אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ו · ג

ב

שם ואם שחט ואמר ברי לי וכו'. בש"ך סי' י"ח סקט"ו דגם אם הפגימה למעלה מחציו של סכין ואמר ברי שלא שחט רק למטה מחציו ג"כ אסור בלא ידע וע' בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' ס"ה שהאריך מד' הט"ז סי' ק"צ סק"מ ונה"ך שם ותב"ש סי' י"ח סקכ"ט ושמ"ח שם ס"ג והעלה דאין חילוק בין שחט לצורך עצמו או לצורך אחרים בכל גווני בלא ידע אסור ומ"מ י"ל דדוקא אם הי' הפגם תיכף סמוך לחצי הסכין ששחט בה אבל אם הי' הפגם בסוף הסכין סמוך לקתא והוא אומר ברי שלא שחט רק בחצי של מעלה יש להקל בהפ"מ לצורך שבת וכ"מ מלשון השמ"ח סי' י"ח ס"ג הנ"ל שכ' דחיישי' שמא השיב ידו מעט וכו' ע"ש אבל י"ל דהשמ"ח שם נקט לשון הרשב"א והר"ן שבב"י שכ"כ בעיקר דין מסוכסכת ולכן נקט השמ"ח גם כאן לשון זה ואין מזה דיוק כלל ומ"ש דבלא"ה הביא פמ"ג בשם כנה"ג להקל באמר ברי לי טעות הוא דהב"ח וכנה"ג מיירי בידע מהפגימה אלא דהש"ג ס"ל דגם בידע בעי' דוקא שאחז במקום הפגומה וע"ז חולק הב"ח דגם בלא אחז בפגימה כשר בידע ואמר ברי אבל בלא ידע לכ"ע אסור ומ"מ לדינא לא מיבעיא אם הכיר בפגימה בעוד הסכין לח בודאי יש להקל כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לאו"ח בהנהגת או"ה סדר ב' אות י"ג לענין תחיבת הכף דניכר ע"פ רוב הרושם ל"ש לומר מלתא דלא רמיא וה"נ בסכין אם בחצי' השני' הסכין נקי אין חשש כלל וגם בלא הכיר עד אחר שקינח הסכין וזוכר שלא קינח רק חצי' דהוי מעשה גדול בשעה שאינו טרוד בעבודתו כ"כ שפיר יש להקל בהפ"מ אם הפגימה בקצה השני מחצי הסכין שאומר שלא שחט בה וע' ברא"פ סי' ל"ו ס"ק רכ"ז ובשו"ת שבסופו סי' כ"ד באורך בענין זה וע' בשפ"ד סי' י"ח סק"ח ורא"פ הנ"ל בדין אם הי' א' עע"ג ואומר ברי שלא שחט במקום הפגימה אי מהני ועמש"ל סי' י"ח סקט"ו בזה. והנה לפמש"ל סי' י"ח ולעיל סי' א' בשם כסד"ה דפגם פחות מחג"צ לכ"ע רק מדרבנן אסור א"כ יש לצדד להקל בנמצא פגם כזה ואומר ברי שלא שחט במקום ההוא והוא לפמ"ש בשפ"ד סי' צ"ד סקכ"ח לצדד דבדרבנן גם במלתא דלא רמיא עלי' נאמן ואף שסיים דאין חילוק הנה בתוה"ש סי' ק"צ תי' קו' הט"ז שם דבכתמים דרבנן יש להקל וע' ברא"פ הנ"ל ועמש"ל סי' י"ח סקי"ד א"כ ה"נ בזה יש לצדד להקל ועוד נראה דבלא"ה יש להקל בזה לפמ"ש בשפ"ד סוסי' י"ח דספק דפלוגתא בדין חגירת צפורן יש לצרף לספק אחר להקל בשחיטה אף דהוי נגד חז"א והנה כבר ביאר הש"ך סוסי' ק"י בדיני ס"ס אות כ"ז דהא דלא הוי ספק שמא לא שחט במקום הפגימה משום דדרך להוליך בכל הסכין וא"כ היכי דאמר ברי דלשי' המבי"ט הוי רק ספיקא ועכ"פ בצירוף שמא נעשה במיעוט בתרא ושמא הלכה כמקילין שפיר הוי ס"ס ולכן נ"ל להקל בה"מ והנה אם השו"ב רגיל לאחוז באצבעו בקצה הסכין שלצד הקתא בשעת שחיטה לענ"ד יש להקל באמר ברי גם בלא ידע ונמצא שם אח"כ פגם במקום ההוא לפמ"ש היש"ש פג"ה סי' מ"ב והובא במש"ז סי' צ"ו סק"ד דדוקא בסכין שהדרך לחתוך בכולו לא דכיר ולא רמיא עלי' משא"כ בכף ע"ש ובע"כ דבסכין שחיטה דאסור הוא משום דדרך לחתוך בכולו וע' ברא"פ הנ"ל אבל בכה"ג שהוא רגיל בכך שפיר יש להקל ואף שראיתי בד"ק סוסק"ה שהחמיר בזה וכ' דאין להקל רק בנודע לו הפגם בעודו אוחז שם באצבעו ולענ"ד יש להקל עפ"ד היש"ש הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה