דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ה · ח
לשם אשם וכו' נשאלתי לפמ"ש רש"י והובא בט"ז סק"ג דטעמא דחטאת משום דבשוגג קלא אית לי' ובתב"ש כאן ושע"ת או"ח סי' תר"ז מבואר דבמזיד אסור לפרסם א"כ הרי אשם שייך גם במזיד באשם שפחה חרופה ונזיר שנטמא ועוד כמה דברים כדאי' בכריתות ט' ואמאי לא ניחוש שיחשדוהו שחייב אשם כזה ונ"ל דהא גם במזיד אף דנקרא חציף במפרש חטאו מ"מ הרי יוכל לומר שחטא בשוגג אלא דלא מצי לומר כן שהרי יתחייב קרבן ובאמת הרי הוא מזיד ופטור מקרבן אבל באשם דגם מזיד חייב בקרבן שוב בידו לפרסם החטא ולומר שוגג הייתי ויתבייש וגם לא יהי' חצוף וכיון שלא פרסם איכא הוכחה שלא עבר כלום כנלפע"ד וע' דמש"א סוסי' י"א דאשם מצורע ל"ש בזה"ז דמי יודע שהוא מצורע כיון שלא ראהו הכהן מקודם והסגירו וצ"ע דמ"ע הרואה שהוא מצורע יטעה בזה אבל באמת בזה"ז דליכא כהן מיוחס ל"ש טומאת מצורע כמ"ש רמב"ם פ"ז מתרומות ה"ט וד"ז נעלם מהרב שאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ו וע' ס' תו"א שהעלה כן מסברא וגם הוא לא הביא ד' רמב"ם וע"פ בב"י יו"ד סוסי' שכ"ב בזה דמבואר ג"כ כמ"ש וע' בא"ח סי' ל"ח סי"ג וב"י א"ע סי' ל"ט בשם הר"ש בן הרשב"ץ דמשמע דגם בזה"ז איכא טומאת מצורע וצ"ע: