דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג · ב
סעי' ב' שהיי' כיצד בטעם איסור שהיי' ע' פרישה ב' טעמים ובתב"ש סק"א תמה וע' שפ"ד סק"ב ואני מצאתי בס' הפרדס לרש"י סי' רי"ח וז"ל הכי אשכחן בהלכות דר' אלייר שהיי' אמאי אסורה דכיון דאשתהי במיעוט סימן כל דהו ושהה כשיעור ודאי מחמת ביעתותא מסתלק דמא ומיבלע באיברים ולא נפק אפי' ע"י מליחה אבל אם שהה במיעוט ולא גמר לשחיטה והניחו יום או יומים ודאי חוזר הדם למקומו כבתחילה ונעשית בריאה כבראשונה ואע"פ שגומר שחיטתו אח"כ באותו מקום מותר דעכשיו אינו נבלע באיברים וכו' וזהו הטעם לפסה"ג וכו' וה"נ בשהה במיעוט קמא דקנה וכו' מזה הטעם איכא למימר כנבלה היא וכו' וכן מה שהזהירו חכמים שאין שוברין מפרקת וכו' משום טעמא דמבלע דם וכו' אבל בספר השכם מצאתי וכו' שהיי' וכו' כיון דשהה כשיעור וכו' מתה קשחיט וכו' ועוד וכו' מבלע דם וכו' עכ"ל וגם בכלבו סי' ק"ז פ"ג הביא בשם הר"פ ב' טעמים אלו ולכן אף דלהקל אין לצרף טעם זה דקיי"ל דלא דרשי' טעמא דהלל"מ מ"מ להחמיר לענין איסורין מבטלין זא"ז שהביא בשפ"ד יש לחוש לזה דאית בי' נמי משום איסור דם ועי' עוד בזבחי ריב למהר"מ סי' סק"ב באורך לדחות הטעמים של הר"ץ ולא ידע שהם דעת ראשונים ז"ל ובגוף דברי הלכות ר"א ופרדס הנ"ל יש לתמוה איך יפרנסו ש"ס ערוך שהובא לעיל סי' י"ג ס"ד דב"פ הבא על בהמה והוליד דלמ"ד חוששין לז"א אין לולד תקנה דסי' א' כשחוט והוי שהיי' והרי התם חי כמה ימים ואפ"ה הוי שהיי' וצ"ל דס"ל כהתוס' חולין שם דאין הטעם משום שהיי' ואולם יש לתמוה מתוספתא רפ"ב דחולין שהובא בתוס' חולין ל' ע"ב שחט רוב גרגרת בעוף אפי' אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה ולשי' ר' אלייר הרי אדרבא לזמן מרובה עדיף טפי שכבר חזר הדם למקומו ואפשר דבשחט סימן א' או רובו מודה דגרע טפי בשהה זמן מרובה.: