דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ו
א
סעי' א' בכל דבר התלוש שוחטין בין בסכין בין בצור וכו'. הב"ח כ' דלכתחלה יש להקדים צור לזכוכית כסדר שהם שנוים בברייתא וע' בתב"ש סק"א מ"ש מהא דא"ח סי' תע"ג וע"ע בתוס' סוטה י"ז ע"ב ד"ה קודם במ"ש מסנהדרין מ"ט ובמהרש"א פסחים קי"ד ע"א בתוס' ד"ה עד שמגיע וע' חגיגה י"ב רע"ב ותוס' שם ובס' נחלת שבעה בהקדמתו:
ב
בהג"ה. ואסור לשחוט בשאר קנים וכו' ע' בס' מנ"א שבס' הארוך מש"ך מ"ש ע"ד הט"ז ופר"ח כאן באורך ויעוין בשי"ק על הירושלמי סופ"ח דשבת שהעלה דהירושלמי אינו חולק בזה על הבבלי וגם דיעבד אסור מטעמא דקסמים נבדלין ממנו ע"ש:
ג
שם ואם שחט ואמר ברי לי וכו'. בש"ך סי' י"ח סקט"ו דגם אם הפגימה למעלה מחציו של סכין ואמר ברי שלא שחט רק למטה מחציו ג"כ אסור בלא ידע וע' בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' ס"ה שהאריך מד' הט"ז סי' ק"צ סק"מ ונה"ך שם ותב"ש סי' י"ח סקכ"ט ושמ"ח שם ס"ג והעלה דאין חילוק בין שחט לצורך עצמו או לצורך אחרים בכל גווני בלא ידע אסור ומ"מ י"ל דדוקא אם הי' הפגם תיכף סמוך לחצי הסכין ששחט בה אבל אם הי' הפגם בסוף הסכין סמוך לקתא והוא אומר ברי שלא שחט רק בחצי של מעלה יש להקל בהפ"מ לצורך שבת וכ"מ מלשון השמ"ח סי' י"ח ס"ג הנ"ל שכ' דחיישי' שמא השיב ידו מעט וכו' ע"ש אבל י"ל דהשמ"ח שם נקט לשון הרשב"א והר"ן שבב"י שכ"כ בעיקר דין מסוכסכת ולכן נקט השמ"ח גם כאן לשון זה ואין מזה דיוק כלל ומ"ש דבלא"ה הביא פמ"ג בשם כנה"ג להקל באמר ברי לי טעות הוא דהב"ח וכנה"ג מיירי בידע מהפגימה אלא דהש"ג ס"ל דגם בידע בעי' דוקא שאחז במקום הפגומה וע"ז חולק הב"ח דגם בלא אחז בפגימה כשר בידע ואמר ברי אבל בלא ידע לכ"ע אסור ומ"מ לדינא לא מיבעיא אם הכיר בפגימה בעוד הסכין לח בודאי יש להקל כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לאו"ח בהנהגת או"ה סדר ב' אות י"ג לענין תחיבת הכף דניכר ע"פ רוב הרושם ל"ש לומר מלתא דלא רמיא וה"נ בסכין אם בחצי' השני' הסכין נקי אין חשש כלל וגם בלא הכיר עד אחר שקינח הסכין וזוכר שלא קינח רק חצי' דהוי מעשה גדול בשעה שאינו טרוד בעבודתו כ"כ שפיר יש להקל בהפ"מ אם הפגימה בקצה השני מחצי הסכין שאומר שלא שחט בה וע' ברא"פ סי' ל"ו ס"ק רכ"ז ובשו"ת שבסופו סי' כ"ד באורך בענין זה וע' בשפ"ד סי' י"ח סק"ח ורא"פ הנ"ל בדין אם הי' א' עע"ג ואומר ברי שלא שחט במקום הפגימה אי מהני ועמש"ל סי' י"ח סקט"ו בזה. והנה לפמש"ל סי' י"ח ולעיל סי' א' בשם כסד"ה דפגם פחות מחג"צ לכ"ע רק מדרבנן אסור א"כ יש לצדד להקל בנמצא פגם כזה ואומר ברי שלא שחט במקום ההוא והוא לפמ"ש בשפ"ד סי' צ"ד סקכ"ח לצדד דבדרבנן גם במלתא דלא רמיא עלי' נאמן ואף שסיים דאין חילוק הנה בתוה"ש סי' ק"צ תי' קו' הט"ז שם דבכתמים דרבנן יש להקל וע' ברא"פ הנ"ל ועמש"ל סי' י"ח סקי"ד א"כ ה"נ בזה יש לצדד להקל ועוד נראה דבלא"ה יש להקל בזה לפמ"ש בשפ"ד סוסי' י"ח דספק דפלוגתא בדין חגירת צפורן יש לצרף לספק אחר להקל בשחיטה אף דהוי נגד חז"א והנה כבר ביאר הש"ך סוסי' ק"י בדיני ס"ס אות כ"ז דהא דלא הוי ספק שמא לא שחט במקום הפגימה משום דדרך להוליך בכל הסכין וא"כ היכי דאמר ברי דלשי' המבי"ט הוי רק ספיקא ועכ"פ בצירוף שמא נעשה במיעוט בתרא ושמא הלכה כמקילין שפיר הוי ס"ס ולכן נ"ל להקל בה"מ והנה אם השו"ב רגיל לאחוז באצבעו בקצה הסכין שלצד הקתא בשעת שחיטה לענ"ד יש להקל באמר ברי גם בלא ידע ונמצא שם אח"כ פגם במקום ההוא לפמ"ש היש"ש פג"ה סי' מ"ב והובא במש"ז סי' צ"ו סק"ד דדוקא בסכין שהדרך לחתוך בכולו לא דכיר ולא רמיא עלי' משא"כ בכף ע"ש ובע"כ דבסכין שחיטה דאסור הוא משום דדרך לחתוך בכולו וע' ברא"פ הנ"ל אבל בכה"ג שהוא רגיל בכך שפיר יש להקל ואף שראיתי בד"ק סוסק"ה שהחמיר בזה וכ' דאין להקל רק בנודע לו הפגם בעודו אוחז שם באצבעו ולענ"ד יש להקל עפ"ד היש"ש הנ"ל:
ד
והנה אם שחט עוף ונשחט רק הקנה לבדו והושט נשאר שלם ואח"כ נמצא פגם פחות מחג"צ בקצה הסכין בראשו ואומר ברי שלא שחט בצד זה של ראש הסכין בתחלתו נ"ל לצדד להקל גם בלי הפ"מ דהנה הרמב"ן חולין י"ז כ' וז"ל ויש לי לדקדק בשוחט עוף בסכין שי"ב פגימה א' בקנה למה פוסל שהרי פגימה קטנה א"ח שיקרע מן הסימן אלא משהו ותהוי כקוץ בעלמא הרי קנה ברובו הוא וכשהפגימה באמצע הסכין י"ל שמא שחט חצי' בחידודה וקרע משהו המשלים לרוב בפגימה ויפקע חיותא בפגימה כדאמרי' לקמן בשחט ישראל וגמר גוי אלא היכא דקיימא פגימה בראש הסכין מאי איכא למימר אלא כ"ז גזירה וכו' ולא הכשירו סכין אלא בראוי לשחוט בו עוף שחצי קנה שלו פגום וכו' עכ"ל וצ"ל דמיירי בבדק את הושט מבפנים כנגדו דמהני בדיקה לושט או בתפס הקנה לבדו דליכא חשש נקה"ו בפגם זה ומבואר מזה דבכה"ג הוי רק איסור דרבנן וכיון שנתבאר לעיל דבדרבנן י"ל דמהני ברי א"כ ה"נ בזה ואף דאין להקל בזה גם בדרבנן מ"מ הרי לשי' כמ"פ פגם שאינו כחג"צ אינו פגם כלל א"כ שפיר יש להקל בדרבנן בכה"ג ואף דאנן קיי"ל בחתך העור דחיישי' לנקה"ו וא"א בקיאים בבדיקה וגם באמר ברי לי ל"מ בזה כמש"ל סוסי' כ"ג היינו משום דהתם אם פגע בושט הוי נבלה אבל הכא דלשי' כמ"פ ל"ה פגם כלל שפיר יש להקל בכה"ג ובפרט לפמ"ש בתשו' מ"ב סי' נ' בשם או"ה דהא דא"א בקיאים בבדיקה אף דהוי סחסי"ד מ"מ אינו אלא איסור דרבנן ולכן בהפ"מ מצטרף לס"ס ע"ש א"כ פשיטא דיש להקל בנ"ד:
ה
שם וביו"ט שא"א להשחיז וכו' בד"ק סק"ב הביא מד' הזב"ש בהקדמתו דה"ה דמותר לאחוז בפגם ולשחוט ביו"ט והוא פקפק ובהג"ה הביא מהד"מ שנראה מדבריו דדמי לכורך במטלית וא"כ ה"נ בזה וכן מבואר בבל"י פ"ש שפסק כן ועיין ביא"פ מ"ש בשם מהר"ל מפראג בענין זה:
ו
בא"ח רסי' תצ"ח מבואר דגם שו"ב הבודק סכינו בעצמו אסור לבדוק הסכין קודם שחיטה משום גזירה דשמא ימצאנו פגום וישחיזנו אם לא בשעה"ד בלא בדקו מעיו"ט ובא"ר הביא בשם באר שבע דעכשיו דנוהגין ליטול קבלה דמי לחכם דמותר לראות לעצמו ביו"ט והוא חולק דהא נותנים קבלה אף לאינו חכם והא דמותר לבדוק אחר שחיטה משום דלא יועיל אם ישחיזנו לכן לא גזרי' ע"ש וע' בד"מ ופמ"ג בא"א שם המצאה מאחד שרצה לשחוט בהמה ושחט עוף קטן ובדק הסכין אח"ש ומצאו יפה ושוב שחט בו בהמה. ופתה נהגו השו"ב להכין סכין בדוק מעיו"ט ובכ"ז בודקים אותו ביו"ט קודם שחיטה ונראה הטעם דכיון דיש להם כמה סכינים בדוקים מעיו"ט ולא שכיח כלל שיופגמו כולם א"כ גם אם ימצא א' מהם פגום ליכא חשש השחזה ואף די"ל דלא פלוג והא דבחכם לא גזרו משום דבחכם לעולם ל"ש חשש וכה"ג כ' הט"ז בא"ח רסי' רה"ע ובא"ע סי' קי"ט ואני מצאתי בר"ן שבת פ' שואל מפורש כן וע' בשיו"ק על הירושלמי פ"א דשבת ה"ג מה שתמה עליו ובמק"א ביארתי דלק"מ אבל בנ"ד דבשעה"ד אם לא בדקו מעיו"ט מותר לבדוק ביו"ט א"כ שוב אין לגזור משום ל"פ ועיין בא"ר שם בשם שיוכנה"ג דנכון שיהא לכל שוחט ב' או ג' סכינים בדוקים מעיו"ט ומצאתי בזבח שמואל בליקוטי דינים בדין סכין של שחיטה אות ד' דהשוחט לאחרים מותר לבדוק ביו"ט גם קודם שחיטה דל"ש לגזור שמא ישחיזנו דאא"ח ולא לו וכן מצאתי בדמש"א פ"א דחולין סי' כ"ג שכ' ד"ז בשם הגהות מהרי"ו ע"ש ובזה הונח מנהג השו"ב בזה"ז בפשיטות. וע' בד"ק סק"ד דאסור לחכך הסכין על הבשר ביו"ט רק ברפיון כ"כ שלא יוכל לפעול שום הטיי' בחוד ולא שום גדר השחזה כל דהו כלל או ינגב במטלית בכדי שיוכל לבדקו [וע' בתיקוני זבח ממהר"ם סי' ט"ו בזבחי ריב אות א' בשם הר"ץ ומ"ש עליו בדין יו"ט] ולענד"נ לפמ"ש בשו"ת בר"א חיו"ד סי' ט"ו לצדד להתיר לשפשף ביד וליכא בזה איסור השחזה אלא שכ' דאסור משום מתקן מנא ע"ש א"כ לפמש"ל סי' י"ח דהמנהג להקל בענין הלייגליך בדיעבד ולפמ"ש הר"ן פ"ג דסוכה גבי לולב דאם אין האגוד מעכב דיעבד ליכא איסור מתקן מנא א"כ ה"נ מותר לשפשף קודם שחיטה להחליק הלייגליך גם ביו"ט.
ז
שם ולכתחלה יש ליזהר אפי' אין לסכין פגימה רק בין קתא לסכין וכו'. משמע מלשון זה דהכונה דכשהלהב של הסכין הרחב אינו סמוך ממש לקתא רק יש הפסק ברזל של הלהב שהוא קצר קצת מרוחב הלהב שבמקום שחיטה ויש שם פגם במקום הקצר ההוא וקמ"ל דאסור או דמיירי שגם בכלות מקום השחיטה הברזל שם רחב כמו במקום שחיטה ויש שם פגם דאסור אבל אם הוא קצר שם מכפי רוחב הלהב במקום השחיטה הרי ניכר שאין שוחטין בו שם ואם במקום ההוא עב קצת ואינו חד לשחיטה כ"כ בכל גווני אין חשש אבל בשמ"ח ס"ד ותב"ש סק"י מבואר דס"ל דהכונה דבכל גווני אם אין הלהב במקום ששוחטין בו סמוך ודבוק ממש אל הקתא אלא יש הפסק בין הקתא ובין מקום הלהב הרחב ששוחטין בו בברזל של הלהב הקצר קצת ואינו רחב כשאר הלהב הרחב שהוא מקום ששוחטין בו אע"ג שהמקום הקצר ההוא עב ואינו חד לשחיטה אפ"ה אסור שהמקום הקצר שבברזל הלהב נראה כמו פגם בסכין ואסור ובשעה"ד אם אין שום חידוד הראוי לשחוט בו יש להקל וע' ביא"פ מ"ש בשם תשו' דבר שמואל וע' כרתי שרמז ג"כ אליו ומבואר דלא ס"ל כהתב"ש אך מדכתב דדמי להיכר מטלית א"כ כיון דגם במטלית לא שרי רק בשעה"ד א"כ י"ל דגם בזה אין להקל רק בשעה"ד וא"ב היינו כהתב"ש.
ח
סעי' ב' כגון צפורן ושן המחוברים בבהמה. בפ"ת הביא מתשו' רע"א שפקפק די"ל דוקא בשל אדם דהוי כקרקע ורמז לדברי הש"ך סי' צ"ה והנה אם אמנם הט"ז באו"ח סוסי' שליו כ"כ בפשי' וגם מהרא"ש בנדרים ס"ה ע"ב ד"ה ושער ראשו נראה כן כמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' קע"ו סמ"ה ואח"ז מצאתי בשעה"מ פ"ה מטוען שהעיר בזה אבל כבר רמזתי שפ להירושלמי פ"ו דשבת ס"ה וע' במג"א סי' תע"ג סקי"ד וסוסי' תרל"ז.
ט
ואפי' אם בטלו וכו', בתב"ש סקי"א חמה על הב"י שכ' דהרא"ש יחיד לגבי הרי"ף ורמב"ם ורשב"א ועיטור שהרי גם רי"ו סובר כן אבל כ"כ השיך סי' מ"ו סקי"ד דהרי"ו הוא מתלמידי הרא"ש ונמשך תמיד אחריו ואין ראי' מהכרעתו אך שהתב"ש הביא שגם דעת רז"ה ורא"ה כן הוא ושהרי"ו כ' שרוב הפוסקים פסקו להחמיר ואני מצאתי בס"י האשכול ה"ש סי' ט' שפסק ג"כ להקל וכ"פ הפר"ת וכרו"פ וע' ברה"ז סק"ב מ"ש זה וע"ע בשעה"מ פ"ג מאישות ה"ג ותשו' ח"ס חיו"ד סוסי' ר"ה בזה.
י
סעי' ד' או בדבר התלוש וכו'. ע' בש"ך סק"ח ובפר"ח ותב"ש ובחי' רע"א בהשמטות לסי' זה ותשו' עבוה"ג סי' קט"ו ובספר מנ"א שבס' הארוך מפיך וע' בס' האשכול ה"ש סי' ט' ונח"א שם דמוכח כהפר"ח וע' פלתי סוסק"ב ומש"ז סי' ז' סוסק"א דאם מעביר הסכין ולא את הצואר אפי' בצואר למעלה גם להש"ך מותר לכתחלה ומבואר בשמ"ח דהיינו כשהבהמה קשורה למעלה וע' בס' ל"א לחולין ט"ז ע"ב מ"ש בישוב ד' הש"ך והעלה דהא דכ' הש"ך דגבי עוף יש לחוש לכתחלה הוא רק חומרא בעלמא [יא] ואפי', אמר ברי לי וכו'. בבדה"ב להרא"ה כ' דכיון דבלא"ה אסור לכתחלה אין לגזור שמא ידרוס ובמכה"ב תמה ולענ"ד כונת הרא"ה עפמ"ש רש"י בכורות ט"ו ע"ב ד"ה אמר ר"ל וז"ל אבל לעיל גבי קדם מומן להקדישן לא גזרי' משום דמלתא דל"ש הוא דהא קיי"ל המתפיס תמימין לבדה"ב עובר בחמשה לאוין וכו' עכ"ל ומבואר דכיון דאסור לעשותו הוי מלתא דל"ש ול"ש למיגזר בה ובתוס' חולין כ"ט ע"ב ד"ה תרי וכו' דכיון דלכתחלה אסור מלתא דל"ש הוא וכו' וברא"ש פ"ה דע"ז סי' ל"ו וז"ל ואם בישל בדיעבד בכלי שאב"י וכו' ועוד בתבשיל ליכא למיגזר דלמא אכיל בנתבשלה בב"י דהא לא שכיח לבשל בב"י הואיל ואסור לכתחלה אפי' בשאב"י וכו' עכ"ל ובאמת שהוא ש"ס ערוך בגיטין כ"ז ע"א כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח הלכך לא גזרי' ע"ש וזהו טעמו של הרא"ה דכיון דגם בבהמה למטה אסור לכתחלה שוב אין לגזור באמר ברי לי ודוקא היכא דגזרו מתחלה על דיעבד וכהא דמשקין שזבו אסור גם דיעבד דאין לדמות גזירות חז"ל זל"ז כמ"ש התוס' בכתובות פ"ד ע"א סוד"ה לכתובת וכו' וכ"ה בתשו' רד"ך בית ב' חדר ח' וע' במג"א סי' רנ"ד סקכ"ב ותשו' שב"י ח"ג סי' קל"ז משא"כ בזה שוב מצאתי בישוי"ע כאן שהעיר קצת בישוב ד' הרא"ה כמ"ש רק שלא ביאר לנכון וגם לא הביא רק ד' ריטב"א בכתובות שכ' כה"ג ולא הביא מכל הנ"ל:
וע' בס' ב"א חוב חדר ל"ח מה שכ' בענין זה ותלי לה בחילופי גרסאות בש"ס