דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יז · כד
סעי' ג' גדולי החכמים וכו'. בתב"ש סקי"ב העלה דבהמת עכו"ם מסוכנת אסור לישראל לקנותה להרויח בה רק כשצריך לו בשר לאכילה וחולק על הפרישה ואני מצאתי בעיטור ה"ש ח"א בסופו שכ' וז"ל ומסוכנת מותר לקנותה מן הגוי ולשחוט לכתחלה וכו' תשובה לגאון בהמה מסוכנת של גוי מותר לישראל לשוחטה ולוקח ממנה בשר ומותר לישראל ללקחה מן הגוי ולשחטה ולמכרה לישראל עכ"ל משמע דגם בקונה ע"מ למכור לאחרים שרי וזהו כד' הפרישה וגם בלא"ה דכיון דבמקום הפסד של ישראל מתירין א"כ הרי בשעת קני' לא קעביד עדיין איסור דכבר כ' הבא"י סי' קי"ג ותשו' נא"ד סוסי' כ"ה דבכל ספק איסור מותר לעשות סחורה אלא אח"ש שאוכלה או מוכרה לאחרים ובאותה שעה כבר הוא ממון ישראל והוי הפ"מ ושרי וכה"ג כ' הב"י בא"ח סי' רמ"ד גבי יהודים הקונים המכס שהתיר הר"מ לשכור עכו"ם לקבל המכס משום פסידא וכ' הב"י וז"ל ונראה שאין ד' הר"מ אלא במי שכבר קנה המכס וכו' אבל לקנות המכס להדיא לא שרינן לי' משום הרווחה ומיהו אפשר דבשעת קנוי' שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא שרי להשכיר לו עכו"ם בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא עכ"ל וע"ע כה"ג בב"י יו"ד סי' קמ"ב וט"ז שם סקט"ז בשם הר"ן ויש לחלק קצת] וע' בב"י א"ח סי' תקל"ט שהביא ב' דיעות בדין ריוח ברור אי הוי כהפסד ואי נימא דהוי הפסד א"כ מותר לקנותה לכתחלה בכה"ג אבל בריטב"א ור"ן קידושין ל"א ע"ב והובא ביו"ד סי' ר"מ ס"ח בהג"ה מוכח דלא הוי כהפסד ועתו"ס ב"ב קל"ט ע"ב דיה התם וכו' דמחנה שאני שאין כ"כ פסידא אם לא יקבלנה וכו' ע"ש ובתוס' זבחים ק"ד ע"א ד"ה מאן וכו' דליכא פסידא דכהנים שעדיין לא זכו בעורו וכו' ע"ש אבל בנ"ד אחר שכבר בא ליד ישראל הוי הפסד גמור גם במציאה וכדומה וכדאי' בשבת קנ"ג ע"א אבל אתו לידו פפיסי דמי וע' ירושלמי שבועות פ"ט ה"ו שנייא הוא מציאה שנייא שוא שנפלו לו בע"כ ובפ"מ פי' דמציאה שלא בא לידו אסור ליגע בה כיון שידע שהם פירות עבירה אבל הכא שנפלו לו בירושה או שניתנו לו במחנה כיון שכבר הגיעו לידו פליגי בה ר"א ורבנן ע"ש וה"נ בזה משבא לידו הוי הפסד ובשפת קי לא קעביד איסורא כלל א"כ יש להקל ואף דמצינו בתוס' ע"ז ט"ו סוע"א וש"ג שם גבי מכוסת בהמות לעכו"ם דאין להתיר אלא כשקונה הסוס לצורך עצמו ונמלך עליו למכרו דאם לא ימכרנו יפסיד אבל ליקח סוסים למכרם כדי להרויח לא דלא יקחם ולא יפסיד בהם וכ"ה בר"ן שם וטיו"ד סי' קנ"א בשם סה"ת וע"ש בש"ך סקי"ב וכה"ג כ' התוס' ב"מ צ"ו ע"ב ד"ה אלא וכו' דלא שויי' רבנן יורש אלא משום פסידא וכו' אבל משום פסידא דמשאיל וכו' דמי דוחקו להשאילו והוי כאלו אפסיד אנפשי' עכ"ל ופ' ב"ב קל"ט ע"ב שם אבל מ"מ בד שהוא רק חומרא בעלמא יש להקל בזה וכדעת הפרישה ובפרט שכ"נ מד' העיטור וכמ"ש ויש להביא עוד ראי' מהד"מ יו"ד סי' קכ"ג אות ב' בשם רמ"פ בדין. עבר ונתקשר נגד גוי לשלוח לו יי"נ והביא מחולין מאי טעמא דבדרבנן פפאי' אהא דהתורה חסה על ממונם ש"י וסמכינן ע"ד המיקל עיין שם ומבואר דאע"ג שהוא גרס לעצמו בידים שיהי' הפ"מ אפ"ה שרי והא דהתם לכתחלה אסור היינו משום דבשעת התקשרות כבר עושה איסור משא"כ בנ"ד. ויש להביא עוד סמוכין מהר"ן נדרים מ"ז ע"ב בד"ה מ"ט בפ"ח באים ונפרעין וכו' ומשני ודלמא לכתחלה וכו' אבל זו בשעה שלוותה וכו' אין כאן חליפין אסור ממש וכו' ואע"פ שאח"כ נפרעין וכו' דיעבד הוא וכו' עכ"ל ויש להעיר מדברי הג"א פ"ג דסוכה סי' ג' בדין אתרוג פסול בשעה"ד דדוקא אם לא נתעצל בפשיעתו וכ"ה בא"ז הל' סוכה סי' ש"ט וי"ל דשא"ה דהוי יחיד נגד רבים ע"ש ותבין: