דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · כה
בב"י הקשה אמאי לא מוקי הש"ס מתני' דהמטמא ומדמע ומנסך בעכו"ם ובקצה"ח סי' שפ"ה תי' לשי' רש"י עירובין פ"ב דגבי עכו"ם שגזל קלב"מ א"כ ל"ש מדאגבי' קני' דגם על ההגבהה קלב"מ ע"ש ולכאורה קשה מהא דע"ז נ"ט ע"ב דאר"א האי נכרי דנסכי' לחמרא דישראל בכוונה וכו' שרי למישקל דמי' מהאי נכרי מ"ט מיקלא קליי' והא קלב"מ וגם על ההגבהה פטור וא"כ נהי דגם לר"א דס"ל שם ע"א ע"א דמשיכה בנכרי לא קנה מ"מ הגבהה קונה אבל הרי קלב"מ לשי' רש"י הנ"ל וצ"ל דהתם מיירי שהעכו"ם רוצה לשלם או שתובעו בדיניהם וקמ"ל דשרי ליקח ומצאתי בחי' ח"ס לע"ז שם שהעיר מהא דהוי השא"נ וחייב רק משום קנס ובסנהדרין נ"ו עכו"ם משפט כתי' בהו ולא קנס ותי' דב"נ חייב גם בהשא"נ דמסברא אין חילוק אלא דלדידן ילפינן מדאיצטריך קרא לחייב בהכהו בשפוד על צפרנו ש"מ דבממון פטור בהשא"נ משא"כ בב"נ ועוד דבדיניהם דיינינן לי' דחייב גם בהשא"נ ע"ש ולפי דבריו גם בקלב"מ מחייבים ליה כדיניהם והרי שי' רש"י אינו כן וע' בב"י רסי' קל"ב ותשו' ח"צ הנוספות סי' י' ויש לדון מהנ"ל ויבואר שם בס"ד אך לפמש"ל דהתם מיירי כשהעכו"ם רוצה לשלם בלא"ה לק"מ שוב מצאתי בחי' רע"א לגיטין נ"ג שהעיר קצת בהא דע"ז נ"ט הנ"ל דהא קלב"מ וצידד ג"כ לומר דמיירי שהעכו"ם רוצה לשלם אבל הקשה לפמ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין ע"ב דדוקא בההוא דאתנן שהבטיח ליתן הוי בכלל תשלומין אבל בעלמא לא א"כ תיקשי איך מותר ליקח תשלומין מהעכו"ם הרי הוי דמי יי"נ וצ"ל דס"ל להר"ן דבנכרי ל"ש קלב"מ ע"ש עוד בזה. ובאמת אי נימא כדעת ח"ס הנ"ל דבב"נ גם השא"נ שמיה היזק י"ל קו' הב"י בפשי' דהא למ"ד השא"נ שמיה היזק הא דפטור בשוגג היינו כדי שיודיעו כדאי' בגיטין נ"ב שם והרי גבי עכו"ם ל"ש ד"ז דהא עכו"ם אינו נאמן כלל והא דמשני במומר היינו לדידן דהשא"נ לש"ה ולכן בשוגג פטור ועוד י"ל בהא דע"ז נ"ט הנ"ל דמיירי שנגע בהיין ונסכו לע"ז וכבר נאסר היין בנגיעה ונתחייב בתשלומין קודם שבא לחיוב מיתה אבל בהא דגיטין נ"ב הרי הש"ס עביד צריכותא דאצטריך מנסך דלא נימא קלב"מ ואי בכה"ג שנגע ביין מאי קמ"ל וא"ש ד' קצה"ח ובזה מיושב קו' תוס' חולין שם ד"ה ה"נ ע"ש ותבין וע' בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ"ד מ"ש ע"ד קצה"ח הנ"ל וגם מ"ש בישוב קו' הב"י ועוד כמה דברים בסוגי' זו. וע"ש סי' כ"ה שהעלה ליישב קו' תוס' עירובין שם ע"ד רש"י דרב אשי ס"ל כר"י דאין ב"נ נהרג בגזל ע"ש ועפ"ז י"ל ג"כ בהא דע"ז נ"ט דרב אשי לשיטתי' אזיל. וע' בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ג סי' קמ"ז שנעלם ממנו במחכ"ה כל הנ"ל ומ"ש דכיון דאין בידינו לחייבו מיתה ל"ש לפטרו משום קלב"מ דדמי לכרת ליתא דהא גם בישראל ל"ש מיתה בזה"ז ואפ"ה קיי"ל דקלב"מ פוטר כמ"ש בחו"מ סי' ש"נ ושנ"א ורק בחיוב מלקות חידש הש"ך בחו"מ סוסי' של"ח דבזה"ז גם במזיד דינו כשוגג דאינו פוטר מתשלומין כיון דאין מלקות נוהג בזה"ז [וע' בנה"מ חו"מ סי' א' סק"ג שלא הביא מזה אך לפמ"ש הג"צ שם צדקו דבריו] אבל בחייבי מיתה דגם שוגגין פטורין פשי' דגם בזה"ז הדין כן וא"כ ה"ה בעכו"ם לשי' רש"י: