דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · לח
אגב אבאר מה שראיתי בשו"ת ארי' דב"ע באבני זכרון ליו"ד סי' ב' שרצה לחדש דאם מכר א' לחבירו בשר עגל שנשחט תוך ח"י דא"צ להחזיר הדמים דהא התוס' מדמי ד"ז למשאל"ס והתם קיי"ל דאחין יורדין לנחלה והביא מתשו' שב"י ח"א סי' ק"ט שכ' כה"ג לענין תקנת שו"ם ולפ"ז גם בלא שילם הקונה בעדו מחויב לשלם והנה אם מיירי היכי שכבר נאכל הבשר תליא במחלוקת הפוסקים אי אוי איסור תורה או רק מדרבנן וכמ"ש ביו"ד סי' קי"ט וחו"מ סי' רל"ד וכיון דהוי סד"ד המוחזק יכול לומר קים לי ואם עדיין לא נאכל הבשר הדבר פשוט דצריך המוכר להחזיר המעות כיון דקיי"ל דהבשר אסור אף שנאסר רק משום המיעוט דדוקא בהא דמשאל"ס שענין הנחלה הוא דבר נפרד בפ"ע בזה אמרי' דלא העמידו חז"ל דבריהם לענין ממון אבל כאן שהתשלומין הם בעד הבשר והרי אסרוהו חז"ל והוי מום במקח וכמ"ש הר"ן הובא בסמ"ע סי' רל"ב סקכ"ח דאפי' אם נאסר רק מצד חומרת הגאונים או מצד ספק אפ"ה הוי מום במקח ועמ"ש בחיבורי לחו"מ שם סי"ב בשם חיים שאל בדין מי שקנה בגד ונודע לו שיש פוסקים לאסור לכתחלה מחשש כלאים דיכול לבטל המקח ע"ש ואח"ז מצאתי בפמ"ג או"ח סי' תס"ז בא"א סקכ"ה דגם היכא שיש דיעה להחמיר אם אין הלכה כן מחויב הלוקח לשלם וע' בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ה שפסק דהיכא דמכר לחבירו ונודע אח"כ דמותר רק בהפ"מ הוי מום במקח אבל במהריט"א סופ"ה דבכורות אות נ"א הביא בשם רדב"ז בביאורו לרמב"ם פי"ב מתרומות דכל שהוא רק חומרא מצד חסידות אין ללוקח טענה על המוכר די"ל לא מפני חסידותך אפסיד אני וא"כ לפמ"ש הת"ח בהקדמתו דהיכי דמותר בהפ"מ גם שלא בהפ"מ הוי רק חומרא א"כ י"ל דלא הוי מום במקח אבל הרדב"ז מיירי בשכבר אכלו ועכ"פ בנ"ד הדין ברור כמ"ש: