דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יח · לד
בש"ך סקכ"ה ביאר טעמא דמספיקא אין חולין משים דהוי ס"ס לאיסורא ולענ"דנ ראי' מהר"ן פא"ט בסוגי' דארי שנכנס לבין השוורים וכו' שכ' וז"ל וכל אימר דאיתמר הכא ודאי חשבינן להו כיון דתלינן בהו לקולא דכותה הא דאיתמר בפ"ק אימר בעצם נפגמה וכו' עכ"ל ומבואר דאיננו בגדר ספק כלל א"כ א"א לצרפו לס"ס לאיסורא וע' בט"ז סי' ש"ב סק"ב וסי' שט"ז סק"ד שהעתיק ד' הר"ן הנ"ל להלכה ופ' כה"ג בתוס' בכורות ל"ה ע"א ד"ה איכא דאמרי ויעוין בש"ס דע"ז נ"ד ע"א] וע' פר"ח סק"כ ותב"ש סקכ"ט שנחלקו אי הוי ודאי בשיבר עצמות וגם הם לא הביאו ד' הר"ן הנ"ל ואפשר דדוקא להס"ד אליבא דר"ח הוי ס"ל כן אבל למסקנא דבעינן טעמא דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי שוב איננו בגדר ודאי ועי' בחי' הר"ן לחולין י' בזה. אבל התם קאי על עצם מפרקת דרך הולכה והבאה משא"כ בשיבר עצמות ועמש"ל בפתיחה אות ל' בסופו בשם ס' האשכול. ג"כ בזה אבל בס' הארוך מש"ך מבואר דס"ל לחלק בין שיבר עצמות דהוי ודאי פוגם ובין קרקע דהוי רק ספק והוכיח כן ממשמעות לשון הרא"ש וע' בתיקוני זבח ממהר"ם סי' ט"ו דהא דבשיבר עצמות מקילין גם בעשה כן במזיד אין לאסור השחיטה אבל אם רגיל בכך יש לגעור בו ע"ש טעמו: