אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כה

סימן כד

א

סעי' א' [א] ואם לא ראה וכו'. כבר האריכו בתב"ש ופר"ת ושאר אחרונים אי הוי נבלה מה"ת או רק מדרבנן ועתש"ו רע"א סי' קס"ב ובחידושיו בהשמטות לסי' זה באורך ובשו"ת ב"ש אחרון סי' ט"ז י"ז י"ח ובבנ"א שער רו"ח סי' ב' וסי' ד' ואני מצאתי בהג"א חולין פג"ה סי' ל"ג שהביא בשם א"ז וז"ל ועוף שלא בדקו אחר שחיטת הסימנים אומר אבא מורי דנבלה גמורה היא כל זמן שלא בדק בסימנים לא נודע לו שנשחטה ובחז"א עומדת והר"י צרפתי אומר שספק הוא ולא ודאי דסמוך מיעוטא דמקלקלין לחז"א והו"ל פלגא ופלגא ואינו נראה לאבא מורי עכ"ל ושוב הראוני בשו"ת שו"מ מ"ח ח"א סי' מ' שהעיר ג"כ בזה:

ב

בהג"ה ונהגו לבדוק בד"ז שתוקף אגודל וכו'. בשיו"ב וביא"פ העתיקו תשו' דב"ש דאם הוציא דרך פיו השיפוי כובע הוי עיקור והוא היפוך החוש ואולי יש איזה ט"ס וע' תוי"ר בשם עו"י ג"כ בזה. וע' בשו"ת כתב סופר סי' ט"ז שהעיר השואל דבדיקת תוקף אגודל ל"מ רק כשנשחטו ב' הסימנים אבל כשנשחט רק א' לא יצא רק הנשחט והב' במקומו עומד והוא הביא מהמש"ז סי' כ"ד סקי"ד דמשמע להיפוך וגם העיר דכיון דשכיח יותר שמוטת הגרגרת א"כ אם שחט הקנה אין לחוש עוד לשמוטת הושט אבל בנשחט הושט יש לחוש שמא נשמט הקנה ומסיק ומסיק דנכון ליזהר לבדוק במשמוש היד גם בנשחט הקנה לבד ע"ש וכפי ששמעתי מהשו"ב ע"פ רוב וכמעט תמיד כשנשמט נשמטין ב' הסימנים יחד הואיל שקשורים ודבוקים יחד זב"ז בראשן א"כ אין לחוש לזה אבל ענין השמוטה השכיח בעופות בא ע"י שאינו תופס יפה בסימנים והתרנגול בולע ופושט הסימנים למטה ולפעמים כשהשו"ב מרגיש בזה קודם שחיטה בשעת תפיסתו אזי כשמניחו מלשחוט ולפעמים מכה בראשו קצת ח זרים הסימנים למקומם ואי נימא דענין בליעת הסימנים למטה הוא ענין שמוטה שנעקרים הסימנים משרשם א"כ מה מועיל מה שמניחו שחוזרים אח"כ עי"ז למקומן ובע"כ דאינו עיקור רק ע"י שפושט הסימנים למטה בא התורבץ נגד מקום שחיטה ושוחט למעלה ממקום שחיטה והוי הגרמה ולא עיקור וע' תשב"ץ ח"א סי' קי"ג ובד"ק סוסי' א' וצ"ע ועמש"ל סי' כ"ד סקי"ב:

ג

מיהו א"צ לבדוק אחר שמיטה וכו'. ע' בל"א חולין ט' ע"ב בתוס' ד"ה כולהו תננהו וכו' מ"ש ליישב קו' הפמ"ג וע' תשו' כתב סופר סי' י"ד מ"ש ליישב מנהג קצת מקומות שאין בודקין אחר שמיטה דלא דמי לבדיקת הריאה שיתברר לגמרי אבל כאן לא יהי' בירור גמור דשמא נשמט אחר שחיטת הרוב סימנים ובכ"ז סיים דאין מנהג המקילין נכון וצריך ליזהר בזה כדעת הש"ך ע"ש עוד בזה וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק סי' ל"ג מ"ש ע"ד הש"ך ופמ"ג בזה וע' ס' מקמ"ח שתמה ע"ד בה"ג וש"ך מהא דקיי"ל בחולין נ"ד ע"א ובסי' כ"ד סי"ח דמהני הקפה משום דא"א לשמוטה שתעשה שחיטה וברא"ש פ"ב סי י' דגם ר"י לא פליג אלא לחומרא בעלמא והניח בצ"ע וי"ל דע"פ רוב תופס בסימנים ובכה"ג מבואר שם דאפשר לשמוטה שתעשה שחיטה וע' תוי"ק סק"ב שהאריך מאוד בזה ותמה ע"ד הרא"ש והוכיח דלדידן צריך לבדוק אחר שמוטה וגבי עוף אם שחט רק סי' א' ובפרט בשחט רק הושט דגרגרת עבידא לאישתמוטי יש לאסור גם בדיעבד ע"ש:

ד

בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' פ"ח נשאל בדין ראש של עוף שהי' הגרגרת חתוך לשנים וחלק הגרגרת של צד הראש הי' דבוק עם הושט כדרכו רק שהי' עקורין ממקומן בראש ולא נודע אם נעשה קודם שחיטה ושאלו להשו"ב ואמר כי הוא נזהר תמיד לבדוק ע"י תקיפת אגודל ומסתמא עשה כן אבל אינו זוכר בבירור מפני ששחט אז הרבה עופות והביא מהט"ז סי' ס"ט סקכ"ד שהביא מהא דסרכי' נקט ואתי אבל י"ל דוקא התם שכבר עשתה מעשה הבישול שאח"כ אבל כאן לא עשה שום מעשה אח"כ י"ל דחיישי' לשכחה וגם אינו בכלל חזקה שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן דכאן בדיעבד כשר, ובפרט דאיכא ריעותא לפניך ולכן העוף אסור עכ"ד ואני מצאתי בשעה"מ פ"י ממקואות כלל א' שהוכיח מהא דספק הניח שפסק הטור דל"ה עירוב ובע"כ דכיון דאיכא ריעותא לפניך שלא נמצא העירוב לא אמרי' דסרכי' נקט ואתי א"נ משום דלא עשה מעשה אח"כ משא"כ במליחה שבשלה אח"כ ע"ש וזהו כדברי הטט"ו וגם בלא"ה לפמ"ש הפמ"ג בא"ח סי' ס"ז בא"א סק"א דלמ"ד ק"ש פרשה שני' דרבנן יש לומר דבדאורייתא ל"מ סברת סרכי' נקט ואתי א"כ ה"נ בזה וגם מ"ש מהא דחזקה שאינו מוציא מת"י דבר שא"מ יעוין ברש"י פסחים ט' ע"א ד"ה ואב"א וכו' וגבי איסור דרבנן סמכי' אחזקת חבר שעישרן עכ"ל ומוכח דלהך לישנא לא סמכי' ע"ז בדאורייתא וכ"ה להדיא בחי' הרמב"ן לע"ז מ"א דלהך לישנא ל"מ הך חזקה בדאורייתא ולכן יפה פסק דהעוף אסור אם לא משמשו בחוזק הרבה שיהי' אפשר לתלות בו שנעשה אח"ש וכמש"ל סי' כ"ד סקי"ד:

ה

סעי' ב וי"מ שאומר וכו' בלא הגרמה בתב"ש פסק דאם שחט למעלה או למטה באמצע הצואר גם דיעבד בלא בדק אחר הגרמה הוי ספק נבלה וע' בשו"ת רח"כ חיו"ד סי' ג' שהשיג עמ"ש הרב מבראד להעביר שו"ב שלא בדק בעוף אחר הגרמה ואח"כ נמצא שהי' הגרמה והוא השיב דכיון דדיעה א' בש"ע בסתם ואח"כ הביא דיעה ב' בשם י"א הלכה כדיעה א' דא"צ בדיקה ע"ש והמעיין בב"י ימצא דלא נזכר דיעה החולקת בפירוש אלא שהביא מתשו' הרא"ם וא"ח דצריך לבדוק אחר הגרמה ובב"י כתב דלא ראה שום אדם שבודק כן ולכן נראה שכל שנראה בעיניו מאומד דעתו שהוא במקום שחיטה מפיק מידי הגרמה ע"ש וא"כ הכל תלוי כפי אומד הדעת ובפרט דכיון שלא נמצא בראשונים חולק בפי' דהא י"ל דהא דכתבו דצריך לבדוק אחר רוב סימנים היינו רוב במקום הראוי לשחיטה ואף שדחוק לפרש כן מ"מ כבר כ' התה"ד הובא בב"י א"ח סי' ק"ס דמאי דאשכחן בפסק גאון מפורש לאיסור ולא אשכחן להדיא מאן דמתיר אלא דדייקי' מיני' גם בנט"י דכל ספיקו להקל אזלי' לחומרא ע"ש ומכ"ש בזה ועמש"ל סי' י"ז סק"ט בזה ומהגם שמצאתי בתשו' הרא"ש שם בשם אבי העזרי שפסק להדיא דיבדוק גם אחר הגרמה ועיקור ואם לא בדק אסור אלא דהרא"ש חולק על דין עיקור ובהגרמה מודה וא"כ גם דעת ראבי' כן אבל לפענ"ד יש לדון בזה עפמ"ש בב"י סי' כ"ד בשם כלבו שהביא בשם הרב אברצלוני דבעוף ל"ש הגרמה כלל וכו' אבל מדברי הרמב"ם ור"ן מבואר דגם בעוף שייך הגרמה והרשב"ץ תמה על דברי הרב אברצלוני והביא ראי' מהש"ס שיש הגרמה בעוף וכתב שדעת הרב לומר דשיעור שיפוי כובע בעוף קטן כ"כ שא"א לבא לידי הגרמה כ"א בדוחק גדול לפי שפיקה של גרגרת ותחלת הושט נכנסים הרבה תוך פרקי הלחיים אבל אם נזדמן לו הגרמה פסולה בעוף כמו בבהמה עכ"ד. ונראה לכאורה מזה דדוקא בצד מעלה הוי כן אבל מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ט"ו שהביא ד"ז בשם א"ח בשם האברצלוני והתשב"ץ דחה ראיותיו והוכיח שדעת הגאונים אינו כן וסיים דשיעור שיפוי כובע ותורבץ בעוף קטן שכמעט א"א לבא להגרמה וגם הסימנים יורדין למטה בעופות בגופם הרבה שא"א לשחוט שלא במקום שחיטה אבל ודאי אם נזדמן ששחט שלא במקום שחיטה פסול ע"ש ומבואר מזה דבעוף מלתא דלא שכיחא כלל שיבא לידי הגרמה וא"כ י"ל דבעוף א"צ לבדוק ועכ"פ בדיעבד שלא בדק יש להקל והן אמת דבתשו' הרא"ש שם בדברי הר' יחיאל בנו השואל מוכח דקאי בעוף וע"ז קאי תשו' הרא"ש ומוכח דגם בעוף צריך לבדוק מ"מ י"ל דבדיעבד סמכי' ע"ד התשב"ץ הנ"ל ומ"מ בתרנגולים דשכיח בהו בליעת סימנים ועי"ז נשחט שלא במקומו וכמש"ל סק"ב חשה להקל והכל כפי הענין בתפיסת הסימנים:

ו

בהג"ה ויש לבדוק כו'. בט"ז כ' הטעם שמא ישכח ובאו"מ סביב הד"מ כ' דאם יש אחר שיזכירנו שרי וכמ"ש כה"ג באו"ח סי' ער"ה ובבה"ט סי' חל"א בשם נ"צ לענין בדיקת חמץ אבל במחב"ר השיג עליו ורמז למ"ש בברכ"י ח"ח סי' ער"ה שם ושיו"ב שם בשם ס' הבתים דגם לדבר הרשות יש להקל אבל בשו"ת דבר שמואל סי' קל"ט העלה דאין לדמות גזירת חכמים זל"ז כמ"ש תוס' חולין ק"ד ומ"מ פ"ו מהל' שבת וא"א להקל רק היכא דאחז"ל להדיא וגם בתו"ש שם כ' כה"ג ולפ"ז גם מ"ש בנ"צ לענין בדיקת חמץ ליתא ע"ש באורך:

ז

בבאר הגולה אות ג' הביא מ"ש בהג"א דהמאכיל טרפות אסור לעסוק בקבורתו וד"ז הוא בירושלמי פ"ח דתרומות ומד"ר פ' ויקרא פ"ה וע"ע בד"מ סי' ס"ד בזה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה