אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · מד

מג

בט"ו הביא ד' הר"ש ומסיק דבדבר שיש בו חז"א כגון בשחיטה לא יורה לעצמו ועפ"ז העלה בבינ"א שער בית הנשים דאסור להורות לעצמו בדיני טבילת נדה ובמש"ז העיר דבאווזות המלעוטין לא יורה לעצמו. ואעתיק מ"ש בתשובה להרב המאה"ג מוה' אברהם יעקב הורוויץ ני' אבד"ק פראבוזנא בדבר מה ששאל בדין אם יכול הבעל לראות דמי אשתו היכי דאתחזיק איסורא והביא דברי הבינ"א ודברי באה"ט סוסי' י"ח שהשיג ע"ד הט"ז מתוס' נדה כ' וז"ל דלשי' הר"ש הו"ל לתרץ ע"מ שהקשו מדוע לא הראתה לר"נ בעלה שהי' בימי טומאתה והביא בשם הג' מהרש"ק ז"ל שדחה דבנדה כיון דהוי איסור כרת ופת בסלו או משום דכתיב סוגה בשושנים נאמן גם נגד חז"א וע"ז תמה רו"מ דא"כ אמאי לא קחשיב במתני' דנגעים שהובא בתוס' שם דכל הוראות מותר חוץ משחיטה לעצמו דבזה גם התוס' מודו ובע"כ דהתוס' מודו להר"ש וס"ל דאטו כי רוכלא ליחשב וליזל אלא דבנדה שבכל יום לא הראתה בע"כ דגם בדלא אתחזיק אין להורות והוי רבותא ולכן הקשו דליחשב בנגעים שם ותדע דאם יש חילוק בין נדה לשאר איסורים איך הקשו התוס' בריש גיטין דנילוף מנדה דגם באתחזיק איסורא נאמן הרי שאני נדה מטעמים הנ"ל והנה כבר קדמו בהערה זו על התוס' גיטין בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סוסי' קפ"ז וע"ש מ"ש בזה באורך והביא דברי החו"י סי' קכ"א שהאריך להוכיח דלא כהר"ש וגם הבה"י וד"ח ובל"י העלו כן ואולם בתב"ש דחה ד' הבה"י וד"ח בבב"ש לבכורות ל"א בזה היטב ועי' בשו"ת מהר"ם שיק סי' ל' וסי' ל"ג וסי' ל"ה שהאריך בזה ודחה ד' תב"ש וגם דחה ראיית באה"ט הנ"ל עפ"ד תוס' גיטין דבנדה לא מקרי אתחזיק והביא ד' הט"ז או"ח סי' תצ"ח סק"ט ונת"ח שם דבבכור מוציאו מרשות הקדש לחולין משא"כ בשאר איסורים ומסיק דרבים פליגי בזה על הר"ש ועכ"פ באווזות הנלעטים גם הר"ש מודה דיכול דיכול להורות ע"ש באורך ואני מצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' צ"ג שהביא בשם מהר"ם שהביא ד' הר"ש הנ"ל וכ' דלפ"ז אם נשחט ומסופקים אם נשחט רובו לא יורה לעצמו אמנם נ"ל דבכל איסורא שבתורה צ"מ חזי לנפשי' דלא חשיד לאכול איסור ואפי' בהמתן של צדיקי' וכו' בדבר מאכל דמכוער הדבר יותר מדאי שגופו יהנה מן האיסור ומכ"ש דלא חשידי להתיר דבר האסור במזיד ולאכלו ודוקא בכור חשידי כהנים וכו' וה"ט דאפי' אם מטיל בו מום ואוכלו נהי דעבר בלאו דכל מום לא יהי' בו מ"מ אינו אוכל דבר האסור מדאורייתא ועוד דהתם חשידי טובא מפני הטורח וכו' וכן במעשר בהמה וכו' ועל טהרותיו נמי הו"ל למיחשדי' כיון דמדאורייתא מישרא שרי ואפי' איסורא דרבנן ליכא אלא פרישות שקיבל עליו חיישי' דלמא מיקל בהו אי לאו טעמא דחזי לי' בימי טומאתו וכו' אבל בכל האיסורים כיון דאינו מפסיד כ"א האיסור לא חשידי לאכול האיסור עכ"ל הר"מ ואני איני מבין דגם גבי בכור אמאי אינו נאמן דהא בידו להטיל מום קודם שיצא לאויר העולם וכו' ומן השחיטה שכ' מהר"ם דאינו נאמן והלא אי בפי מעיקרא שחיט לי' שפיר (ור"ל עפמ"ש תוס' ריש גיטין דכיון דמעיקרא הי' בידו נאמן אע"ג דעכשיו אינו בידו ועי' תשו' מהר"ם שיק שם שהעיר בכמה דברים שכבר קדמו מהר"ח א"ז שם) וגם מנדה וכו' למה לא יהא הוא נאמן כמו שהוא בודקת וסופרת לעצמה וכו' מ"מ נראה דחכם נאמן לה רות לעצמו דהא אשכחן בפ"ק דנדה בר"ג שהורה לעצמו במעשה דשפחה של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה וכו' וגבי בכור יש לחוש דמי שהוא חכם יפקיע במומו ויתיר במום שיהי' נראה לאחרים מום. עובר ובאמת הוא קבוע ויחשדוהו וכן בקדשיו וטהרותיו וכו' אבל להתיר את האסור לא חשיד וגם הרואים לא יחשדוהו שרוב טעמי או"ה ידועים וכו' עכת"ד המהר"ח א"ז שם ומבואר דמהר"מ ומהר"ח א"ז חלקו על הר"ש ופסקו להקל רק דמהר"ם היקל רק במידי דאכילה ומהר"ח מיקל בכל מיני או"ה. ומה שתמה רו"מ על המנהג שטובלת בתוך מ' לזכר ופ' לנקבה דלפמ"ש בשו"ת ג"פ סי' נ"ג וסי' נ"ט כיון דגם בימי טוהר מעיינה פתוח ומוחזקת בדמים אין האשה נאמנת נגד חזקה ג"ז לק"מ חדא דהרמב"ן בגיטין תי' קו' התוס' דכיון שנוגע גם להאשה עצמה נאמנת גם נגד חז"א וכ"ה בהג"א פ"א דחולין סי' י"ד ועפ"ז נתחזק ג"כ היתר ההוראה היכי דאוכל בעצמו ועוד דהתם כיון דלדידן כל הנשים יולדות הם ספק זבות ספק נדות א"כ ל"ה חז"א דשמא נדות הן וא"ל אל ז"ל ולכן שפיר נאמנת:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה