אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כג · כו

כה

אעתיק מ"ש בתשובה להרב מו"ה שמעון שלמה ווערטהיים נ"י אבד"ק בענדער במדינת בעסראביע בדבר מה ששאל בדין בהמה שנשחטו רוב סימנים ושהו בינתים וחתכו אבר או חתיכת בשר מבית הצואר וכדומה ואח"כ חזרו וחתכו מיעוט הסימנים דהבהמה אסורה משום שהיי' במ"ב אם גם האבר או הבשר שנחתך קודם אסור די"ל דכיון שנחתך טרם שחזרו וחתכו המיעוט מותר לאכלו אך שי"ל דכיון דקודם מיתת הבהמה בלא"ה אסור משום ל"ת על הדם ולא הותר עדיין א"כ כיון שחזרו וחתכו המיעוט גם האבר או הבשר אסור עכ"ד ולענ"ד אם מתחלה הי' בדעתו לחתוך גם מיעוט הסימנים דאסור משום שהיי' ומבואר הטעם ברש"י משום דחדא שחיטה הוא והוי כשוהה באמצע שחיטה ממש ולשי' התב"ש הוי מדאורייתא א"כ ממילא האבר או בשר אסור משום אמ"ה או במה"ח דהוי כחותך באמצע שחיטה ואם מתחלה לא הי' בדעתו לשחוט יותר וסילק ידיו רק שאח"כ חזר ונמלך הוא או אחר וגמרו חתיכת הסימנים יש לדון להתיר גם הבהמה ע"פ דברי תוי"ק ותשו' שב"י ח"ב סי' נ"ד ול"א חולין [עמש"ל סקכ"ג] וכה"ג כ' התוס' בגיטין פ"ב ע"א ד"ה צא והשלם וכו' אבל כשהגט נגמר בשנים ולא הי' אז דעתו להחתים יותר כשחזר והחתים שלישי אין נפסל בכך וכו' ע"ש והוא כסברא זו ממש ויש לי להוכיח להיפוך מדעת שב"י הנ"ל מדברי רש"י בעצמו בחולין ל' ע"ב ד"ה תיקו שהקשה מהא דלעיל כ"ט דמשני דהא דשחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשרה דמיירי בעוף וממ"נ אי מע"מ כרוב הא עבד לי' רובא ומוכח דאין שהיי' פוסל אחר שחיטת רובו ונדחק לומר דלא קיי"ל כן ולהנ"ל הרי הול"ל דהתם בשכבר סילק ידיו משחיטתו ולא רצה לשחוט יותר כלל ולכן אין שהיי' פוסל יותר ואולם יש לדון ע"ד פלפול דהא גם בסילק ידיו ונמלך וגמר שחיטת המיעוט יש מקום לומר דהוברר למפרע דמעיקרא הי' עומד לכך וחדא שחיטה הוא אלא דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה ולשי' היש"ש שהובא בב"ש אה"ע סי' קל"א סק"ד גם להקל אין ברירה ולכן בכה"ג שפיר יש להקל אבל בדף כ"ט שם דקאי כל הקושי' לרב דס"ל דמע"מ כרוב ורב ס"ל בביצה ל"ז ובב"ק וכמה דוכתי גבי האחין שחלקו דיש ברירה וא"כ לדידי' גם בסילק ידיו אסור ובע"כ דלא שייך שהיי' כלל במ"ב ולכן הוצרך רש"י ליישב דלא קיי"ל כהך שינויא אכן עוד נראה ליישב בפשי' דהא מבואר בש"ס שם דלכ"ע מדרבנן מע"מ אינו כרוב ולא פליגי אלא בדאורייתא וא"כ א"א לומר דמיירי בסילק ידיו מלשחוט כיון דעכ"פ מדרבנן מחויב לשחוט עוד ולכן נקט שם וגמרה ולכן הקשה רש"י שפיר ומ"מ לדינא יש לעיין דכיון דאנן קיי"ל דהא דבדאורייתא א"ב הוא רק מספק ולהחמיר וכדעת הר"ן וכ"מ שהביא הב"ש שם וכ"ה להדיא בעיטור אות ח' חלוקת קרקעות וכמ"ש במלה"ר אות ב' ומ"ש בהגהות ש"ל לא"ע שם ראי' להיפוך מהנמוק"י ב"ק פ' המניח המעיין שם ימצא דקאי התם אליבא דר"י דס"ל א"ב ולדידי' גם בדאורייתא ולקולא אמרי' כן ורק לדידן דמסופקין איך הלכה מחלקי' כן וא"כ נס בסילק ידיו וחזר ושחט י"ל דלחומרא י"ב והוי כחדא שחיטה אבל יש לדחות כל הדמיון לסברת ברירה דאינו ענין לנ"ד דמלבד שיש כמה חילוקים בין מתנה בפירוש או לא ובין תולה בדעת עצמו וכו' גם י"ל דהכא תליא רק בדרך שחיטה ובכה"ג שסילק כבר ידיו איננו עוד דרך שחיטה לחזור ולשחוט להיות נראה כשהה בינתים אף גם כיון שרוב הפוסקים חולקים על רש"י שוב יש לסמוך ע"ד היש"ש דגם לקולא א"ב ועכ"פ בנ"ד ממ"נ אי נימא דגם בכה"ג שסילק ידיו אסור משום דהוברר למפרע שהי' עומד לכך א"כ גם הבשר שנחתך הוי כנחתך באמצע שחיטה דאסור והעירוני בזה מש"ס דבכורות ל"ג ע"א הי' לפניו ב' חטאות וכו' אם עד שלא נזרק דמה וכו' ראב"ש אומר אפי' בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה וכו' וע"ש ברש"י ויש לחלק וק"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה