דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כה · ב
בהג"ה ונהגו לבדוק בד"ז שתוקף אגודל וכו'. בשיו"ב וביא"פ העתיקו תשו' דב"ש דאם הוציא דרך פיו השיפוי כובע הוי עיקור והוא היפוך החוש ואולי יש איזה ט"ס וע' תוי"ר בשם עו"י ג"כ בזה. וע' בשו"ת כתב סופר סי' ט"ז שהעיר השואל דבדיקת תוקף אגודל ל"מ רק כשנשחטו ב' הסימנים אבל כשנשחט רק א' לא יצא רק הנשחט והב' במקומו עומד והוא הביא מהמש"ז סי' כ"ד סקי"ד דמשמע להיפוך וגם העיר דכיון דשכיח יותר שמוטת הגרגרת א"כ אם שחט הקנה אין לחוש עוד לשמוטת הושט אבל בנשחט הושט יש לחוש שמא נשמט הקנה ומסיק ומסיק דנכון ליזהר לבדוק במשמוש היד גם בנשחט הקנה לבד ע"ש וכפי ששמעתי מהשו"ב ע"פ רוב וכמעט תמיד כשנשמט נשמטין ב' הסימנים יחד הואיל שקשורים ודבוקים יחד זב"ז בראשן א"כ אין לחוש לזה אבל ענין השמוטה השכיח בעופות בא ע"י שאינו תופס יפה בסימנים והתרנגול בולע ופושט הסימנים למטה ולפעמים כשהשו"ב מרגיש בזה קודם שחיטה בשעת תפיסתו אזי כשמניחו מלשחוט ולפעמים מכה בראשו קצת ח זרים הסימנים למקומם ואי נימא דענין בליעת הסימנים למטה הוא ענין שמוטה שנעקרים הסימנים משרשם א"כ מה מועיל מה שמניחו שחוזרים אח"כ עי"ז למקומן ובע"כ דאינו עיקור רק ע"י שפושט הסימנים למטה בא התורבץ נגד מקום שחיטה ושוחט למעלה ממקום שחיטה והוי הגרמה ולא עיקור וע' תשב"ץ ח"א סי' קי"ג ובד"ק סוסי' א' וצ"ע ועמש"ל סי' כ"ד סקי"ב: