דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יח · מב
סעי' יח הטבח צריך שיטול וכו'. בט"ז צידד לענין הכרכשתות דהוי דבר קטן ולא דמי להא דאילא ביבנה ועמש"ל סי' א' סקי"ד בזה ועי' תב"ש כאן שפקפק בזה ועי' בעקרי הד"ט סי' א' אות ל"ו בשם תשו' אהל יוסף ופחד יצחק ושאר אחרונים בזה דעכ"פ כל צד ספק יביאו לפני הרב וכמ"ש התב"ש ג"כ בזה ועי' בשו"ת טוטו"ד מ"ג סי' מ"ט דזה דוקא בבודק ואינו שוחט אבל בשוחט שנולד לו כמ"פ ספיקות בבדיקת סכין שלאח"ש והדבר תלוי בכונת הלב אין להקל אבל מדברי האחרונים אין נראה לחלק בזה ועי' בשו"ת גא"י חיו"ד סי' ס"ז מ"ש בענין זה ועי' ברמב"ן בכורות פ"ד לדף כ"ט ותמצא חדשות ועי' בשו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' ט"ו ועי' תשו' כתב סופר פי' י"א שהאריך בענין זה דדוקא היכי דעיקר שכרו הוא מקופת הקהל והכרכשתות הם טפל לשכרו ולולא הכרכשתות היו מוסיפין להם בכה"ג אמרי' דהוי דבר מועט וליכא חשדא אבל היכי דעיקר שכרו הם הכרכשתות בודאי המועט כמרובה הוא ואית בי' חשדא וגם פלפל בסברת הש"ך שכ' דכיון דאוכל בעצמו עדיף והביא קצת סמוכין לזה וחזר ודחה מהש"ס דיבמות כ"ה ונדחק ליישבו וצירף סברת ש"ך עם סברת יש"ש ותב"ש ומסיק לדינא דבמקום שאוכל מכל בהמה כגון בכפר קטן שהשחיטה מועטת ואין השו"ב מורה שום צד ספק יש להקל אבל במקום שהשחיטה מרובה אסור משום חשדא ובפרט אם העם מרננים אחר השו"ב וחושדים אותם בודאי צריך לעמוד בחוזק יד ולבטל המנהג והעיד בשם אביו החת"ס ז"ל שגזר בפ"ב בגזירה חמורה ואיסור שלא יקחו כרכשתות ולא שום דבר וגם הוא החזיק בדבר ע"ש באורך. ועוד נראה דגם להמקילים אם נודע לב"ד שהקצבים עומדים בעת הבדיקה ומאיימים בעת קליפת הסרכות ואם נטרף עושים רעה להשו"ב בעסק הכרכשתות הכשרות ברצותו מקצר וברצותו מאריך לכ"ע אין להקל ובפרט היכי דהכרכשתות הם בשיווי יותר מגוף התשלומין ועוד דבזה"ז שמקילים ביותר בענין קליפת הסרכות והכל תלוי בענין הנפיחה שיהי' בטוב והכל הוא בידי השו"ב בטל ההיתר של היש"ש ותב"ש הנ"ל דכמה צדדי ספק מתהוים בעת הקליפה והנפיחה ולא יבא לפני הרב כלל. ובזה נדחה כמה דברים שצידד בשו"ת ב"ש סי' כ"ד ובאמת שהכל כפי ראות העין עסק הנגיעה ומ"ש עוד בשו"ת ב"ש שם דהיכי דהולכים שני שוחטים ביחד להבדיקה בתרי ליכא חשדא ובסי' כ"ה וסי' כ"ו האריך עוד בזה מדברי הרי"ף ורא"ש דס"ל דטעמא דאין ב' מצוים לחטוא בשביל א' וא"כ היכי דשניהם נוגעים בזה גם בתרי איכא חשדא והביא מחו"מ סי' ס"ו סכ"א וא"ע סי' י"ב וט"ז וביאור הגר"א שם ובריטב"א סופ"ב דיבמות הביא ב' דיעות בזה ורמז לתשו' נא"ד סי' ק"ח ופ"ת יו"ד סי' שי"ב ע"ש באורך בזה ובאמת שכבר קדמו בהערה זו בתשו' בר"א חיו"ד סוסי' י"ד אך דמיירי שם כשאין השני נהנה רק שהם קרובים די"ל דכחד דמי וכמ"ש רש"י בב"ב ח' ע"ב וביו"ד סי' קכ"ז ס"א בהג"ה והביא מהרי"ף סופ"ב דיבמות הנ"ל ודברי הפ"י כתובות כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אי הכי לדחות תי' הח"צ דבתרי פסולין ל"ש חשדא ורמז לדברי הדרישה יו"ד סי' רנ"ז וט"ז שם ונו"ב מהדו"ק חא"ע סי' ל' ע"ש ובגוף הדבר שכ' הרב ב"ש שם לשי' הט"ז והגר"א דהיכי דאחד קונה ולא השני אפי' משום הרחק מכיעור ליכא והיכי דשניהם קונים ליכא חשדא רק משום הרחק מכיעור הנה מצאתי בתשו' הריב"ש סי' תצ"ח וז"ל ועוד הי' להם לחוש לזה כיון שהי' בודק בשלו וגם הי' נוגע בדבר מצד העזר שהי' שלו כיון שהוא בעיניהם נבהל להון עד ששוחט נגד תקנת הקהל שתקנו שלא ישחוט ויבדוק קונה העזר והיא אינו נמנע לא מפני תקנת הקהל ולא מפני החשד כדתנן פ"ב דיבמות חכם שאסר אשה לא ישאנה וכו' וכיון דהוא יחיד איכא למיחש לחשדא ואע"פ שהוא מומחה ומדינא אסור וההוא דפא"ט כולן דשאין ליקח אבל וכו' הרחק מן הכיעור וכו' זהו כשמעידין ב' דכיון שהעירו ב' והאחד לוקח ליכא למיחש לחשדא שאין הב' חוטא ולא לו ולית בי' אלא משום הרחק מכיעור בלחוד וכו' אבל ביחיד מדינא אסור וכו' וזה הבודק אינו חושש לחשד ואע"פ שנראה שאין זה אלא בחכם המתיר אשה שצריך שלא יהא נוגע בדבר וכו' או בחכם הנשאל ע"ד הוראה משום דמחזי כנוטל שכר על הוראתו וכו' אבל מי ששו"ב בהמות שלו ומוכר לאחרים כל שהוא מומחה ומוחזק בכשרות כיון דעא"נ באיסורין אף בנוגע וכו' ולא אסרינן לי' למכור מפני החשד מ"מ בנ"ד שהקהל הסכימו שלא ישחוט ויבדוק קונה העזר כבר נראה שחושדין אותו בזה וא"כ ראוי הי' להסתלק מחשדם וכו' עכ"ל ומבואר דדוקא היכי דשיוך חזקה דאא"ח ולא לו לית בי' אלא משום הרחק מכיעור משא"כ היכי דשניהם קונים הוי מדינא כמו ביחיד אך דמ"מ בנ"ד אין נ"מ בזה דבכל גווני ליכא בזה חשד גמור רק משום הרחק מכיעור וכמבואר בתשו' הריב"ש שם סי' ת"ק והובא בב"י כאן משום דבאיסורין גם נוגע נאמן וכ"ז נעלם מבעל ביש שם ומדברי ריב"ש הנ"ל מבואר ג"כ כסברת הכ"ס שהבאתי לעיל דהיכי דאנו רואים שהעם מרננים וחושדים את השו"ב יש להחמיר ביותר וגם מבואר מזה מ"ש בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' ל"ב בדין שו"ב ששכר מכס הקהל שתקנו רק מן הכשרות דהוי איסור גמור והנך רואה שזהו ממש נידון הריב"ש שתקנו שהקונה העזר לא יבדוק והוא ענין ראנדע של בשר ועי' ביו"ד סי' קע"ג ובט"ז סק"ח ותבין ובסי' ת"ק הנ"ל העלה דדמי לנוטל כרכשתות מהכשרות לבד ועתשו' הרי"מ סי' ה' בדין שו"ב שהעידו הקצבים עליו שנטל מהם שכר רק מכשרות והביא מדברי רש"י ומהרש"א חולין מ"ד דלשי' רש"י נראה דבאיסור דנוגע נאמן ליכא איסור רק משום שיחשדוהו שנוטל שכר ודמי לנוטל שכר להעיד ולדון דעדותו ודינו בטל ואף דלשון רמ"א שכ' שלא יבא להקל וכו' משמע דחיישי' באמת שמא יבא להקל אבל בריב"ש מבואר כן ואף די"ל דכיון דעובר על איסור נוטל שכר שוב יש לחוש שמא מיקל משום שכרו אבל ז"א כיון דבאיסור נוגע כשר ולא דמי לבכור דקיי"ל א"א רואה בכורי עצמו גם י"ל דקליפת הסרכות הוי כשכר הבאה ומילוי ועבור זה מוסיפים להם ולא על ההוראה ולכן עכ"פ לא נפסל בזה שחיטת העופות וכדומה שלא נטל עליהם שכר וכדקיי"ל בחו"מ סי' ט' וסי' ל"ד דדוקא אותו הדין והעדות שנטל שכר בטל ולא שאר דינים פ"ש וגוף החילוק בין היכי דנוגע פסול ובין איסורים דנוגע כשר כבר מבואר בריב"ש הנ"ל אך דמ"מ אסרו בזה משום הרחק מכיעור אבל ודאי מה שלא נטל עליו שכר לא נפסל ומ"מ בודאי יש לקנסו ולהעבירו על איזה זמן. וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק סי' ל"א בביאור ד' הרמ"א במ"ש שמא יבא להקל וכו' ובתשו' לק' ניגרעשט להשו"ב דשם הארכתי בכ"ז ועי' בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סי' פ"ה בדין שו"ב שמלוה מעות לקצבים כדי שישחטו אצלו דיש למחות בדבר דהוי איסור גמור דאימת הקצבים על השו"ב ואיכא חשדא ע"ש באורך ועי' בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' כ"ה בדין שו"ב שנתקבל על אופן שיהי' גם הוא שותף להקצבים בהבהמות לחלק עשירית אם יהי' כשר דהוי איסור גמור ואף שכבר קבלוהו באופן זה ל"מ כלל ע"ש וע' בשו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' ט"ו ט"ז בענין זה שפסק ג"כ כן והיכי דנודע שאביו או אחיו שותף בבהמות מדינא קרוב נאמן באיסורים רק היכי דהעם חושדים אותו ומרננים אחריו יש ליזהר בדבר ועי' בתוי"ר בשם תשו' שמלת בנימין סי' ו' שפסק ג"כ דמותר למנות שו"ב בקהלה אשר אביו טבח והיא כ' דאפי' בסמוך על שלחנו מותר ולענ"ד אין להקל בזה דבכה"ג הוי כשותף כמ"ש המג"א סי' קע"ה סק"ד ועי' ברא"ש פ"ה דב"מ סי' מ"ז: