דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · כט
עוד הביאו הבר"א סי' כ"ב ושאר אחרונים ראי' מהא דפסק ראב"ן כעולא דישב לו קוץ אין חוששין שמא הבריא מדקיי"ל להתיר מחט בביה"כ מצד א' ואי נקה"ו הוי סב"ש אין ראי'. ובתפל"מ סי' ל"ג דחה דמה"ט לא קיי"ל באמת כהראב"ן וגם בפה"ב סי' ו' העלה דדוקא לעולא דס"ל דאין חוששין שמא הבריא ל"ה סב"ש משא"כ לדידן אבל המעיין ברא"ש רפא"ט ימצא דהא דפסק הרי"ף דלא כעולא משום דשאני עור ביהכ"ס דעב משא"כ בושט וברשב"א שם הקשה ממחט בריאה והוכיח דל"ח לנתרפא היכא דאפשר בבדיקה וכל קושי' רשב"א הוא מישב קוץ דאי מהא דחוששין לס"ד לק"מ דבדריסה הא מהני בדיקה וגם בריאה הא בעי בדיקה והש"ש מייתי מספק דרוסה רק ראי' דהוי ספק השקול ואי בושט הוי סב"ש מה קושי' מריאה הא י"ל דרוב נקבים אין מתרפאים ורק בושט חיישי' משום דהוי סב"ש וכמ"ש תוס' ורשב"א גופי' לעיל דף י' סוע"א דגם היכא דרוב אין שוהין חיישי' גבי סב"ש ומה קושי' מריאה ובע"כ דגם לדידן ל"ה סב"ש וגם מתוס' ורא"ש דף נ' שחלקו בין ושט להמסס וגם מדיליף רש"י מושט להמסס מוכח כן ודלא כהכר"ו סי' ל"ג וסי' מ"ח ואף דהב"א שם נדחק ליישב. ד' הרא"ש מלבד שדבריו דחוקים תמהני שלא הביא ד' הרשב"א ולשיטתי' דס"ל כהר"י ל"ש תי' הב"א שם ע"ש ותבין. והנה בגה"ק הביא ראי' מהעיטור שכ' דהא דאסור תוך ז"י מחשש נפל אף דרוב וולדות ב"ק משום דבהמה בחז"א ומוכח דאף שנשחט כיון דשחיטת נפל נבלה הוי סב"ש והנה הגם שהדג"מ סי' ט"ו כ' טעם ב' משום חזקת שא"ז. אבל לענ"ד אין כונת העטור כן וז"ל העיטור וכיון דלא ידעי' אי שהה כו' וקיי"ל כרשב"ג וכו' ספק כלו וכו' ורובא ליכא למימר דכיון דכולן בחז"א עומדות הוי סד"א לחומרא עד שיוודע לך במה נכשרה וכו' עכ"ל. וכוונתו דכפי מה שהביא שם מקודם ד' רשב"ג דבלא שהה ז"י אסור וע"ז כתב דהיכי דספק לפנינו אי שהה ז"י ג"כ אסור ואע"ג דרובא איכא שכבר שהו ז"י כיון דכולן קודם ששהו ז"י הי' אסורים הרי הי' בחז"א ובספק אם כבר שהו ל"מ הרוב כיון דהם בחז"א וסמל"ח עד שיוודע בבירור ששהו ז"י והוכשרו. וגם בלא"ה י"ל דכל טעם המקילים כב נתבאר דטעמם משום שכבר הי' עומד בחזה"ת לכשישחט אבל בנפל קודם ששהו ז"י הרי לא הי' עומדים לישחט עוד קודם ז"י ולא הוחזקו בהיתר עוד כלל ולנ"ע דמי לסב"ש ואף דאחר ששהו ז"י מתברר ההיתר למפרע כבר כ' התב"ש סי' י"ח סקכ"ט דגם בכה"ג הוי חזקה. וגם מ"ש שם מכתובות ע"ה בנמצאו מומין ספק קודם אירוסין והקשו תוס' מחזקת פנוי' והא גם התם היתה עומדת בחזקה שאם תתקדש תהי' א"א לק"מ דכבר כ' בפה"ב סי' ח' וסי' י"ד דהי"א דהשתא נעשה מעשה והספק רק בזמן לכ"ע לומר דהי' בחזה"ת וה"נ הרי מומין לפנינו ועמש"ל אות כ"ז בזה וע"ש בפה"ב סי' ט' וסי' י' עוד בזה ומ"ש הב"א שם סי' י"ג לדחות ד' הח"ד דל"ש לאוקמי בחזקת שלא נעשה מעשה נקב בושט כיון דנולד ריעותא ע"י סיבה המספק עלינו. לענ"ד צדקו ד' ח"ד דהא גם על חז"א של הבהמה נולד לפנינו דבר המספק עלינו דהיינו השחיטה וא"כ ממ"נ ליכא חז"א לפנינו ושוב אוקמי' בחזה"ת ע"י רוב בהמות כשרות וע' כה"ג בשפ"ד סי' י"ח סק"א בדין שוחט בסכין ונמצא פגום. אבל מ"ש הח"ד להצדיק בזה ד' הלבוש בדין אם יש לתלות השמוטה במשמוש בזה י"ל כדברי הב"א דבכה"ג שהוא שמוט לפנינו והספק רק בזמן שפיר הוי סב"ש כיון דאיכא חזקה שא"ז נגד חזקה דמעיקרא ושוב י"ל דמוקמי' בחזקה דהשתא והא דנטל זאב ב"מ אף דהמעיים נקובים לפנינו שאני דהתם ל"ה הב"ש וזמן השחיטה ידוע ועוד דהתם רוב בהמות בריאים וע"י הזאב ליכא ריעותא כלל כמ"ש התב"ש סי' כ"ט ע"ש בפה"ב באורך סוף דבר דבחשש נקה"ו במיעוטו רבו המקילים הסוברים דלא הוי בכלל סב"ש וכבר הבאתי דעת רוב האחרונים המקילים וגם העירני ח"א מתשו' מהרי"ט ח"א סי' נ"ז שהעלה דהיתר הקפה משום דנשה"ת והרי גם בקה מקיפים ע' חולין דף נ' ומוכח דס"ל ג"כ דלא הוי סב"ש כדעת המקילין ות"ל נתבאר טעמם ונימוקם בזה עמם ולכן המיקל בהפ"מ יש לו ע"מ לסמוך בלא פקפוק כלל בס"ד. וכן מצאתי בשו"ת אמרי אש חא"ע בסופו בהשמטה ליו"ד שהעלה באורך דלענין חשש נקה"ו או שמוטה לא הוי בכלל ספק בשחיטה דאיכא חזה"ג מכח רובא שלא הי' כן ע"ש היטב. אבל בחשש נקה"ו ברובו יש להחמיר דהוי כספק בשחיטה