דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כד · ח
בהג"ה וכן יש ליזהר בכבשים שיש להם צמר מסובך וכו'. בתב"ש סקי"ג הוכיח דה"ה באינו מסובך דומיא דנוצות שאינם מסובכים ואני מצאתי במעיו"ט פ"ב אות ס' שכ' וז"ל דגדפי הוי כמו מסובכים ודמיין לצמר מסובך וא"נ בגדפי שאינן מסובכין דדוקא בצמר העומד ליגזז הוא דבעינן שיהא מסובך עכ"ל ומבואר דס"ל דדוקא צמר מסובך וכפשטות לשון הש"ס ומצאתי בתיקוני זבח למהר"ם שהעתיק לשון המרדכי שלא יחלוד תחת הנוצות וכ' דר"ל נוצות המדובקין ומבואר דס"ל דגם בנוצות דוקא המדובקין זב"ז ומ"ש התב"ש מדברי ראב"ן שכ' צריך השוחט להפריד צמר של מקום שחיטה שלא יארע לו שיחליד הסכין בתוך הצמר עכ"ל ולא נקט מסובך לפענ"ד י"ל דהראב"ן ר"ל דצריך להפריד שלא יהי' מסובך זב"ז אבל מלשון בה"ג משמע כהתב"ש אבל לעומת זה הרי"ף ורמב"ם ורא"ש ועיטור ואשכול ורשב"א בתה"א וכלבו וטור וש"ע ורמ"א כולם נקטו צמר מסובך וקשה לומר דכולהו לאו דוקא נקטי ולכן נ"ל דאין כאן פלוגתא כלל דהא ענין חלדה הוא אם הצמר מכסה את הסכין ואם כל שער של צמר עומד זקוף למעלה הרי הסכין עובר בינתיים ואינו מכסה על גבו ולכן בעי' דוקא שיהי' צמר מסובך דהיינו שיהי' הצמר כפוף זע"ז באופן שכשיעבור הסכין יהי' הצמר מכסה הסכין מצד זה לצד זה וממילא יעבור הסכין תחת הצמר החופף עליו מכל צד ועל גבו וזהו ענין מסובך שיהי' הצמר כפוף ונוגע מצד זה לצד זה וזהו שכ' הראב"ן דצריך להפריד הצמר דהיינו דכשיהי' הצמר עומד פרוד זמ"ז זקוף כל א' בפ"ע יעבור הסכין בינתיים ולא יתכסה מעל גבו בהצמר וזהו ג"כ כונת בה"ג שהבאתי לעיל רסק"ו שכ' כי איכא מזיא או עמרא וכו' ועייל סכינא מתחותי' וכו' דהיינו נמי במסובך דאל"כ הסכין עובר בינתיים ולא מתחתיהם וכל הפוסקים דבר א' אמרו דהכל תליא אם הצמר חופף ע"ג הסכין מזה ומזה ועל גביו הוי חלדה ואי לא לא ולפ"ז נראה דאם רק מצד א' איזו צמר סובב פ"ג הסכין ומצד ב' אין שם צמר החופף עליו הוי שפיר שחיטה מפורעת דהא ניכר מצד ב' ונראה לכל ואין זה חלדה ויש להקל בזה ובפרט שכבר הבאתי בשם המעיו"ט ומהר"ם שכתבו להדיא היפוך ד' התב"ש וס"ל דבעי דוקא מסובך וכדאי הם לסמוך עליהם והתב"ש לא ראה דבריהם ולא הביאם כלל ולכן נ"ל דבמ"ש התב"ש דאפי' אם שפר א' מכסה הסכין אסור המיקל בזה בדיעבד לא הפסיד דבכה"ג ודאי אינו בגדר צמר מסובך ולא הוי חלדה כלל וגם בה"ג מודה ובפרט דכדאי הם רוב הפוסקים לסמוך עליהם ופשטות לשון הש"ס מסייעם והמעיו"ט ומהר"ם פסקו להדיא כן: