דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · כד
בשו"ת רח"כ סי' ו' נדפס תשו' הרב בעל מים אדירים שהעלה להקל בהפ"מ ולצו"ש בשר עגל שנשחט תוך ז"י משום דכל טעם האיסור לשי' התוס' משום דהוי מיעוט המצוי והרי בנאבדה הריאה מתירים בהפ"מ אף דהוי ג"כ מיעוט המצוי ונדחק שם בישוב ד' רמב"ם דמיקל בנאבדה הריאה ואוסר בנשחט תוך ז"י ואח"ז העלה דהרמב"ם ס"ל דהוי מדאורייתא ולכן אפי' בשוגג קנסו אטו מזיד אבל לדידן דהוי רק מדרבנן לא גרע מנאבדה הריאה וסיים בזה"ל סוף דבר הכל נשמע אנכי על משמרתי עומד שהוא מותר בהפ"מ וכבוד שבת בלא פקפוק ואל יהא לבו הטהור נוקפו כלל כי טב הורה עכ"ל וע"ש מ"ש ליישב הא דר"ה צ' דעכ"פ לכחחלה אסור לשחטו ואין למנות השנה משנולד אבל צ"ע דכיון דבדיעבד מותר בע"כ הוא רק מדרבנן וכמ"ש בעצמו א"כ התם לגבי דאורייתא ל"מ זה כלל אם לא דנימא כמש"ל סוסקי"ב בשם רא"פ ע"ש ותבין. והנה מ"ש בתחלת התשו' די"ל דדוקא בנאבד הריאה כשרה משום דאיכא חזה"ת משא"כ בעגל תוך ז"י דאם הוא נפל אין שחיטה מטהרתו ואיכא חז"א וזהו כעין ד' הדג"מ לענ"דנ להביא ראי' דגם בכה"ג יש להתיר עמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"א דחולין בהא דרמא"ש מומחין הן דצריך לבדקו אם הוא לפנינו דהוא משום דהוי מיעוט המצוי ודמי לבדיקת הריאה דצריך לברר ולבדוק משום שהוא מיעוט המצוי ומה"ט ביוחסין בעי' תרי רובא משום דמיעוט ופסולי כהונה שכיח ועתו"ס זבחים ע"ב סוד"ה נתערבו ולפמ"ש הרמב"ן דבריהם צ"ע] ולכן בעומד לפנינו צריך לבדקו ע"ש ואף דיש מקום לפרש דכונת הרמב"ן משום דחז"א מסייע להמיעוט והוי עי"ז כמיעוט דשכיח אבל הדבר מפורש בר"ן שם וז"ל וטעמא דמלתא דנהי דרמאש"מ הן מ"מ מיעוט דאין מצוין שכיח טובא והו"ל כטרפות דריאה דאסיקנא לעיל דכל היכי דאיתא קמן בדקי' לי' וכי ליתי' קמן סמכי' ארוב בהמות כשרות וכו' עכ"ל וכ"ה בתשו' הריב"ש סי' תצ"ח ועמ"ש בפתיחה אות כ"ה ועתשו' ב"א יו"ד סי' ו' באמצע התשובה וא"כ הרי התם איכא חז"א ואפ"ה בדיעבד אם הלך מותר לאכול משחיטתו אף דהוי מיעוט המצוי ובפרט לשי' הגמ"ר דכתובות שיובא לקמן סוסקל"ד בודאי יש להקל בזה. ואולם הנה השיך סי' כ"ה סק"ב בדין לא בדק אחר שמוטה דנהי דצריך לבדוק משום דהו' מיעוט דשכיח מ"מ בדיעבד מותר דבהמה לאו בחזקת נעקרו סימנים קיימא ולא דמי ללא בדק אם נשחטו רובן דבהמה בחז"א עומדת ע"ש ומוכח דגבי לא נשחטו רוב סימנים אף דרובן שחוטין יפה אסור גם בדיעבד ולא דמי לנאבדה הריאה כיון דאיכא חז"א ובאמת דבתוס' חולין ט' מבואר דרוב סימנים שחוטין רובן ואפ"ה אסור באכילה אך די"ל דהם ס"ל דנאבדה הריאה טרפה ולהסוברים דכשרה י"ל דס"ל כהרמב"ם דאין רוב סימנים שחוטין יפה אבל מהש"ך הנ"ל מוכח כן ויש להוכיח כן גם מהרא"ש דפסק בפ"א דחולין דנאבדה הריאה כשרה ואפ"ה בעגל אוסר גם בדיעבד כמ"ש הדג"מ בשמו והוא ס"ל דעגל תוך ז"י הוא רק מדרבנן משום דהוי מיעוט המצוי כמ"ש הרא"ש פ"ד דיבמות סי' ה' ובע"כ משום דאיכא חז"א אוסר גם בדיעבד אבל י"ל דהרא"ש לשי' שכ' בפ"א דחולין דטעמא דל"א בשחיטה סמל"ח דהוי מיעוט דל"ש א"כ הכא דשכיח אמרי' סמל"ח אבל לפמ"ש הרשב"א במשה"ב טעמא משום דלדידן ל"א סמל"ח ועמ"ש בפתיחה אות כ"ב כ"ג וכן לפמ"ש שם בשם העיטור משום דכבר אזל לי' איסור אמ"ה א"כ גם בנ"ד יש להתיר דיעבד בהפ"מ וגם בד' הרא"ש עצמו יש סתירות בענין זה אי אמרי' לדידן סמל"ח ועמ"ש שם אות כ"ג בשם הרא"ש ובחולין אזיל לשי' ר"ת וי"ל דגם בפראד"מ נקט הכי לשי' התוס' ולא לדידי' וכה"ג תמצא ברא"ש פ' החולץ סי' ה' שכ' דמיעוט דנפלים שכיח כמו במשאל"ס וגוסס ובפ' האשה בתרא סי' א' כ' בעצמו דבמשאל"ס המיעוט לא שכיח ולפי דבריו בפ' החולץ הרי במשאל"ס המיעוט שכיח וגם איכא חזקת א"א ואפ"ה אם נשאת לא תצא ובעכצ"ל כמ"ש וע' במאירי שבת קל"ו שכ' וז"ל ולענין אכילה כל ששחטו עד שיעברו ז' אסור אפי' שחטו בשביעי אע"פ שהשחיטה סיבה מבחוץ שהרי כתבנו כן באדם שנפל מן הגג וכו' עכ"ל ומפורש ג"כ דגם דיעבד אסור והי' נראה דתליא במחלוקת הנ"ל דלשי' רמב"ן ור"ן וריב"ש יש להקל בדיעבד ולשי' רא"ש ומאירי ורוקח וש"ך גם דיעבד אסור וראיתי בשו"ת תוע"ר סי' ד' שכ' ליישב קו' תב"ש ודג"מ ולחלק בין יבמה לבהמה עפמ"ש הט"ז באו"ח סי' תקכ"ד סוסק"א לחלק בהא דעבר ואקני בשבת דכיון דיש בזה איסור לעשותו לכתחלה והועילה תקנת חז"ל לענין לכתחלה לכן דיעבד מהני משא"כ בהא דהאשה שנפלה דנהי דלא ליזבן אבל ליבא איסורא ואם לא תהי' התקנה גם לדיעבד מה הועילו בתקנתם ובע"כ דכל התקנה לדיעבד וה"נ בזה דבשלמא ביבמה דאסורה לכתחלה להנשא לכן בנשאת לא תצא אבל כאן הרי אין איסור לשחוט עגל תוך ז"י אלא דאסור לאכלו וא"כ כל תקנת חז"ל רק לענין האכילה ולא על השחיטה לכן גם בנשחט אשור לאכלו דאל"כ מה הועילו בתקנתם ע"ש וכה"ג כ' הב"ש בא"ע פי' קי"ט סקי"א אבל הרי גם בבדיקת הריאה ליכא חיובא רק ברוצה לאכול אבל י"ל דהתם עכ"פ בדאיתא לפנינו צריך לבדוק והועילה התקנה לזה אבל הכא כיון דקודם שחיטה ליכא איסורא ואי נימא דבשחטוהו דיעבד מותר א"כ ישחוט תמיד ויהי' מותר ואין זה בגדר מבטל איסור בידים כיון דליכא איסור כלל לשחטו וכמ"ש הל"ש בחי' דינים אות א' ובזה נדחה ג"כ הראי' שהבאתי מד' הרמב"ן ור"ן וריב"ש בדין א"י שהוא מומחה דהתם הא אסור לשחוט לכתחלה דכיון דיאסר השחיטה הוי כמנבל בידים ועושה סחורה בנבלות וגם משום שמא יבואו לאכלו כמש"ל סי' א' ס"ה וע' בשמ"ח שם סכ"א משא"כ כאן ועמש"ל בס"ק שאח"ז בזה וגם בלא"ה כיון שכבר נתבאר לעיל סקי"ב דלשי' כמ"פ אסור כאן מדאורייתא א"כ פשי' דאין להקל גם בדיעבד ולא דמי לנאבדה הריאה אבל מ"ש בתשו' רח"כ דאי הטעם משום מיעוט המצוי הוי מה"ת ליתא כמ"ש בשפ"ד סי' ל"ט סק"ג בסופו. ולענ"ד הרי בתוס' שבת י"ב מבואר דדמאי מיעוט מצוי והוי דרבנן ובזכרוני שראיתי בשו"ת מאיר נתיבים סי' פ"ה שהביא בשם ח"א שחידש דמיעוט המצוי הוי מה"ת והוא הביא סמוכין לזה אבל הוא תמוה ועמש"ל ס"ק י"ב בזה ויש להביא עוד ראי' מהא דיבמות קי"ט ע"א דפריך לרבנן דאזלי בת"ר אמאי לא תנשא הא רוב מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות וע' ח"צ סי' מ"א בשם מהריב"ל ומ"ש עליו אבל בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה מבואר כמהריב"ל ובב"ב צ"ג פריך לרב משום דמיעוט מפילות ואי הוי מה"ח גם בממון י"ל כן ודו"ק וע' תשו' ארי' דב"ע באבני זכרון ליו"ד סוסי' ב' שהעיר ג"כ מהא דנאבדה הריאה לכאן ולא העיר בכל מ"ש בזה אך יש לעיין דנהי שכ' התב"ש דבבהמה דהוי רק הפסד ממון החמירו טפי ולא דמי להוצאת אשה מבעלה [וע' בפ"י כתובות ט' ע"א בתוס' ד"ה לא צריכא ושפ"ד סי' ק"י סקס"ב] הרי כבר כ' הדג"מ שהוא דחוק ועיקר החילוק נראה כמ"ש התוע"ר הנ"ל דאל"כ מה הועילו בתקנתם ולפ"ז היכא דנשחט בשוגג ונתבשל בתערובות הרבה בשר וכלים ונעשה הפ"מ מכח הבשר האחר שנמלח ונתבשל ביחד בזה יש מקום לדון דדמי לנאבדה הריאה ונימא דכדאי הם רבנן דרשב"ג לסמוך עליהם בשעה"ד וכמ"ש כה"ג בתוס' נדה ו' ע"ב ד"ה בשעה"ד אבל י"ל דשא"ה דגם רבנן גופי' מודו בשני בצורת ועוד דשא"ה דהוי רק טומאת מעל"ע דרבנן וכמ"ש השיך סוסי' רמ"ב בהנהגת או"ה בזה אבל הכא כבר נתבאר דלשי' כמ"פ הוי דאורייתא ולפמ"ש הדג"מ ושאר אחרונים דהכא טעמא משום חז"א ולפמ"ש הרשב"א במשה"ב ליישב הא דל"א גבי רמאש"מ סמל"ח משום דגם ברוב שאין מומחין יש ששוחטין יפה או דרוב מתעסקים לבטל החזקה נדחה הראי' שהבאתי מהרמב"ן ור"ן וריב"ש דהכא ל"ש תירוצים אלו ואף שכתבתי לעיל סקי"א לדחות סברת חז"א בזה מ"מ קשה להקל ובפרט כיון דגוף בשר העגל הניכר בתערובות אין להתיר ע"י שנתערב בשאר בשר ואם יאסרו בשר זה ויתירו שאר הבשר הוי כתרתי דסתרי ולכן אין להקל כלל אבל מ"מ לענין הכלים עמש"ל ס"ק כ"ט ועמש"ל סקל"ד עוד בזה: