דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כ · א
סעי' א' והיינו שייר בחיטי. בש"ך החזיק בשי' הסוברים דלמעלה מטבעת הגדולה אסור וכהא דב"ק צ"ט ע"ב ותוס' דמפני שאינם בני תורה יש להחמיר. ויל"ע לפמ"ש המנ"י כלל ע"ה אות ל' להוכיח מהא דא"ח סי' תקכ"ו דבזה"ז אין להחמיר מה"ט וע"ש מדברי רמ"א יו"ד סי' ר"ה ואני מוסיף דכה"ג מבואר ביו"ד סי' שס"א ס"א בהג"ה דבזה"ז אין לך א' שאינו בקי במקרא או במשנה ועי' בט"ז א"ח סי' קל"ט סק"ד בשם התוס' אבל לא קיי"ל כן אבל באה"ע סי' קמ"ב סי"ד בהג"ה מוכח דגם בזה"ז אינם בני תורה וכ"מ מהא דגזירת קטנות המבואר בא"ח סי' תנ"ג ובמרדכי פכ"ש מבואר משום דאינם בני תורה ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"ב דהיכי דאיכא ת"ח מעיין במילי דמתא י"ל דחשיבי כל העיר בני תורה לכמה דברים אבל לא במבשל בשבת ע"ש שתי' בזה איזו סתירות בענין זה ומצאתי בתשו' ריב"ש סי' קכ"ה והובא בב"י יו"ד סי' ר"א דגבי המשכת מים למקוה אין לגזור מפני שאינם ב"ת לפי שהכשר מקוה לא לכל הוא מסור כ"א לזריזים וחכמים ע"ש וה"נ י"ל בנ"ד דבזה"ז אין ממנים שו"ב רק מומחים ובקיאים אין לגזור בכך וצ"ע ולדינא יעוין בפלתי סק"א באורך בזה דודאי לכתחילה אסור לשחוט למעלה מטבעת הגדולה ובשו"ב הרגיל בזה יש להעבירו אבל בדיעבד אין להחמיר אבל בפר"ת סק"א מחמיר בזה מאוד ואמנם להבין ביאור ענין החוטי דע כי הקנה עשוי טבעות טבעות וכל טבעת הוא עב קצת בצד הסמוך לעור בית השחיטה אבל בצד ב' דהיינו בצד הסמוך לושט המונח תחת הקנה והוא ג"כ צד המפרקת הטבעת הוא דק והוא כעור ובשר בעלמא אבל הטבעת הגדולה שבסוף הקנה הסמוך לראש הטבעת עגול בעצה סביב וזה הטבעת הוא להיפוך משאר טבעות כי צד הטבעת הסמוך לעור ביה"ש הגם שהוא עב יותר משאר טבעות מ"מ הוא דק יותר מצד טבעת הזה שבצד הושט ומפרקת הנ"ל כי שם הטבעת הגדולה עב יותר הרבה מהצד. הסמוך לעור ביה"ש ויש עוד הפרש כי צד הטבעת ההוא בצד עור ביה"ש אינו רחב הרבה ובכלות רחבו בצד הסמוך לראש יש שם מעט בשר ממש ואח"ז סמוך לראש ממש מתחיל עצם משופע ועגול קצת כעין כובע והולך ומשפע למעלה לצד הראש ובסופו סמוך להלשון בולט כמין תנוך אוזן רחב ועגול והוא המכסה פי הקנה לעכב הקול והוא עצם רך כמין סחוס (קנאספיל) ומחובר בבשר הלחי ובסוף הלשון ואם הבהמה אוכלת המאכל הולך מסוף הלשון ע"ג שיפוי כובע הנ"ל ומשם לושט אבל צד הטבעת הגדולה הנ"ל שבצד הושט ומפרקת הוא רחב הרבה עד שבולט קצתו גם תחת הטבעת השני' שאחריו לצד הגוף והבליטה הזאת שבולט מטבעת הגדולה תחת טבעת שני' איננו עב כמו שהוא עב תחתית טבעת הגדולה עצמה כי סמוך לקצה שלצד הגוף נעשה דק וצד הטבעת שבצד הושט והמפרקת הנ"ל כלפי הראש הוא עב יותר ושם. בכלות רוחב הטבעת יוצאים משם ב' בליטות של עצם סחוס ובתחתיתו בצד הדבוק לחלק הטבעת הגדולה בצד הסמוך לושט ומפרקת הנ"ל הבליטות הנ"ל רחבים קצת וסובבים והולכים בעיקום קצת, כלפי מעלה דהיינו לצד הטבעת הסמוך לעור ביה"ש ושם מתקצרין מרחבן ונעשים כעין קנוקנות והם נקראים אומי הגרגרת והם משמשין לסגור פי הקנה שלא יפול המאכל לקנה מפני שקצה החוטי הנ"ל הם נדחקים ומתקרבין זל"ז בסופן ועי"ז נסגר פי הקנה ומחמת שצד הטבעת הגדולה בצד הסמוך לושט ומפרקת הוא רחב יותר וכמש"ל ולכן החוטי הנ"ל הם תכופין ודבוקין שם ממש בהטבעת אבל כשסובבים והולכים בעיקום לצד מעלה דהיינו לצד הטבעת שסמוך לעור ביה"ש מחמת שמתקצרים שם החוטי וגם הטבעת מתקצר בצד זה ולכן החוטי הנ"ל מרוחקין שם מהטבעת ויש בשר בינתים וע' בכרתי סק"א שהעלה ליישב מ"ש הר"מ בפיהמ"ש דחיטי הם. בטבעת הגדולה ובגמ' משמע שהם למעלה מהטבעת והוא משום דהבהמה כשהיא אוכלת והולכת החוטי הם בתוך הטבעת הגדולה ונכפפים לתוכן אבל כשפושטת צוארה לשחיטה מושכת החוטין למעלה ואז הם למעלה מהטבעת ע"ש אבל בקונטרוס יוסף מהשו"ב מלונדן לסי' זה העלה שבצד הסמוך לעור ביה"ש שמרוחקין החוטי הנ"ל מן הטבעת הם למעלה מטבעת ובצד הטבעת הסמוך לושט ומפרקת הם בטבעת ממש ע"ש ועי' בת"ה למהר"ם בראנשווייג סי' י"א בזה והמעיין בכל המקומות השייכים לזה ויבדוק בגוף הבהמה ומצא שע"פ דברי הנ"ל מבואר הענין לנכון: