דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טז · י
רק זכות שבידו וכו'. בט"ז סק"ח רצה ללמוד מזה דין אם נשבע שלא ישחוט בהמתו ומכרה אם הלוקח יכול לשחטה ודחה מהא דיו"ד סי' ר"ל ולא הבנתי ראייתו משם דהתם אף שנשבע שלא למכור ועבר ומכר ס"ל דדיעבד לא נתבטל המקח ואין שם שום חיוב על הלוקח ע"י שבועתו זאת שלא נשבע רק שלא ימכור והרי כבר עבר ומכר אבל כאן שנשבע שלא ישחטנה י"ל מה מכר ראשון וכו' וגם הלוקח אינו רשאי לשחטה אבל מ"מ צדקו ד' הט"ז דבדבר המוטל רק על גוף האדם כמו שבועה ליש כלל דין מה מכר ראשון וכו' וכמבואר בתשו' הרשב"א שהובא בחו"מ סי' קנ"ד סי"ט בהג"ה וענה"מ שם סקכ"א ומוכח מזה דגם בנוגע נגד חבירו להפקיע זכותו הדין כן וזהו היפוך ד' הט"ז וע' נו"ב מ"ק חו"מ פי' ל"א באמצע התשו' דאם נשבע שלא יתבע לחבירו החוב ומכר שט"ח לאחר דיוכל חבירו לתבעו וגם י"ל דאינו עובר כלל במכירת החוב על השבועה ולא הביא מד' הט"ז דהכא ולא מתשו' הרשב"א הנ"ל כלל והנה הט"ז בחו"מ סי' ק"ג ס"י הבין מהתוס' ב"מ דהיכא דהוי על המוכר איזה חיוב מתקנתא דרבנן ל"ש דין מה מכר ראשון וכו' וכבר הבאתי בחיבורי לחו"מ סי' קע"ה סי"ט סתירה מזבחים ע"ה ע"ב דלשי' הרמב"ן ורא"ש כל איסור שוקל בליטרא רק מדרבנן ואח"ז מצאתי בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ג דמוכח כדעתם והוכחתי דכונת תוס' רק היכי דהוי מצד הישר והטוב וגם מכאן מוכח כן דהוי ג"כ רק זכות דרבנן: