אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יט

סימן יח

א

סעי' א' ואם שחט ולא בירך וכו'. בב"י מבואר דבהזיד ק פלוגתא בין הקדמונים והב"ח השיג עליו וע' תב"ש סק"ג ני מצאתי בא"ז הל' כיסוי סי' שפ"ז דמפורש כהב"י:

ב

בהג"ה ואם שחט וכו'. עי' באה"ט בשם פר"ח בק"א וע"ש בפר"ח מ"ש ע"ד תשו' שעא"פ סי' נ"ז בזה ועי' בכנפ"י שדעתו נוטה לברך דהא בנאבדה הריאה מתירי' בהפ"מ ומ"מ סיים דלא מלאו לבו להקל לברך וכ"ה בתשו' מהר"י אסאד סי' צ' ע"ש עוד בזה ועי' מ"ש בס"ק שאחר זה בשם דמש"א בזה:

ג

בש"ך סק"ב הביא ד' רש"ל וחלק עלי' מהירושלמי ואני מצאתי בדמש"א פ"א דחולין סוסי' כ"א שהאריך והעלה דגם בשוחט טרפה גמורה יברך כיון שמטהר מידי נבלה בין בבהמה בין בעוף ואף דרש"ל סיים דנראה בעיניו שישחוט בלא ברכה בדבר דאתיליד בו ריעותא וכשימצא כשר יברך. אין נראה כן וכן פסקו כמה גדולים וגם פסקו דגם בשוחט רק להאכיל לגוים יברך והביא ד' הירושלמי והוכיח משם ג"כ כדעתו וסיים דמ"מ דוקא בבהמת ישראל אבל בבהמת עכו"ם ושוחט עבור עכו"ם לא יברך דאטו גוי יאכל וישראל יברך עכ"ד וד"ז לא ראו האחרונים וע"ע בפר"ח א"ח סי' תפ"ט מ"ש ע"ד הרדב"ז בענין ברכת שחיטה ובס' רנו ליעקב דרוש ב' באמצע הדרוש בזה:

ד

שם וכשימצא כשר יברך וכו'. בפר"ח פסק דתכ"ד יוכל לברך לכ"ע ובכנפ"י פסק כהפר"ח אבל בתב"ש ופלתי חלקו עליו בזה ובדברי הש"ך סק"ג מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' מ"ג בדין מקולין המטונפים מלכלוך חוץ מלכלוך הדם אין לברך קודם שיכנוס שמא ימלך הקצב מלשחוט ויהי' לבטלה וכמ"ש הרמב"ן לפרש ד' ירושלמי דבקידושין בבעילה אין לברך מה"ט ונ"ל שצריך לשחוט ויצא מיד ויברך וכדאמרי' בטבילה טבל ועלה מברך אע"פ של"נ כן מהרמב"ם פי"א מברכות ואפשר שלא כ"כ אלא היכי דפשע ואף שיש לחלק בין היכי דאינו ראוי מצד עצמו בין היכי דראוי אלא שהמקום מטונף דבידו לנקותו אינו נכון כלל לחלק כן ומ"מ נראה דאם רק לכלוך דם אינו מעכב הברכה דהא בשחיטת פסחים אמרו הלל ודוקא אם יש טנופת מצואה ומ"ר או ריח רע המעכבים הברכה נ"ל כמ"ש להלכה אבל למעשה אני חושש לדברי רמב"ם כפשטן עכת"ד. ועי' בחק יעקב סי' תל"ב סק"ה ואו"מ על נזיר בסופו במהדו"ב לסי' זה מיש בזה ועי' בשו"ת גא"י חאו"ח סוסי' ד' מ"ש בישוב קו' הש"ך על הבר"א:

ה

סעי' ד' ואם דבר וכו'. בתב"ש סקי"ג פסק דאפי' דיבור א' הוי הפסק ובמש"ז סק"ד דחה ראייתו ופקפק בזה ועי' בא"ר א"ח סי' קס"ז סק"ז שהביא בשם בה"ג דאם ענה אמן אחר ברכת עצמו הוי כהפסיק בדברים בטלים ומשמע דצריך לחזור ולברך כדין דברים בטלים וכ"ה בפמ"ג א"ח סי' נ"א בא"א סק"ו וע"ש סי' ר"ו א"א סק"ד עוד בזה ועי' בינ"א כלל ה' אות י"ב ואני מצאתי בליקוטי רמב"ן וז"ל אהבת עולם ברכה מצוי' לק"ש שכל המצות טעונות ברכה לפניהם וכו' וכיון שברכה זו לק"ש ברור הוא המברך על המצוה או פירות ועונה אמן אחר ברכת עצמו בין ברכה למצוה טועה גמור הוא כדאי' בירושלמי מגלה פ"ד וכו' וכדומה שהוא הפסק וצריך לחזור ולברך וכו' עכ"ל ועי' ספר האשכול הל' תפלה וק"ש סוסי' ה' ונח"א שם ומפורש כהתב"ש אבל מ"ש הרמב"ן דאהבת עולם הוא ברכה לק"ש יעוין בב"י א"ח סי' מ"ו ופי' ס' בשם רשב"א להיפוך וצ"ע שלא הזכיר ד' הרמב"ן וע"ע בפמ"ג א"ח סי' תפ"ז סק"א בזה ומ"ש שם דדוקא בברכת המצוה יעוין בשע"ת א"ח סי' תקפ"ב סק"ב בשם מט"י להיפוך ועי' במש"ז כאן בדין שהה כדי הילוך כ"ב אמה ועי' בינ"א כלל ה' שם אות י' באורך בזה ועי' בצל"ח ברכות ט' ע"ב שהעלה דשיעור כ"ב אמה היינו בהילוך עקב בצד גודל ששוהה בו יותר מהילוך בינוני ע"ש טעמו:

ו

סעי' ח' בהג"ה וכן הדין וכו'. עי' תוי"ק סק"ד שהאריך לתמוה ע"ז והעלה לדינא דאם שוחט דבר דאתיליד ריעותא ושוחט בתחלה עוף לא יכסהו מיד אלא ישחוט אח"כ הבהמה ואח"כ יכסה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה