דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טז · יט
דכל דפריש וכו' ע' במל"מ פ"ז ממעילה ותשו' שברא"פ סוסי' ב' ועמש"ל סי' ט"ו סקכ"ז וע' תשו' ב"א יו"ד סי' ע' בדין נתערבו כמה עגלים ואח"כ שחט אמו של עגל א' ופלפל בדיני ברירה ובד' תוס' תמורה ל' שהביא החו"י ופסק להחמיר וע' בשו"ת אמרי אש סי' י"א בדין אם כבר נשחטו הרוב מהעדר קודם שנודע להם שד"ז אסור דבהפ"מ יש לצדד להתיר לשחוט כמה מהם עוד ביום א' משום ס"ס ופלפל שם בדין ס"ם בדשיל"מ ובד' הש"ך סי' ק"י סקנ"ו ונראה מדבריו דגם בלא נשחט רובן רק קצת מהם יש להקל וע' בשו"ת שם ארי' להרב אבד"ק זסלב סי' ב' במה ששוחטין הרבה כבשים ושכיח שי"ב או"ב דיש להקל דבטל ברוב ע"ש באורך ועמש"ל סוסי' י"א דבכה"ג דשכיח הו"ל כנודע וע' בשו"ת בש"ר בכס"ד סי' א' שהעיר דבדבר שאין האיסור על החפץ רק על האדם ל"ש בי' דין דשיל"מ ועפ"ז העיר ח"א דגם לענין או"ב י"ל כן וע' בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' כ"א בדין קנו עדר צאן מגוי א' ביחד והעדר גדל כמה שנים ונקבצו אבות ובנים ומסתמא גם עתה בעת שחיטתם ניחוש שמא או"ב הן והשיב דכיון דמה"ת בטל ברוב ורק מדרבנן יש לתלות דמסתמא במשך זמן כזה כמה מהן מתו ונטרפו ותלינן דזה נפל ולכן יש להקל לשחטן כל זמן שלא נודע בבירור ע"ש: