים קמ ו)), "יִֽרְאַ֣ת יְיָ֘ שְׂנֹאת רָע" (([[משלי ח יג)).