דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כח · טו
סעי' י"ח נוחר או מעקר וכו'. בפ"ת סק"ח הביא בשם נו"ב בדין אם מותר לישראל לצד ציד חיות ועופות והנה מ"ש הנו"ב דלהמית ליכא משום צב"ח כן מוכח גם מהתוס' ב"ב כ' ע"א ד"ה כיון וכו' דלמא כולה בהמה שקול ושדי לכלבים וכו' ע"ש אבל באס"ז שם בשם רי"ן מג"ש מבואר דשחיטתה נמי צב"ח היא דהריגה הוא ולא שחיטה אך דיש לתמוה מחולין ז' שהביא הנו"ב אבל לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קס"ד בשם תוספי הרא"ש לתמיד דבהפקר ל"ש ב"ת ותמה מחולין הנ"ל דהו"ל להפקירן והוכיח מזה דגם בדקטלינהו שייך צב"ח אלא דעדיפא פריך ע"ש א"כ י"ל דגם הרי"ן מג"ש ס"ל כן ולפמ"ש הרא"ה בחינוך מצוה רנ"א דטעם שחיטה משום צב"ח מוכח דגם בשעת מיתה שייך צב"ח שיברור לו מיתה יפה ובע"כ דבהא דחולין ז' היינו משום דהו"ל לקטלינהו דרך שחיטה דהוי מיתה קלה ולכן משני דאיכא ב"ח וע' באשכול ה"ש סי' י' בזה ובגוף הדין של הנו"ב יעוין בעקרי הד"ט סי' א' אות כ' בשם מהר"ש אבוהב וכמה גדולים דאסור מכמה טעמים ע"ש וגם בשו"ת שמ"צ חיו"ד סי' י"ח פסק דאסור משום צב"ח ובל תשחית ומושב לצים ואם רוצה למכור לעכו"ם עובר משום עושה סחורה בנו"ט ע"ש: