דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טז · א
סעי' א' אסור לשחוט או"ב וכו' ע' במו"נ ח"ג פמ"ח מ"ש טעם למצוה זו וכבר תמה עליו השואל בתשו' הרשב"א ח"ד סי' רנ"ג בזה והרשב"א ז"ל השיב וז"ל אל תתן לבך לטעמי מצות שכ' הרב ז"ל כי יש ויש קושיות גדולות כמעט בכולן וגם בזו קושיא וכו' וחוץ מכבוד הרב ז"ל אין משגיחין בטעמים האלו וברוך היודע טעם גזירותיו עכ"ל וע' בחינוך מצוה רצ"ד ואני תמה שלא הביאו ד' הירושלמי פ"ד דמגלה ה"י אלין דמתרגמין עמי ב"י כמה דאנן רחמנן בשמיא כן תהוון רחמנין בארעא תורתא או רחילא יתה וית ברה לא תכסון תרוייהון ביומא חד לא עבדין טבאות שהן עושין גזירותיו של הקב"ה רחמים וכו' ע"ש [ועתו"ס מגלה כ"ה ע"א ד"ה מפני במ"ש מהפייט של יום ב' ש"פ וכבר הביא הברכ"י כאן אות ב' בשם ח"א ביאור הפייט עפמ"ש התוס' ר"פ או"ב וע' בל"א שם] אבל במד"ר פ' אמור פכ"ז ושור או שה או"ב וכו' אר"ב בשם ר"ל כתיב יודע צדיק נפש בהמתו וכו' ד"א יודע צדיק וכו' ורחמי רשעים אכזרי זה המן וכו' ע"ש מבואר כהמו"נ וע' פסקי תוס' מגלה סי' פ"ד ג"כ בזה וע' פיהמ"ש להר"מ פ"ה דברכות מ"ג שכ' בעצמו דאין הטעם משום רחמנות וע' בתוי"ט שם וצ"ל דבמו"נ ביאר כן רק להשיב לאפיקורס דרך אגדה ומדרש והדרשה תדרוש אבל באמת אין טעם למצות וע' במעיה"ח במצוה דאו"ב מ"ש ליישב ד' החינוך וגם הוא נעלם ממנו ד' הירושלמי הנ"ל: