דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · ג
כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה בע"פ כו' וע' מנחות כ"ט ג' דברים היו קשים למשה וכו' וי"א אף הל' שחיטה שנא' וזה אשר תעשה וגו' ופירש"י לא הי' מבין מהיכן הוא מוגרמת וי"ל דהא ג"ז הי' כבר אחר מ"ת ובפרט דבקדשים הרי נאמר ושחט וע' בב"ח ופמ"ג בפתיחה שרש ה'. ואולם קודם מ"ת לפמ"ש התוס' סנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה אכל וכו' הותר נבלה לאדה"ר וד"ז נעלם מהל"א חולין צ"א אבל בתוס' חולין צ"א א' ד"ה כמאן כ' בתי' ב' דפרע להם ביה"ש היינו נחירה שנצטוו על הנחירה. וכבר תמה בזה מהר"ל מפראג בס' תפי"ש פי"ט וברא"י שם אבל בע"מ מח"ד ח"ג פכ"א הביא מפסיקתא מכל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבלה והא דלא חשיב לה בז' מצות משום דמסתעף מהם ע"ש וא"כ בימי נח נצטוו על הנחירה והיא שחיטתן וכהא דחולין י"ז דלר"ע במדבר נחירתן זו הוא שחיטתן וע' כה"ג ביומא ס"ד גבי דחי' לצוק ובזבחים ע' גבי עריפה והא דכתי' בנבלה או מכור לנכרי גם אם נדחוק כמ"ש הח"ס יו"ד סי' י"ט דאינו לאכילה משום ב"מ הרי מהא דלגר כו' ואכלה מוכח ג"כ דמותר ליתן לו לאכילה וליכא משום לפ"ע ודוחק לאוקמי בדלא קאי בב' עברי דנהרא. ומצאתי בשו"ת בר"א חיו"ד סי' ל"א אות י"ב שנדחק דלהתוס' קאי רק אנבלה שע"י נחירה דלגבי ישראל הוי נבלה והביא כן בשם הר"א אב"ד שבאבודרהם דף ח' ע"ש וצ"ע דא"כ אסור למכור נבלה לב"נ משום לפ"ע וביו"ד סוס"י קי"ז וחו"מ סי' רכ"ח ל"מ כן ועוד בכ"ד. והנכון בזה כמ"מ בשו"ת ש"א להרב מזסלב סי' נ"ג דמשנתנה תורה נתחדשה הלכה ונאסר רק לישראל ולא לב"נ. ומה שהקשה שם דא"כ איך דייק בפסחים כ"ב מדפרט בנבלה היתר הנאה דבעלמא לא תאכלו איה"נ משמע והא איצטריך להתיר לב"נ. לענ"ד לק"מ דאי משום להתיר לב"נ לא הו"ל לשנות דין נבלה בסיני כלל וכל שלא נשנית בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ כדאי' בסנהדרין נ"ט. והנה מה שנדחק הע"מ בהא דלא חשוב לה בז"מ י"ל בפשיט' דקו"ע לא חשיב וערש"י סנהדרין נ"ז ותוס' ע"ז ה' ומל"מ פ"י ממלכים ושו"ת רח"כ בסופו. אך יש לחקור לשי' הפסיקתא דדייק מאשר הוא חי לאפוקי נבלה א"כ כיון דקיי"ל דטרפה אינה חי' וכדאי' בחולין מ"ב זאת החי' אכול וכו' א"כ גם טרפה נאסר לב"נ. ויש לדון לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לא"ח הנהגת או"ה ח"ב אות מ"ג דכל ספיקא שריא לב"נ ולשי' יש"ש דהא דטרפה א"ח הוא רק רוב ולשי' פמ"ג יו"ד סי' ס"ב וכמה אחרונים דגבי ב"נ לא אזלי' בתר רובא י"ל דטרפה הותר להם מה"ט אבל יש לפקפק לפמ"ש הנו"ב מ"ת א"ע סי' מ"ב ובפרט דלשי' רשב"א הרי הא דטא"ח הוי וודאי ולשי' כמ"פ גם בב"נ אזלי' בתר רובא א"כ גם טרפה נאסר לב"נ קודם מ"ת. ומשנתנה תורה הותר לב"נ ונאסר לישראל, ובזה נראה ליישב מה שתמהו הפוסקים ע"ד רמב"ם שפסק בפ"ט מטו"מ דסד"א לחומרא הוא רק מדרבנן א"כ היכי יליף בחולין י"א דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה ושאר מילי ונדחקו בכמה תירוצים ובפרט בהא דיליף משחיטה לשי' הסוברים דנקה"ו לא הוי ספק בשחיטה פשיטא דתיקשי לרמב"ם. ולפמ"ש ניחא עפ"מ דאנהיר לן בשו"ת ב"א חאו"ח סי' נ"ו דטעם ד' רמב"ם הוא משום דקודם מ"ת הי' הכל בחזקת היתר ומשנתנה תורה נאסר ולכן בכל ספק מוקמי' לה בחזקת היתר דמעיקרא כפי שהי' קודם מ"ת ע"ש. א"כ לא מיבעיא בחשש נקה"ו דהוי נבלה מחיים לשי' רמב"ם וע' בש"ך רסי' ל"ג א"כ לכ"ע אינה חי' כדאי' בזבחים ס"ט ונדה כ"ד וגם בשאר טרפות כיון דקיי"ל דטא"ח א"כ נאסרו לב"נ קודם מ"ת ומשנתנה תורה נתחדש היתר לב"נ א"כ בכל ספק מוקמי' לה בחז"א דמעיקרא ולכ"ע סד"א לחומרא בזה מה"ת. ודו"ק כי הוא הערה חדשה: