דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יט · ה
סעי' ד' ואם דבר וכו'. בתב"ש סקי"ג פסק דאפי' דיבור א' הוי הפסק ובמש"ז סק"ד דחה ראייתו ופקפק בזה ועי' בא"ר א"ח סי' קס"ז סק"ז שהביא בשם בה"ג דאם ענה אמן אחר ברכת עצמו הוי כהפסיק בדברים בטלים ומשמע דצריך לחזור ולברך כדין דברים בטלים וכ"ה בפמ"ג א"ח סי' נ"א בא"א סק"ו וע"ש סי' ר"ו א"א סק"ד עוד בזה ועי' בינ"א כלל ה' אות י"ב ואני מצאתי בליקוטי רמב"ן וז"ל אהבת עולם ברכה מצוי' לק"ש שכל המצות טעונות ברכה לפניהם וכו' וכיון שברכה זו לק"ש ברור הוא המברך על המצוה או פירות ועונה אמן אחר ברכת עצמו בין ברכה למצוה טועה גמור הוא כדאי' בירושלמי מגלה פ"ד וכו' וכדומה שהוא הפסק וצריך לחזור ולברך וכו' עכ"ל ועי' ספר האשכול הל' תפלה וק"ש סוסי' ה' ונח"א שם ומפורש כהתב"ש אבל מ"ש הרמב"ן דאהבת עולם הוא ברכה לק"ש יעוין בב"י א"ח סי' מ"ו ופי' ס' בשם רשב"א להיפוך וצ"ע שלא הזכיר ד' הרמב"ן וע"ע בפמ"ג א"ח סי' תפ"ז סק"א בזה ומ"ש שם דדוקא בברכת המצוה יעוין בשע"ת א"ח סי' תקפ"ב סק"ב בשם מט"י להיפוך ועי' במש"ז כאן בדין שהה כדי הילוך כ"ב אמה ועי' בינ"א כלל ה' שם אות י' באורך בזה ועי' בצל"ח ברכות ט' ע"ב שהעלה דשיעור כ"ב אמה היינו בהילוך עקב בצד גודל ששוהה בו יותר מהילוך בינוני ע"ש טעמו: