אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כג · י

ט

שם ואם נמצא לאח"ש גמי וכו' ע' חוי"ק שהאריך לדחות ד' תה"ד וגם דחה ד' פר"ח ותב"ש במ"ש דהא דהשוחט בסכין רעה מותר דוקא בחותך הסימנים תמיד משא"כ במוליך ומביא בלא חתך אסור וכתב שהדברים מרפסין איגר' ובכל גווני שרי וגם נראה דבעוף ליכא פסול דסכין רפה כלל דלשי' רש"י חולין ל"ב דמפרש בעיא דרהב"נ לענין שהי' במ"ב ולחומרא לא נשמע איסור לשוחט בסכין רעה ור' אושעי' מפרש לענין שוחט בסכין רעה וא"כ בעוף ודאי אין חשש בשוחט בסכין רעה שהרי בעוף אחר ששחט רוב הסימן שוב אין שהיי' פוסלת ואם נחוש לפירש"י לפסול שהיי' במ"ב ונימא דהבעי' כפירש"י א"כ שוב לא נשמע איסור לשוחט בסכין רעה ולכן בעוף כשר ממ"נ וכיון דהתה"ד תלי לה בדין שוחט בסכין רעה א"כ גם בגמי יש להקל בעוף טפי לה בדין והוכיח מבה"ג ג"כ להקל במוליך ומביא על הסימנים ולכן בעשב דק עכ"פ יש להקל כדעת הב"ח וכן כל כיוצא בזה שיש עוד צד להקל יש לצרף גם זה עכת"ד ובתב"ש סקי"ג העתיק צ"כ לשון תה"ד וחמה על מ"ש דא"א בלא שהיי' והביא מהלבוש דמשוי לה ספיקא וג"ז הניח בצ"ע ע"ש טעמו ועפ"ז יש לי לדין דהיכי דלא שהה בכל שחיטת העוף רק כשיעור שאר שחיטה בינונית דא"א שתהי' השהיי' כשיעור שחיטת עוף ברוב סימן ועור הצואר ועמש"ל סק"ג וא"כ הרי בכל ספק שהיי' משהו יש להקל וכמש"ל סק"ה וסק"ז א"כ מספק אין לחוש שמא שהה. והתה"ד לשיטתי' אזיל דס"ל דמדינא שיעור שהיי' בעוף משהו כדעת האגודה שהבאתי לעיל סק"ז וכמבואר בתה"ד שם ועתב"ש סק"ו ולכן שפיר כ' דיש לחוש לשהיי' כזו משא"כ לדידן דקיי"ל כהרשב"א ור"ן וכמש"ל סק"ז בשם הרב ז"ל א"כ מספק אין לחוש בכה"ג אך דהתה"ד נקט באמת לשון ודאי וגם הרמ"א העתיק כן וכפי לשון הרמ"א שכתב דודאי הוצרך וכו' לאחר ששחט הסימן וכפי שביאר הרב בש"ע התניא סקי"ב הכוונה משום דדבר רך נדחף ונכפף למטה ולצדדין מפני הסכין ונדחה לבסוף למטה לתחתית הסימן גם אם אינו דק מאוד ואינו נחתך עד לאחר שנחתכים דופני הסימן שמצדדין ונשאר מהסימן רק תחתית הסימן מקום הנחת הגמי ומפסקת חתיכת הגמי בין חתיכת רוב הסימן ובין חתיכת תחתיתו והוי שהיי' לדידן שמטריפין שהיי' במ"ב וז"ש הרמ"א לאחר ששחט הסימן ר"ל רוב הסימן ועפ"ז העלה דדוקא בגמי עגול כמ"ש בתה"ד בהצעת השאלה שנמצא קנה של גמי רך ועגול שיש לו קצת גובה המפסיק בין חתיכתו לחתיכת תחתית הסימן משא"כ בעשב דק גם בעוף יש להקל והש"ך שהחמיר גם בעשב דק אזיל לשיטתו דמחמיר בנדחף ממל"מ אבל לדידן דקיי"ל כהט"ז דבלא הגביה כשר ה"נ בזה יש להקל דיש ס"ס שמא לא שהה ושמא שהיי' במ"ב אינו פוסל ע"ש באורך א"כ לפ"ז נראה דאם לא נשחט רק רוב סי' א' ונשאר תחתית הוושט שלם ונמצא בתחתיתו אפי' דבר עב כקנה של גמי יש להקל די"ל שפיר דנחתך אחר שחיטת רוב הסימן ולא שחוט אח"כ כלל וליכא אפי' שהיי' במ"ב ובפרט בנמצא רק עשב דק י"ל דגם הש"ך מודה להקל בכה"ג וראיתי בד"ק סקי"ז שחקר בזה וצידד בתחלה להקל ולבסוף הניח בצ"ע די"ל דלא פליג וצ"ע דאטו דבר זה הוא גזירת חז"ל בש"ס דנימא בזה לא פליג והלא התה"ד המציא חשש זה מלבו והתב"ש הניח דבריו בצ"ע ומדוע נוסיף עוד לאסור גם היכי דל"ש טעמו משום לא פליג וכה"ג כתב הב"ש אה"ע סי' י"ז סקי"ד דבזכרים דלא אמרו חז"ל כלום ל"ש לא פלוג ע"ש ובזה מדוקדק לשון התה"ד שכ' וז"ל שחט אווזא א' ומצא אח"ש קנה של גמי רך ועגול תחוב ארכו לאורך הושט ונשחטה הקנה ההוא עם הושט יפה כו' ולמ"ל הא דנקט שנשחט יפה דודאי אם לא נשחט יפה טרפה אבל י"ל דר"ל שנשחט כל הסימן כדין דלכתחילה ובכה"ג ס"ל לאסור ובפרט ד' הרמ"א נראה להדיא כן מדכ' החשש לאחר ששחט הסימן ועמש"ל סקי"ב עוד ע"ד הרב התניא הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה