דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כז · א
חתך מבהמה וכו'. בש"ך הביא בשם רשב"א דבבהמה טמאה או נשחטה ע"י עכו"ם בשר הפורש קודם שתצא נפשה וב"מ אסורים לב"נ ובת"ח ותב"ש הוסיפו דגם בנתנבלה בשחיטה אסורים הב"מ לב"נ ואני מצאתי בס' האשכול ה"ש סוסי' ט"ו וז"ל וכל דבר שלא שרי לישראל כגון טמאה וכו' וכן טהורה שנתנבלה וכו' אבל לאחר שמתה הבהמה בין נשחטה בין נתנבלה בין טהורה בין טמאה ב"מ מותרים אף לב"נ דלא קיי"ל כר"ל ומיהו חכמים החמירו בדבר כל שאין היתר לישראל כגון טמאה וטהורה שנתנבלה שלא ימכור לגוי ב"מ שלה דלמא הלכתא כר"ל ולא קחזינא לרבוותא דקפדי עכ"ל ונ"ל עוד ראי' מתשו' הריב"ש סי' ת"ג בדין מכר המעיים בששה פשוטים ע"מ שיפרעם הלוקח בין אם הוא כשרה בין טרפה ואח"כ נמצא שלא נשחטה כראוי והאריך דבלשון ב"א אין חילוק בין טרפה לנבלה וגם בלשון תנאים כן הוא וסיים דאי ליכא אונאה שתות אין כאן מקח טעות והובא בקיצור בב"י חו"מ סי' רל"ב סט"ז ואי נימא דבנבלה הב"מ אסורים לב"נ א"כ ודאי יש קפידא ואונאה במעיים כיון שא"י למכרם אפי' לעכו"ם ובע"כ דס"ל דשרי לב"נ ושהמנהג כן ומצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ו וז"ל ובענין הישמעאלים ששוחטין הורידין וכו' דע שבפ"ב דחולין וכו' שאסור לזמן עכו"ם בב"מ וכו' דליכא מידי וכו' והי' אפשר לומר דאינו אלא כשהבהמה כשרה וכו' אבל אם אסורה לנו שיהא אסור למכור לב"נ הב"מ דליכא טעמא דמי איכא מידי וכו' אבל ז"א שלא באו בזה מטעם איסור והיתר אלא אם נקרא אמ"ה או לא וכיון שאינו אמ"ה לישראל מ"ל כשרה מ"ל טרפה ואפשר לומר כי בשחיטתן נשאר להם איסור ב"מ מפני אמ"ה ואין להם תקנה בזה אלא בנחירה או בשחיטת קצת סימנים ויצא לנו מזה שב"מ של שחיטתן אסור להושיט להם משום לפ"ע עכ"ל וי"ל דהיינו מפני ששוחטין רק הורידין שהרי סיים שאם היו נוחרין או שוחטין קצת הסימנים היו מותרים להם וא"כ אדרבא מוכח ג"כ להקל היכא דנתנבלה בשחיטה גם יש להביא ראי' מדברי הרי"ן מג"ש ור"ן פ"ב דע"ז שהקשו בהא דגבינות עכו"ם אסורות מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה דאמאי אסורין ליטעמי' קפילא והרי התם האיסור משום הקיבה שהוא מן המעיים וכיון דנתנבלה הב"מ אסורים לב"נ ואסור ליתן להטעימו וע' בשו"ת שם ארי' להרב מזסלב בהוספות סי' ט' שפלפל ליישב בזה קו' התוס' ורי"ן מג"ש וש"פ אמאי לא קאמר משום בב"ח ותי' ע"פ הנ"ל דמשום בב"ח אפשר להטעימו ע"י קפילא משא"כ משום נבלה הב"מ אסורים ע"ש אבל מהראשונים הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן והי' נ"ל לומר דאף דאסורים לב"נ מ"מ הטעם הנפלט מהם מותר דדרשת הטמאים לרבות צירן ורוטבן לא נאמר לב"נ וכמ"ש בפלתי סי' פ"א סק"ז אבל בתשו' ח"ס סוסי' י"ט העלה בפשי' דלב"נ טכ"ע אסור מה"ת דלא אצטריך לדרשת הטמאין רק דלא נימא דבטל ברוב ולב"נ ל"מ רוב ובתשו' מהר"ם שיק סי' כ"ו וסי' קי"ט ביאר דעתו עפמ"ש הח"ס סי' קי"ד לחלק בענין משקין היוצאין דע"י בישול הוי כממש ורק ציר היוצא ע"י סחיטה במליחה זהו בכלל משקין היוצאין אם הם כמותן וכ"ה בבאר יעקב ע"ש וכ"ה בתשו' יד אליהו סוסי' מ"ה דאם נפל אמ"ה לתבשיל ולא הי' ס' אסור ליתנו לב"נ וע' תשו' מהר"י אסאד סי' קל"ו אך לפמ"ש הח"ס סי' י"ט דהיכא דנוחר הבהמה ל"ש איסור ב"מ לב"נ אין ראי' דגבי קיבת נבלה היינו של נחירה גם י"ל דהקושיא דיוכל להטעים לעכו"ם שיש לו אמ"ה מוכן לפניו לאכלו ול"ש לפ"ע וע' בש"ך סי' קנ"א סק"ו וגם אם נימא דמדרבנן אסור הרי התם הוי רק ספק איסור וכמ"ש התוס' בע"ז שם א"כ הוי סד"ר ולהקל. ולדינא הגם דבתשו' ח"ס סי' י"ט ושו"ת הר המור סי' ח' ושו"ת בר"א המצוין בפ"ת ושו"ת כתב סופר סי' י"ד העלו דבבהמה יש להחמיר שלא למכור הב"מ לנכרי בנפסלה בשחיטה ורק בעוף יש להקל מ"מ כבר פשט המנהג להקל גם בבהמה וכבר הבאתי בשם האשכול דלא קפדי רבוותא בהכי וגם מצאתי בשו"ת משיבת נפש סי' ל"ג שהעלה להתיר למכור הב"מ לעכו"ם גם בנפסל בשחיטה ע"ש וע' בשו"ת טט"ו מ"ג סי' צ' שהעלה דבנפסל בפסול ברור מה"ת אסור למכור הב"מ אבל בכל ספק יש להקל וע"ש עוד סי' ל"ב וסי' צ"א צ"ב וכן נכון לנהוג לדינא: