דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כד
א
סעי' א' דרסה כיצד וכו' ודחק וכו'. בס' מנחת זבח כלל ט"ז ודה"ז סי' י"ז הביאו בשם בעל הה"כ בדין שחט בהולכה והבאה אלא שדחק בכח את הסכין למטה להחמיר בזה ובעל דרך חיים השיב לו להתיר אם יש בסכין כשיעור ולא פסק מלהוליך ולהביא ומצאתי בשו"ת משיבת נפש סי' מ"ה שהאריך ג"כ בזה והוכיח מדברי רש"י חולין ל' דדרך משיכה ל"ש דרסה ובזבחי' פ"ד דמליקה מעבודות קשות שבמקדש וקוצץ ויורד ובכה"ג במוליך ומביא פסול במליקה וכשר בשחיטה כדאי' בחולין כ' ולכן אין חשש בזה ע"ש ואני מוסיף שכ"נ מדברי האשכול סי' י"ב וכ"נ להדיא מדברי הכלבו סי' ק"ז פ"ג וע' בש"ע הרב סי' זה סק"א וסי' כ"ג סק"ב דמפורש ג"כ דאם לא פסק מלהוליך ולהביא גם בדחק בכח כשר ומ"מ ודאי דלכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כן והשו"ב האומנים נזהרים בזה ותע"ב וע' בד"ק סק"א דמסופק קצת בזה ואין ספיקו מוציא מידי ודאי של הגדולים הנ"ל וע"ש בד"ק בדין נענע העוף בגופו וצידד להחמיר גם אם הרגיש השו"ב שבמקום שחיטה שאחז בידו ל"ה נדנוד כלל וגם אם ספק הי' בגמר שחיטה והעיד בעצמו שהשו"ב אין חוששים לזה גם בנדנוד באמצע שחיטה וגם הוא צידד אח"כ להקל ולדינא אם השו"ב יודע ברי שלא נדנד שם כשר:
ב
סעי' ב' שחט בהולכה או בהבאה לבד וכו' מדברי הש"ך סק"ב מבואר דגם לכתחילה שרי אבל בתו"ח לחולין והובא בפר"ח פסק דלכתחילה אסור ועמש"ל סי' ח' סק"א בזה:
ג
סעי' ד' ב' אוחזין בסכין וכו'. בתב"ש סי' כ"א סק"ח הביא ד' הפר"ח והשיג עליהם וע' בל"א חולין ל' ע"ב שהשיג ע"ד תב"ש והביא מהכ"מ פ"א מפהמ"ק ולח"מ שם וקיים דברי הפר"ח:
ד
סעי' ה' בהג"ה והמנהג להטריף וכו'. ע' בשו"ת השיב משה סי' כ"ג שהאריך בזה מאוד להוכיח דבבהמה גם בהפ"מ אסור שכן הוקבע המנהג וכמ"ש התב"ש ודלא כהש"ך אבל בעוף גם רש"י מודה דשרי דיעבד ואף דהוקבע המנהג גם בזה היא מנהג בטעות כיון דהאוסר טפה בד"מ ובכה"ג אינו מנהג כלל וא"צ לחוש כלל למנהג כזה רק בנתכוין לכך אסור גם בעוף וגם בסתמא צריך השו"ב שיאמר בפירוש ברי שלא דרס כלל וגם עכ"פ יזהר השו"ב שלא יבא לידי כך מחשש מבליע דם והשו"ב הרגיל בכך ראוי להעבירו דיש רגל"ד שדורס והכל לפי ראות עיני המורה ע"ש באורך ובעיקר מחלוקת הפוסקים יעוין עוד בא"ז הגדול ה"ש סי' שע"ה ובס' האשכול ה"ש סי' י' בזה וע' בנח"א שם מ"ש ע"ד נה"כ בזה ואני מצאתי בס' הישר הגדול לר"ת סי' ק' שכ' וז"ל מפי ר"ש אסור לטבח לחתוך עצם המפרקת בשעת שחיטה כדרך שעושים שלא תפרכס וכו' ומבליע דם באיברים וכו' עכ"ל ומפורש דטעם רש"י משום מבליע דם ולשיטתי' אזיל דס"ל דשובר מפרקת ל"מ בי' מליחה כמ"ש הב"י סי' פ"ז בשמו וגם ס"ל דם שמלחו ובשלו מה"ת והוי בכלל פיסול שחיטה דכבר הבאתי לעיל ריש סי' כ"ג בשם ס' הפרדס שהביא בשם הג' ר' אלייר דגם פסול שהיי' הוא משום דם וצ"ל דהא דבעי בשובר מפרקת היינו משום דשהה בין השחיטה לשבירת המפרקת אבל אם חותך בשעת שחיטה גרע טפי וכמ"ש באשכול שם בשם י"מ לחלק כה"ג ע"ש ותבין ואחרי שכל יסוד האוסרים בנוים, ע"ד רש"י ות"ל נתבאר מדברי ר"ת ועדותו נאמנה דכל טעמו של רש"י משום מבליע דם באברים ולדידן דקיי"ל בסי' ס"ז דגם בשובר מפרקת מהני מליחה וגם קיי"ל דאיסור זה אין לו שייכות לשחיטה וגם קיי"ל דדם שמלחו ובשלו דרבנן פשי' דיש להתיר ונדחה כל היסוד ונפל הבנין וכל הפוסקים לא ראו דברי ר"ת הנ"ל ואלו הוי חזו להו הוי הדרי בהו וצדקו ד' הש"ך דיש להתיר גם בבהמה בהפ"מ עכ"פ ובעוף יש להקל גם בלא הפ"מ וכמ"ש ההש"מ הנ"ל וע' תוי"ק סק"א שהעלה דגם ד' רש"י רק לאסור לכתחילה ולשי' תוס' נראה דאסור רק משום חשש דרסה ובדיעבד אם לא נתכוין לכך יש להקל גם בבהמה ע"ש וגם בש"ע הרב סק"ט פסק דבלא מתכוין גם בלא הפ"מ כשר וע' ברא"י חולין כ"ז ע"א מ"ש בשם מקום שמואל בזה ומ"ש עליו וע' בל"א חולין י"ט ע"ב מ"ש ליישב קו' הדרישה ופמ"ג על שי' ראבי' בזה וע' בתיקון הזבח למהר"ם סוסי' א' בזה אבל כל ההיתרים הנ"ל הם רק אם תפס הסימנים באופן שהוא יודע ששחט הסימנים קודם המפרקת דאל"כ איכא חשש שהיי' לשי' השמ"ח סי' כ' ס"ז ותב"ש שם סקט"ו ועמש"ל סי' כ"ג סקי"ד ועפר"ח סק"א דהיכא דהתיז כל הראש לא סגי בסכין במלא צואר חוץ לצואר אבל בכנפ"י דחה דבריו דלא שיערו חז"ל שיעור זה אלא מפני ששיערו דבפחות מזה ירא השוחט לנפשו שלא יגמור שיעור שחיטה ודורס קצת אבל כל שיש בו כשיעור גם אם אירע שהתיז כל הראש כיון שהוא נתן דעתו לשחוט יפה רק שאירע כן שלא במתכוין אין חשש כלל:
ה
בשפ"ד סק"ה הביא בשם כנה"ג דאין לשחוט בישיבה והוא כ' דבדיעבד יש להקל וע' נראה לנו ולדינא נ"ל להקל אפי' בכיסוי שהסכין הולך ובלא תחתיו אם הכיסוי רחוק מהסכין כדעת הפר"ת וכן אם איזו דבר מונח על הסכין והולך ובא עם הסכין כדמוכח ברמב"ם וד"מ ורמ"א הנ"ל וכמ"ש ולכן במטלית כרוך על הסכין גם אם כרוך צד העב של סכין יותר מצד החוד יש להקל בדיעבד:
ו
סעי' ז' חלדה כיצד וכו'. ז"ל בה"ג חלדה היכא כגון דקשחט ועייל רישא דסכינא בין משכא דחיותא לסימנים או בין סימן לסימן א"נ איכא מזיא או עמרא עלוי אפקותא (צואר) ועייל סכינא מתחותי' ושחט א"נ רוקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג (בגד הדבק בשעוה או זפת) על אפקותא ועייל סכינא תחות האי רוקעתא ושחט בכל הני הוי חלדה עכ"ל ובס' האשכול הקשה מחולין ע"ד כמו שהקשה הט"ז סק"ד ותי' דשאני רחם דהוי כביתו של ולד א"נ למאי דלא איפשט הכא אם תחת מטלית ועור הוי חלדה קמבע"ל התם א"נ למ"ד תחת העור כשרה קמבע"ל ע"ש ובנח"א חי' בזה השמטת הרי"ף ורמב"ם הך בפי' דחולין ע"ד הנ"ל וכבר קדמו בתשו' שב"י ח"א סי' מ"ה מדעתא דנפשי' שלא ידע מדברי האשכול וע"ש עוד בזה וז"ל ס' הפרדס לרש"י סי' רי"ח חלדה דבין סי' לסי' משום דבעינן שחיטה מפורעת וליכא דאינה בגלוי ולא מחזי כשוחט אלא כתוחב וטעין בשרו בסכין עד שימות עכ"ל וז"ל הכלבו סי' ק"ז כתב הר"פ חלדה למה אסורה משום שהחליד הסכין בתוך הסימן ובעינן שחיטה מפורעת דכתיב חץ שחוט מה חץ בגלוי אף שחיטה בגלוי והכא ליכא וכו' ולשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים וכו' חלדה כיצד וכו' הכניס הסכין וכו' תחת צמר מסובך או שפירש מטלית על הסכין ושחט תחת המטלית הואיל ואין הסכין גלוי' ה"ז ספק נבלה עכ"ל ולכאורה הרי בחולין ל' פליגי רב ושמואל בשוחט בב' וג' מקומות אי בעי' שחיטה מפורעת ואף רשב"ל סבר בעי' שחיטה מפורעת דארשב"ל כו' שנאמר חץ שחוט וכו' וא"כ כיון דקיי"ל התם כרב דלא בעי' מפורעת לא ס"ל כדרשת רשב"ל וצ"ל כמ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה החליד הסכין וכו' דאינה מפורעת כזאת פסולה ודרשי' לקרא בכה"ג ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דחלדה היינו רק היכא שמוליך ומביא בהסכין תחת איזה דבר והסכין או ההולכה והובאה אינה נראית דנראה כתוחב סכין בבשר וכמ"ש הפרדס הנ"ל וע' תב"ש סקט"ו ולשי' רמב"ם אם פירס מטלית גם באינו קשור בבהמה אסור אבל היינו ג"כ היכא שהמטלית פרוסה עכ"פ ע"ג הסכין והוא מוליך הסכין תחתיו אבל היכא שמניח ומדבק איזו דבר על הסכין והוא מוליך ומביא בהסכין עם הדבוק עליו ודאי דהוי שחיטה מפורעת לכ"ע ובזה מיושב מה שהקשה התב"ש סקט"ו מהא דכורך מטלית על הפגימה דהא לשי' הסמ"ג בשם רא"ם גם בנתכסה הסכין מהעור שלא במקום שחיטה אסור והחמיר עפ"ז בדין כורך מטלית ולפמ"ש ניחא ותדע דהא בהא דמבואר בד"מ ורמ"א ס"ו דלא יניח אצבעו על הסכין כתבו רק דאיכא רק חשש דרסה ובדיעבד הקילו אם ברי לו שלא דרס כמ"ש בשמ"ח ואם אי' הרי איכא חלדה ובע"כ כמ"ש וראיתי בד"ק סק"ד שצידד דגם חלדה איכא והא דנקטו דרסה לרבותא נקטי או דנ"מ אם שוחט שלא במקום אצבע ולענ"ד צ"ע דא"כ אמאי דיעבד מותר וכבר הבאתי ד' תב"ש בשם רא"מ וסמ"ג דגם שלא במקום שחיטה אסור וגם מ"ש דנ"מ גם היכא שאוחז באצבע למטה מהחוד הנה לשון הד"מ ורמ"א ותב"ש שלא יניח על הסכין כו' אבל מן הצד ליכא חששא ועפי"ז נ"ל במ"ש הד"ק סק"ט דגם בנפל נוצה תלושה ע"ג הסכין יש איסור חלדה ובסקי"א האריך בדין דיבוק שעוה בצד הסכין או ע"ג הסכין וגם האריך בדין חלודה הדבוק בסכין ובדם שמתייבש דאם בדעתו להסירו יש חשש חלדה ובפרט מה דלפעמים בשעת שחיטה נופל דם הרבה על הסכין וכן בנפל דוק או מים ע"ג הסכין ונקרש מעט ע"י הקור ע"ש באורך שחוכך מאוד בכל הנ"ל ולפמ"ש אין בכ"ז חשש כלל כיון שהם הולכים ובאים עם הסכין בהולכתו והבאתו אין זה בגדר חלדה לכ"ע וגם בלא"ה נראה דחומרת סמ"ג בשם רא"מ אין לחוש רק במטלית הקשור בבהמה דהא כל הפוסקים לא פסקו כהרמב"ם וס"ל להתיר במטלית פרוש וא"כ אף דלכתחילה יש לחוש לדעת רמב"ם אבל תרי חומרי לא עבדי' להחמיר עוד, אם הוא שלא כנגד מקום השחיטה ועוד נ"ל דגם אי נימא דגם בדבר המונח ע"ג סכין והולך ובא עמו שייך חלדה מ"מ אם דבוק לסכין בטל לגבי סכין וכמ"ש כה"ג המג"א סי' קס"א סק"ד ובדבר שדרכו בכך ואינו מקפיד עליו כדם הניתז ע"ג סכין ודאי אין חשש וכדאי' כה"ג בפסחים ס"ה וא"ח סי' קס"א ס"ב ומג"א ומחה"ש סק"ז לענין חציצה ועוד דכיון דגם בטבילה בעי שיהי' בשר מאבראי כדאי' בקידושין כ"ה ע"א ורש"י שם ואפ"ה מיעוטו ואינו מקפיד אינו חוצץ ה"נ בסכין לא מיקרי כיסוי ואף דיש לחלק מ"מ לענ"ד העיקר כמש"ל דבדבר המונח ע"ג סכין והולך ובא עמו ליכא חשש חלדה כלל ויש להביא עוד ראי' מתוס' זבחים כ"ה ע"א ד"ה בשפת מזרק וכו' אבל הכא לא מקנח לסכין בגופה של פרה לפי שאז הי' הסכין מלא נימין ולא הי' עוד נאה לשחוט וכו' ע"ש ועמש"ל סי' י' ס"ג סקט"ו ואם אי' הרי הול"ל דשמא יתדבקו נימין גם ע"ג הסכין דאסור משום חלדה ובע"כ כמ"ש אבל י"ל דהתוס' ס"ל דדוקא בקשור לבהמה שייך חלדה אבל לשי' רמב"ם יש לחוש גם בכה"ג ומ"מ נ"ל ברור כמ"ש וגם התב"ש שהחמיר בהא דכורך מטלית וכו' היינו משום דהתם חלק הסכין ההוא עם החוד מכוסה לגמרי אבל אם מונח משהו ע"ג קצת מהסכין לכ"ע אין חשש כלל וראי' לזה שהרי הרמב"ם שהחמיר במטלית פרוש כ' להדיא שפירש מטלית על הסכין ועל הצואר וכו' ואם אי' למ"ל למינקט על הצואר הרי על הסכין גופי' אסור ובע"כ כמ"ש וגם דברי תב"ש צ"ע לפ"ז ומ"ש הרמב"ם הואיל ואין הסכין גלוי היינו משום דהכיסוי הוא על כל הסכין וגם החוד מכוסה והוא מוליך ומביא תחת המטלית אבל היכא דמונח איזה דבר ע"ג הסכין לבד וצדדי הסכין שבמקום החוד והחוד נראים היטב ובמקום השחיטה גלוי גם במוליך ומביא תחתיו מה ענין חלדה לכאן הרי י"ל דחלק הסכין שלמעלה מהחוד וצדדים הסמוכים לחוד הוי כמאן דליתא כלל ואין לרוחב הסכין שיעור ובלבד שיהי' בו כפי רוחב הראוי לשחיטה [וקצת דוגמא לזה מבואר בעקרי הד"ט חא"ח סי' ז' אות כ"ב בשם ח"נ ובזל"א ח"ג יו"ד אות ס' סי' ר"ו לענין אות ל' הנכנס בתוך אות דל"ת שלמעלה שהארוכה יותר משיעור דהמותר כנטול דמי ול"ה כח"ת ובמק"ח בסופו בדיני עירובין לענין צה"פ שחקק בה מן הצד דכיון דאין שיעור ללחי המותר כמאן דפסק דמיא ע"ש] וא"ל דמה בכך הרי מ"מ הכיסוי מכסה מרחוק את מקום החוד מעל גביו ז"א דבכה"ג שאין הכיסוי נוגע בסכין ודאי דאין איסור חלדה וכמ"ש בד"ק סק"ו בתחלה ואף שאח"ז הובא שם מ"ש במק"א שחשש בדין כפף הראש ע"ג הסכין מרחוק משום חלדה והמגיה בנה"ק הביא ראי' ממה שהקשו הט"ז ונה"כ מהושיט ידו למעי אמו אבל ז"א דודאי היכא שא"י לראות שם ע"י הכיסוי גם אם יכול להרחיק הכיסוי קצת הוי בכלל חלדה אבל היכא שהעין יכול לראות ורואה תחת הכיסוי הרחוק מהסכין ודאי דליכא חשש חלדה וכמ"ש הד"ק בתחלה דדמי לשוחט תחת גג או וילון ושוב מצאתי בפר"ת סוס"ק י"ב שתי' באמת קו' הט"ז דשא"פ נהי דא"י להביט בשחיטה דמי רק לשוחט במקום אפל שאם הי' אפשר לו להכניס נר בין כותלי ביה"ר הי' מביט בשחיטה ולא דמי לנפל טליתו על הצואר דליכא הפרש אפי' כ"ש להביט בשחיטה והיינו חלדה עכ"ד ומפורש דדוקא בדליכא הפסק אפי' כ"ש הוי בכלל חלדה משא"כ אם הכיסוי מרחוק קצת והא דלא תי' כן האשכול והט"ז ונה"כ היינו משום דגם כותלי ביה"ר מסתמא נוגעים במקום שחיטה וסכין אבל מרחוק קצת יש להתיר בפשיטות אך דמ"מ י"ל דבנ"ד הגם די"ל דחלק הרוחב היותר משיעור חוד וצדדין כמאן דליתא מ"מ עכ"פ אין גב הסכין ואף די"ל דספק א' מתיר יותר בזה"ז דגם במיעוט בתרא אסרי' עיקור אבל מלבד דלפ"ז צריך להתחיל בספק ב' מקודם והוי ס"ס שאינו מתהפך ועוד דכיון דמדין הש"ס לא הי' מועיל ס"ס כזה א"כ לא יועיל המנהג להקל עי"ז ועוד נראה דכיון דלעולם הקנה נשחט תחלה רק דלפעמים ע"י תפיסת סימן מזדמן הושט תחלה וכמש"ל סי' כ"ג סקי"א בשם מרדכי והג"א א"כ שכיח יותר הספק להיות נשחט סימן זה תחלה ול"ה ס"ס כלל רק בנשמט הושט בכה"ג וע' חולין כ"ח ע"א דגרגרת עבידא לאישתמוטי ועמש"ל סי' כ"ה סק"ב בזה וגם בעיקר דברי שפ"ד הנ"ל ע' ברה"ז סקי"א שדחה דבריו ולכן אין להקל בזה שו"ר בי"ש לעיל ס"ב הביא בשם ריק"ש כה"ג לענין גמי ודחה דבריו מטעם אחר ולא העיר מכל הנ"ל:
ז
סעי' ח או תחת המטלית הקשור וכו' בתב"ש פסק דה"ה בכרוך על הצואר וכ"פ הפר"ת סקי"א וכדמוכח מרש"י ור"ן שהביא בפר"ח סקי"ב ושיעור הכריכה כ' הפר"ח וז"ל וה"ה כרוך כל שפושט ידו ליטלו ואינו נוטל בתפיסת יד תיכף ומיד עד שיצטרך לסבבו מעל הצואר וכו' עכ"ל וע' במעיו"ט פ"ב דחולין אות מ' שכ' וז"ל שקשור בענין שראוי לעמוד כך קשור בתמידות וכו' שאינו ראוי שע"י הולכת והבאת הסכין יותר הקשר ויפול עכ"ל וא"כ ה"נ בכריכה הוי כן וע' שפ"ד בזה וע' ב"א ח"ב חדר כ' בדין ב' עדים מכחישים זא"ז אם הי' טליתו של השו"ב פרוש וצידד דהוי ג' ספיקות דמהני גם נגד חז"א ועכ"פ אין להעביר את השו"ב ולא הבנתי דהא בדיעבד קיי"ל דלא כרמב"ם ואפי' אם הי' בודאי טליתו פרוש הבהמה כשרה:
ח
בהג"ה וכן יש ליזהר בכבשים שיש להם צמר מסובך וכו'. בתב"ש סקי"ג הוכיח דה"ה באינו מסובך דומיא דנוצות שאינם מסובכים ואני מצאתי במעיו"ט פ"ב אות ס' שכ' וז"ל דגדפי הוי כמו מסובכים ודמיין לצמר מסובך וא"נ בגדפי שאינן מסובכין דדוקא בצמר העומד ליגזז הוא דבעינן שיהא מסובך עכ"ל ומבואר דס"ל דדוקא צמר מסובך וכפשטות לשון הש"ס ומצאתי בתיקוני זבח למהר"ם שהעתיק לשון המרדכי שלא יחלוד תחת הנוצות וכ' דר"ל נוצות המדובקין ומבואר דס"ל דגם בנוצות דוקא המדובקין זב"ז ומ"ש התב"ש מדברי ראב"ן שכ' צריך השוחט להפריד צמר של מקום שחיטה שלא יארע לו שיחליד הסכין בתוך הצמר עכ"ל ולא נקט מסובך לפענ"ד י"ל דהראב"ן ר"ל דצריך להפריד שלא יהי' מסובך זב"ז אבל מלשון בה"ג משמע כהתב"ש אבל לעומת זה הרי"ף ורמב"ם ורא"ש ועיטור ואשכול ורשב"א בתה"א וכלבו וטור וש"ע ורמ"א כולם נקטו צמר מסובך וקשה לומר דכולהו לאו דוקא נקטי ולכן נ"ל דאין כאן פלוגתא כלל דהא ענין חלדה הוא אם הצמר מכסה את הסכין ואם כל שער של צמר עומד זקוף למעלה הרי הסכין עובר בינתיים ואינו מכסה על גבו ולכן בעי' דוקא שיהי' צמר מסובך דהיינו שיהי' הצמר כפוף זע"ז באופן שכשיעבור הסכין יהי' הצמר מכסה הסכין מצד זה לצד זה וממילא יעבור הסכין תחת הצמר החופף עליו מכל צד ועל גבו וזהו ענין מסובך שיהי' הצמר כפוף ונוגע מצד זה לצד זה וזהו שכ' הראב"ן דצריך להפריד הצמר דהיינו דכשיהי' הצמר עומד פרוד זמ"ז זקוף כל א' בפ"ע יעבור הסכין בינתיים ולא יתכסה מעל גבו בהצמר וזהו ג"כ כונת בה"ג שהבאתי לעיל רסק"ו שכ' כי איכא מזיא או עמרא וכו' ועייל סכינא מתחותי' וכו' דהיינו נמי במסובך דאל"כ הסכין עובר בינתיים ולא מתחתיהם וכל הפוסקים דבר א' אמרו דהכל תליא אם הצמר חופף ע"ג הסכין מזה ומזה ועל גביו הוי חלדה ואי לא לא ולפ"ז נראה דאם רק מצד א' איזו צמר סובב פ"ג הסכין ומצד ב' אין שם צמר החופף עליו הוי שפיר שחיטה מפורעת דהא ניכר מצד ב' ונראה לכל ואין זה חלדה ויש להקל בזה ובפרט שכבר הבאתי בשם המעיו"ט ומהר"ם שכתבו להדיא היפוך ד' התב"ש וס"ל דבעי דוקא מסובך וכדאי הם לסמוך עליהם והתב"ש לא ראה דבריהם ולא הביאם כלל ולכן נ"ל דבמ"ש התב"ש דאפי' אם שפר א' מכסה הסכין אסור המיקל בזה בדיעבד לא הפסיד דבכה"ג ודאי אינו בגדר צמר מסובך ולא הוי חלדה כלל וגם בה"ג מודה ובפרט דכדאי הם רוב הפוסקים לסמוך עליהם ופשטות לשון הש"ס מסייעם והמעיו"ט ומהר"ם פסקו להדיא כן:
ט
סעי' יב הגרמה כיצד וכו'. ע' תשו' רדב"ז ח"א סי' רנ"ג באורך בדיני הגרמה וע' ברש"י מלכים ב' קפיטיל ט' פסוק י"ג שכ' וז"ל גרם הוא לשון פגם והגרמה שבהל' שחיטה מן הלשון הזה ששוחט והולך ויורד ונראה כמין גבשושית למעלה עכ"ל וצ"ע:
י
בהג"ה והמנהג להטריף בין בדרסה וכו'. ע' תוי"ק דמשמע דבכל הטרפות טעמא משום שגי"ד שעשה עיקר מן המ"ב וכמש"ל סי' כ"ג גבי שהיי' וא"כ בלא נתכוין לכך לשחוט מ"ב יש לצדד להקל אם יש עוד צדדים וצע"ג ועמש"ל סי' כ"ג סקכ"ב בזה:
יא
סעי' טו בהג"ה אבל בחיי' כשר וכו'. בט"ז הקשה מחולין ס"ט ותי' ובפלתי תמה וע' תוי"ק סק"ה ג"כ בזה וע"ע בפלתי סוסי' ס"ב ובמחנה ראובן לחולין ק"ב ובס' ב"א ח"ב חדר כ"ה מ"ש בזה וע' תור"ע לכריתות פ"ה מ"ש בשם אחיו קו' לשי' בה"ג מחולין ק"מ ע"א דפריך למ"ד טא"ח מא"ל ולשי' בה"ג י"ל למעוטי עיקור ולדינא כבר כ' התב"ש סקכ"ו דלא קיי"ל כבה"ג וע' תוי"ק סק"ד שהאריך ג"כ והעלה דהרשב"א יחיד הוא וגם י"ל דבה"ג מודה לאסור ודעת רמב"ן ג"כ דאסור ודלא כהש"ך ולכן יש לאסור החלב והביצים ע"ש וע' כנפ"י שהעלה דמ"מ אם חזר ונתרפא יש להקל דאינה בכלל טא"ח להכשרה בצירוף ד' רשב"א ורא"ש פ' בהמה המקשה ודבריו צ"ע ובמ"ש הש"ך שדעת תוס' דהוי טרפה גם בחיי' הנה אני מצאתי בתוס' כריתות כ' ע"ב ד"ה דם עיקור בכתבו בפשי' כדעת בה"ג דאינה טרפה כלל ומוכח דגם בנעקרו לגמרי אינה טרפה ע"ש ודעת רש"י שם מוכח דס"ל דטרפה הוא וע' באשכול ה"ש סי' י' שכ' ג"כ בשם בה"ג דאינה טרפה ולא חולה ובנח"א שם הוכיח מדברי בה"ג עצמו כדעת תוס' בדעתו ודלא כפר"ח וע"ש עוד בזה וע' בש"ע הרב סקל"ח שפסק להקל בהפ"מ לאחרים כדעת רמ"א:
יב
סעי' טז הא דפסול בעיקור וכו'. זהו דעת רש"י ורשב"א ורא"ש ור"ן וטור ובתב"ש סקכ"ב העלה דיש לחוש גם לשאר פירושים ולשי' רשב"א בדעת הרי"ף גם בנפרד התורבץ מהלחי בנחת ונשאר מיעוט במקום א' חיבור יפה טרפה וכן בקנה ובתשו' רדב"ז ח"א סי' רל"ט חולק על הרשב"א בדעת רש"י וס"ל דאם נשאר המיעוט כחוט גם רש"י מודה דאסור גם בנשאר המיעוט במקום א' ואם נגמם הלחי התחתון וסימנים מעורים בבשר שבינם ובין הלחי טרפה וזהו כהב"ח וט"ז ותב"ש ע"ש עוד בזה וע' בש"ע הרב סקל"ב דבהפ"מ יש להקל בזה וע"ש עוד סקל"ו מ"ש בענין זה באורך וע"ש שהעלה דאם חתך המיעוט סימנים במגל שכולו פגום יש להקל בהפ"מ גם לדידן ולפמ"ש בפתיחה אות ב' בשם כמה ראשונים דכל דין עיקור בעוף הוי ספיקא דפלוגתא א"כ יש לצרף דעתם בעיקור שהוא כשר לדעת רוב הפוסקים והש"ע ולהקל בעוף עכ"פ בהפ"מ:
יג
סעי' יז שחט א' מהסימנים וכו' וא"י אם קודם שחיטה וכו'. ראיתי בס' ימין משה בשם מהריק"ש דאם נמצא בעוף ב' הסימנים שחוטין ונמצא א' שמוט וא"י אם קודם שחיטה או אח"כ ותפס הסימנים בידו יש להקל בעוף כיון דשיעור שחיטתו ברוב סי' א' א"כ הוי ס"ס שמא נשמט אח"ש ואת"ל נשמט קודם שחיטתו שמא שחט סי' השלם קודם שנשמט סי' ב' דמדינא כשר והוא תמוה דהא הוי ס"ס במקום חזקה ובזה יש לי לתמוה במה שראיתי בס' דב"ש למהר"ש אבוהב סי' שס"ח שפסק דאם נמצא בסכין בקצה הסמוך לקתא החוד עב שאינו יכול לשחוט כלל אם יש לחוש לשהיי' והשיב דהוי ס"ס שמא לא העביר מקום זה כלל על מקום שחיטה ושמא לא שהה שיעור שהיי' דאורייתא וכל ספק ספיקא בדאוריי' להקל ע"ש וצ"ע דהא הוי במקום חז"א] ואולי י"ל דס"ל כמ"ש השפ"ד סקכ"ז לצדד דכיון דרוב סי' אינם שמוטים אלא דסמל"ח הוי רק ספק נבילה ומדרבנן וע"ש בפתיחה ג"כ בזה א"כ בכה"ג שוב מהני בהצטרף עוד ספק א' כיון דכבר נשתמשנו בהחזקה לבטל הרוב ומ"ש השפ"ד דהכא איכא ב' חזקות חזקה דהשתא וחז"א ד"ז תליא במחלוקת הריב"ש ונו"ב מ"ק א"ע סי' מ"ג וגם כבה העלה בתשו' רע"א סי' קצ"ח דגם להריב"ש מ"מ הוי רק פלגא ופלגא דשני חזקות שקולים כמו הרוב ע"ש וא"כ שוב מהני ספק ב' אבל בלא"ה תמוהים ד' מהריק"ש דהס"ס הוי משם א' בד"ק סי' א' סוסק"ח שחקר בזה ובהשמטות הביא מתוס' זבחים נ"ה ע"ב ד"ה גובהה דשחיטת קדשים הי' בישיבה וע' בשו"ת טט"ו מ"ג סי' פ"ז דאם השו"ב חולה ברגליו כל שעה"ד כדיעבד דמי ומותר לשחוט לכתחילה בישיבה ובפרט בעוף שתופסו בידו בכל גווני שרי אפי' לכתחילה בישיבה והיכא דסומך א"ע לכותל וכדומה אף דבעלמא סמיכה כישיבה מ"מ כאן יש להקל ע"ש וע"ע בסמ"ע וט"ז והגהת הח"צ לח "מ סי' י"ז בדין סמיכה הנ"ל:
יד
נ"ל דהגם דמחמירין מדין עיקור ככל הדיעות וכמ"ש בשמ"ח סי"ח ועמש"ל סקי"א מ"מ בספק אם נעשה קודם שחיטה או אח"ש יש להקל במה דהוי ספק פלוגתא דהוי ס"ס והיכא דספק א' בפלוגתא דרבוותא מהני ס"ס בשחיטה ובפרט בצירוף הפוסקים שהבאתי בפתיחה ולעיל סקי"א דדין עיקור בעוף הוי ספיקא:
טו
סעי' יו בהג"ה ואפי' זרק העוף כו' במחב"ר הביא מקונטרוס ישן חידושי דינים מרבני ירושלים וז"ל אם אחר שהשליכו לארץ נמצא שמוט מותר דמסתבר דנשמט אח"כ בדילוגו עכ"ל וסיים דאין לסמוך ע"ז כיון שלא ראו תשו' מהרי"ק ומ"מ נראה דבמקום תערובות והפ"מ יש לצרף ד"ז להקל וע' בתב"ש שפסק דגם בדחק ומשמש בסימן בחוזק אסור ועמש"ל בפתיחה אות ל' ל"א לצדד להקל בהפ"מ אם הי' המשמוש בחוזק הרבה והבאתי מדברי הרב בש"ע סק"מ ע"ש היטב בזה ועמש"ל סי' כ"ה סק"ד וסי' ל"ד סק"ח עוד בדינים אלו:
טז
סעי' יט בהג"ה מטריפין וכו' בשו"ת נחלת שבעה סי' ס"ט העלה בדין נמצא על הסכין טבעת שלם ואין הסכין תחוב באמצעו שיהי' הטבעת בשני צדדי הסכין רק מצ"א של סכין לדעתו יש להקל רק שאין בידו לחלוק על הרמ"א אבל אם לא הי' טבעת שלם רק קצתו מונח על צד א' של הסכין גם הרמ"א מודה להקל דע"י גלגול גרגרת נעשה אבל במ"ש הט"ז דבנמצא טבעת חתוכה על ב' צדדי הסכין יש להקל העלה דאין לסמוך ע"ז רק בנראה בחוש שנשחט כמעט כולו קודם שנעקר מב' צדדיו ע"ש אבל ביא"פ הביא גם בשם שאילת יעב"ץ כהט"ז ובגוף התשו' מבואר דגם בקצת חתיכה מהטבעת ולא בעיגול שלם אלא בשיפוע התיז ונפל ממנה רובה או ספק רובה אע"ג דכה"ג מידי ספיקא לא נפקא דבאופן זה כבר אפשר לעקרה ושתשחט בשיפוע ויפול מקצתה מ"מ נראה כהט"ז וגם בנה"כ מדשתק אודי לי' וע"כ לא נסתפק הט"ז אלא בחיתוך מקצתה אבל בכולה ודאי שחיטה הוא וכך לי תחובה בסכין או דבוקה בפניו ונפלה לארץ הכל אחת ע"ש עוד וע' תשו' מהר"ם מלובלין סי' נ"ד שדעתו להתיר בדין נמצא טבעת שלם על הסכין ונהג כן אבל בהיותו בקראקא הראו לו בשם רמ"א בשם הגהות שחיטות לאיסור וכן העידו בשם רמ"י וגם בלובלין נהגו השו"ב לאיסור ובטלה דעתו וע' בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' ל"ו שהעידו לפניו בשם הגאון בעל ישיע"ק שהחמיר בדין נמצא הטבעת מחובר בגרגרת מעט והוא החזיק בדעת מכתב מאליהו ושאר אחרונים המקילים בזה ע"ש וע' בש"ך סי' ל"ד סקט"ז ועמ"ש שם בחיבורי סק"ח וע' בכר"ש שהביא עובדא שנמצא אחר שחיטה רצועה מהושט עגול כטבעת על הסכין או על הארץ ויש שרצו להכשיר שזה בא ע"י ששחט בשני מקומות ויצא העיגול הזה והוא העלה דהוי ספק בשחיטה ופסול והסכימו עמו הגאונים ר"מ בנעט ור"נ טרעביטש בעל שע"ת ע"ש וע' בעקרי הד"ט סי' א' אות ג' בדינים אלו: