אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן י · יג

יב

אבל אסור לחתוך בו רותח וכו'. בש"ך העלה דבדיעבד אם חתך בו רותח אחר הדחה מותר וגם להרשב"א סגי בקליפה והביא מרמב"ם והה"מ דדיעבד מותר דביה"ש צונן וע' בפר"ח ותב"ש שחלקו עליו ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' רמ"ד (או סי' אלף תר"ז) שדחה ד' הה"מ והוכיח בכמה ראיות דגם הרמב"ם ס"ל דביה"ש רותח והא דכ' דדיעבד מותר היינו אחר נעיצה בקרקע י"פ וסיים וז"ל כללא דמלתא דאם חתך בו רותח בלי שום הכשר אסור והדחה וקינוח ל"ה הכשר ואפי' אם קלף מקום החתך אסור שע"י הרותח נבלע הדם בבשר ואם הכשיר אותה ע"י נעיצה בקרקע קשה י"פ וחתך בה רותח בדיעבד מותר אבל לכתחלה צריכה הכשר בליבון או השחזה עכ"ל וע"ש עוד סי' רמ"א מ"ש בזה והנה הרדב"ז רמז בסי' רמ"ד שם לד' הר"ן שכ' להדיא דהא דפסק הרי"ף כמ"ד מדיח לאו משום דביה"ש צונן וכו' מדקאמרי' אסור סתמא משמע ער שיכשיר הכשר גדול וכו' כל היכי דאתמר אסור סתם משום שהוא רותח הוא וכו'. ומצאתי בס' האשכול ה"ש סוסי' ה' שפסק דסכין ששוחט בה כשרות אף אם הדיחה אם חתך בה בשר רותח צריך קליפה דכיון דשוחט בה תדיר אף שסכין קשה מלבלוע כיון דבא עליו דם הרבה וביה"ש חם קצת בולע ויוצא ברותח וכו' עכ"ל וע"ש בנח"א שביאר בזה ד' הרא"ש ליישב קו' הפלתי ע"ש אבל בעיטור חלק הכשר בשר שער א' ח"א כ' וז"ל אר"נ א"ש סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח וכו' ודשמואל ליתא דפליגא אהא דפסקי' דסכין טרפה והלכתא אפי' בצונן וכו' ואפי' למ"ד אגב דוחקא דסכינא בלע וביה"ש רותח בשר הוא שבלע מן הסכין אבל סכין קשה הוא לבלוע מן האיסורין אפי' ברותח דומיא דסכין טרפה וכו' התם מדיח וכו' ול"ד לסכין ש"ג שתשמישו תדיר וגוף האיסור עליו וכן דשמואל הוא הוא (ובהג"ה שם דצ"ל דשמואל איתא) וליכא מאן דפליג עליו והלכתא כל סכין שנחתך בו איסור בין נבלה רותחת וכו' דינו כסכין טרפה ואם רצה לשמש בו דבר היתר מדיחו ואם נשתמש בלא הדחה קולף וכו' אבל בסכין ש"ג הבלוע מן האיסור בתחילתו אסור לחתוך בו צונן בלא שיפה וכו' ובשוחט בסכין ש"ג למ"ד ביה"ש צונן ואסור לחתוך בו רותח בלא הגעלה ואם חתך קולף כשוחט בסכין ש"ג למ"ד ביה"ש רותח וכו' עכ"ל וע"ש עוד שער ב' ח"ב מ"ש בזה והנה מ"ש בתחלה דליתא לדשמואל ואח"ז סיים וכן דשמואל הוא הוא צ"ל דהיינו בגוונא ששוחט בו תדיר דדמי לסכין ש"ג בכה"ג איתא לדשמואל וליכא דפליג עליו ומבואר דס"ל להקל לגמרי ולדינא יש להחמיר בקליפה כדעת הרשב"א והאשכול וע"י נעיצה יש להתיר דיעבד בלא קליפה כדעת הרדב"ז וכדעת הפרישה והש"ך ע' שפ"ד סקי"ד והנה בתב"ש מסיק דבלא הפסד יש להחמיר בנטילה והביא מאו"ה דמסופק אם בקליפה או בנטילה והמעיין באו"ה ימצא שבדין י"א העתיק ל' הרמב"ם דסכין ש"ג אסור לשחוט בו עד שילבון וכ' עלה דהיינו דוקא, לכתחלה ואפי' בסתם סכין ש"ג דאסור לגרום נטל"פ לכתחלה ועוד דבסכינים רגילין להשתמש כל שעה וחשובין כמ"פ ב"י ובדין י"ב כ' ומיהו אם שחט בדיעבד מותר בקליפה וכ"כ במרדכי פכ"ה ומסיק דה"ה אם חתך בו בשר רותח ובדין י"ג הביא דין סכין ששחט טרפה דסגי בקינוח והדחה ואם שחט בו דיעבד בלא הדחה מותר ואפי' קליפה לא בעי דלא מצריך קליפה בשוחט בסכין ש"ג אלא מחמת שמנונית בעין שעליו וע"ז כ' בדין י"ד אבל לחתוך בו רותח צריך הגעלה לכתחלה דביה"ש רותח ומהר"ם מתירו אפי' בהגעלה ע"י עירוי ומיהו אם חתך בו ד"א מותר בדיעבד בקליפה או נטילה אפי' אם הוא חם כדאי' לעיל בתשובת עירוי מבשל ובפכ"ה א"ש סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח וכו' וכ' רמב"ם ואם דיעבד חתך בה רותח מותר עכ"ל ומסתמא היינו בהדחה או צריך ס' נגד דם בעין שעליו עכ"ל ומבואר דבשחט בה כשרה ס"ל כרמב"ם דמותר בהדחה בדיעבד או בס' נגד דם בעין שעליו והא דכ' מקודם דמותר בקליפה או נטילה מיירי בסכין ששחט בה טרפה ולעיל בסכין של גוים פסק ג"כ דסגי בקליפה ולא הזכיר נטילה אע"ג דחמיר טפי ועוד שהרי כ' כדאי' לעיל בתשו' עירוי מבשל והוא ט"ס וצ"ל לקמן והוא בדין מ"א שם ומבואר שם ג"כ רק קליפה ולכן יש להקל בקליפה גם בלא הפסד ואם באנו לחוש לדעת הרדב"ז הרי אוסר הכל והוא נגד כה"פ:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה