אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כד · ו

ה

סעי' ז' חלדה כיצד וכו'. ז"ל בה"ג חלדה היכא כגון דקשחט ועייל רישא דסכינא בין משכא דחיותא לסימנים או בין סימן לסימן א"נ איכא מזיא או עמרא עלוי אפקותא (צואר) ועייל סכינא מתחותי' ושחט א"נ רוקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג (בגד הדבק בשעוה או זפת) על אפקותא ועייל סכינא תחות האי רוקעתא ושחט בכל הני הוי חלדה עכ"ל ובס' האשכול הקשה מחולין ע"ד כמו שהקשה הט"ז סק"ד ותי' דשאני רחם דהוי כביתו של ולד א"נ למאי דלא איפשט הכא אם תחת מטלית ועור הוי חלדה קמבע"ל התם א"נ למ"ד תחת העור כשרה קמבע"ל ע"ש ובנח"א חי' בזה השמטת הרי"ף ורמב"ם הך בפי' דחולין ע"ד הנ"ל וכבר קדמו בתשו' שב"י ח"א סי' מ"ה מדעתא דנפשי' שלא ידע מדברי האשכול וע"ש עוד בזה וז"ל ס' הפרדס לרש"י סי' רי"ח חלדה דבין סי' לסי' משום דבעינן שחיטה מפורעת וליכא דאינה בגלוי ולא מחזי כשוחט אלא כתוחב וטעין בשרו בסכין עד שימות עכ"ל וז"ל הכלבו סי' ק"ז כתב הר"פ חלדה למה אסורה משום שהחליד הסכין בתוך הסימן ובעינן שחיטה מפורעת דכתיב חץ שחוט מה חץ בגלוי אף שחיטה בגלוי והכא ליכא וכו' ולשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים וכו' חלדה כיצד וכו' הכניס הסכין וכו' תחת צמר מסובך או שפירש מטלית על הסכין ושחט תחת המטלית הואיל ואין הסכין גלוי' ה"ז ספק נבלה עכ"ל ולכאורה הרי בחולין ל' פליגי רב ושמואל בשוחט בב' וג' מקומות אי בעי' שחיטה מפורעת ואף רשב"ל סבר בעי' שחיטה מפורעת דארשב"ל כו' שנאמר חץ שחוט וכו' וא"כ כיון דקיי"ל התם כרב דלא בעי' מפורעת לא ס"ל כדרשת רשב"ל וצ"ל כמ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה החליד הסכין וכו' דאינה מפורעת כזאת פסולה ודרשי' לקרא בכה"ג ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דחלדה היינו רק היכא שמוליך ומביא בהסכין תחת איזה דבר והסכין או ההולכה והובאה אינה נראית דנראה כתוחב סכין בבשר וכמ"ש הפרדס הנ"ל וע' תב"ש סקט"ו ולשי' רמב"ם אם פירס מטלית גם באינו קשור בבהמה אסור אבל היינו ג"כ היכא שהמטלית פרוסה עכ"פ ע"ג הסכין והוא מוליך הסכין תחתיו אבל היכא שמניח ומדבק איזו דבר על הסכין והוא מוליך ומביא בהסכין עם הדבוק עליו ודאי דהוי שחיטה מפורעת לכ"ע ובזה מיושב מה שהקשה התב"ש סקט"ו מהא דכורך מטלית על הפגימה דהא לשי' הסמ"ג בשם רא"ם גם בנתכסה הסכין מהעור שלא במקום שחיטה אסור והחמיר עפ"ז בדין כורך מטלית ולפמ"ש ניחא ותדע דהא בהא דמבואר בד"מ ורמ"א ס"ו דלא יניח אצבעו על הסכין כתבו רק דאיכא רק חשש דרסה ובדיעבד הקילו אם ברי לו שלא דרס כמ"ש בשמ"ח ואם אי' הרי איכא חלדה ובע"כ כמ"ש וראיתי בד"ק סק"ד שצידד דגם חלדה איכא והא דנקטו דרסה לרבותא נקטי או דנ"מ אם שוחט שלא במקום אצבע ולענ"ד צ"ע דא"כ אמאי דיעבד מותר וכבר הבאתי ד' תב"ש בשם רא"מ וסמ"ג דגם שלא במקום שחיטה אסור וגם מ"ש דנ"מ גם היכא שאוחז באצבע למטה מהחוד הנה לשון הד"מ ורמ"א ותב"ש שלא יניח על הסכין כו' אבל מן הצד ליכא חששא ועפי"ז נ"ל במ"ש הד"ק סק"ט דגם בנפל נוצה תלושה ע"ג הסכין יש איסור חלדה ובסקי"א האריך בדין דיבוק שעוה בצד הסכין או ע"ג הסכין וגם האריך בדין חלודה הדבוק בסכין ובדם שמתייבש דאם בדעתו להסירו יש חשש חלדה ובפרט מה דלפעמים בשעת שחיטה נופל דם הרבה על הסכין וכן בנפל דוק או מים ע"ג הסכין ונקרש מעט ע"י הקור ע"ש באורך שחוכך מאוד בכל הנ"ל ולפמ"ש אין בכ"ז חשש כלל כיון שהם הולכים ובאים עם הסכין בהולכתו והבאתו אין זה בגדר חלדה לכ"ע וגם בלא"ה נראה דחומרת סמ"ג בשם רא"מ אין לחוש רק במטלית הקשור בבהמה דהא כל הפוסקים לא פסקו כהרמב"ם וס"ל להתיר במטלית פרוש וא"כ אף דלכתחילה יש לחוש לדעת רמב"ם אבל תרי חומרי לא עבדי' להחמיר עוד, אם הוא שלא כנגד מקום השחיטה ועוד נ"ל דגם אי נימא דגם בדבר המונח ע"ג סכין והולך ובא עמו שייך חלדה מ"מ אם דבוק לסכין בטל לגבי סכין וכמ"ש כה"ג המג"א סי' קס"א סק"ד ובדבר שדרכו בכך ואינו מקפיד עליו כדם הניתז ע"ג סכין ודאי אין חשש וכדאי' כה"ג בפסחים ס"ה וא"ח סי' קס"א ס"ב ומג"א ומחה"ש סק"ז לענין חציצה ועוד דכיון דגם בטבילה בעי שיהי' בשר מאבראי כדאי' בקידושין כ"ה ע"א ורש"י שם ואפ"ה מיעוטו ואינו מקפיד אינו חוצץ ה"נ בסכין לא מיקרי כיסוי ואף דיש לחלק מ"מ לענ"ד העיקר כמש"ל דבדבר המונח ע"ג סכין והולך ובא עמו ליכא חשש חלדה כלל ויש להביא עוד ראי' מתוס' זבחים כ"ה ע"א ד"ה בשפת מזרק וכו' אבל הכא לא מקנח לסכין בגופה של פרה לפי שאז הי' הסכין מלא נימין ולא הי' עוד נאה לשחוט וכו' ע"ש ועמש"ל סי' י' ס"ג סקט"ו ואם אי' הרי הול"ל דשמא יתדבקו נימין גם ע"ג הסכין דאסור משום חלדה ובע"כ כמ"ש אבל י"ל דהתוס' ס"ל דדוקא בקשור לבהמה שייך חלדה אבל לשי' רמב"ם יש לחוש גם בכה"ג ומ"מ נ"ל ברור כמ"ש וגם התב"ש שהחמיר בהא דכורך מטלית וכו' היינו משום דהתם חלק הסכין ההוא עם החוד מכוסה לגמרי אבל אם מונח משהו ע"ג קצת מהסכין לכ"ע אין חשש כלל וראי' לזה שהרי הרמב"ם שהחמיר במטלית פרוש כ' להדיא שפירש מטלית על הסכין ועל הצואר וכו' ואם אי' למ"ל למינקט על הצואר הרי על הסכין גופי' אסור ובע"כ כמ"ש וגם דברי תב"ש צ"ע לפ"ז ומ"ש הרמב"ם הואיל ואין הסכין גלוי היינו משום דהכיסוי הוא על כל הסכין וגם החוד מכוסה והוא מוליך ומביא תחת המטלית אבל היכא דמונח איזה דבר ע"ג הסכין לבד וצדדי הסכין שבמקום החוד והחוד נראים היטב ובמקום השחיטה גלוי גם במוליך ומביא תחתיו מה ענין חלדה לכאן הרי י"ל דחלק הסכין שלמעלה מהחוד וצדדים הסמוכים לחוד הוי כמאן דליתא כלל ואין לרוחב הסכין שיעור ובלבד שיהי' בו כפי רוחב הראוי לשחיטה [וקצת דוגמא לזה מבואר בעקרי הד"ט חא"ח סי' ז' אות כ"ב בשם ח"נ ובזל"א ח"ג יו"ד אות ס' סי' ר"ו לענין אות ל' הנכנס בתוך אות דל"ת שלמעלה שהארוכה יותר משיעור דהמותר כנטול דמי ול"ה כח"ת ובמק"ח בסופו בדיני עירובין לענין צה"פ שחקק בה מן הצד דכיון דאין שיעור ללחי המותר כמאן דפסק דמיא ע"ש] וא"ל דמה בכך הרי מ"מ הכיסוי מכסה מרחוק את מקום החוד מעל גביו ז"א דבכה"ג שאין הכיסוי נוגע בסכין ודאי דאין איסור חלדה וכמ"ש בד"ק סק"ו בתחלה ואף שאח"ז הובא שם מ"ש במק"א שחשש בדין כפף הראש ע"ג הסכין מרחוק משום חלדה והמגיה בנה"ק הביא ראי' ממה שהקשו הט"ז ונה"כ מהושיט ידו למעי אמו אבל ז"א דודאי היכא שא"י לראות שם ע"י הכיסוי גם אם יכול להרחיק הכיסוי קצת הוי בכלל חלדה אבל היכא שהעין יכול לראות ורואה תחת הכיסוי הרחוק מהסכין ודאי דליכא חשש חלדה וכמ"ש הד"ק בתחלה דדמי לשוחט תחת גג או וילון ושוב מצאתי בפר"ת סוס"ק י"ב שתי' באמת קו' הט"ז דשא"פ נהי דא"י להביט בשחיטה דמי רק לשוחט במקום אפל שאם הי' אפשר לו להכניס נר בין כותלי ביה"ר הי' מביט בשחיטה ולא דמי לנפל טליתו על הצואר דליכא הפרש אפי' כ"ש להביט בשחיטה והיינו חלדה עכ"ד ומפורש דדוקא בדליכא הפסק אפי' כ"ש הוי בכלל חלדה משא"כ אם הכיסוי מרחוק קצת והא דלא תי' כן האשכול והט"ז ונה"כ היינו משום דגם כותלי ביה"ר מסתמא נוגעים במקום שחיטה וסכין אבל מרחוק קצת יש להתיר בפשיטות אך דמ"מ י"ל דבנ"ד הגם די"ל דחלק הרוחב היותר משיעור חוד וצדדין כמאן דליתא מ"מ עכ"פ אין גב הסכין ואף די"ל דספק א' מתיר יותר בזה"ז דגם במיעוט בתרא אסרי' עיקור אבל מלבד דלפ"ז צריך להתחיל בספק ב' מקודם והוי ס"ס שאינו מתהפך ועוד דכיון דמדין הש"ס לא הי' מועיל ס"ס כזה א"כ לא יועיל המנהג להקל עי"ז ועוד נראה דכיון דלעולם הקנה נשחט תחלה רק דלפעמים ע"י תפיסת סימן מזדמן הושט תחלה וכמש"ל סי' כ"ג סקי"א בשם מרדכי והג"א א"כ שכיח יותר הספק להיות נשחט סימן זה תחלה ול"ה ס"ס כלל רק בנשמט הושט בכה"ג וע' חולין כ"ח ע"א דגרגרת עבידא לאישתמוטי ועמש"ל סי' כ"ה סק"ב בזה וגם בעיקר דברי שפ"ד הנ"ל ע' ברה"ז סקי"א שדחה דבריו ולכן אין להקל בזה שו"ר בי"ש לעיל ס"ב הביא בשם ריק"ש כה"ג לענין גמי ודחה דבריו מטעם אחר ולא העיר מכל הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה