אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ג

סימן ב

א

שחיטת חולין א"צ כונה וכו' בס' האשכול הל' שחיטה סוסי' ו' סיים מיהו לכתחלה יכוין למצות שחיטה כי היכא דמצי לברוכי וכה"ג אמרי' דאפי' למ"ד מצות אצ"כ לכתחלה ודאי בעי והכי שדר רב שרירא ממתיבתא וכו' ואע"ג דאיכא למימר שחיטה כהכשר מצוה דמי לא שני לן דמ"ע לשחוט דהא טבילת נדה נמי הכשר מצוה והרבה מרבוותא פסקו כר"י דנפלה מן הגשר וטבלה וכו' לא עלתה לה טבילה עכ"ל מבואר מזה דס"ל דלמ"ד מצ"כ גם במעשה גם בשחיטה צ"כ אבל בחי' רמב"ן ור"ן חולין ל"א כתבו דכיון דהוי רק הכשר לדבר אחר אצ"כ לכ"ע ולא דמי לשאר מצוה וכן מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סוסי' ל"ד שהעתיק ד' הרמב"ן בפשי' ומ"מ משום הברכה ודאי דמדרבנן צ"כ לכתחלה וכמ"ש האשכול וע' בהג"א סופ"ג דר"ה בשם א"ז שהביא ראי' דקיי"ל מאצ"כ מהא דנאנסה וטבלה ומוכח דס"ל כהאשכול הנ"ל ובזה י"ל מהא דקידושין ע"ט א' דמשני בהא דמקוה שנמצא חסר וכו' דהוי תרל"ר וק' לפמש"ל סי' א' סקכ"א בשם שעה"מ דבדרבנן גם תרל"ר מותר ולשי' הב"ח פי' ק"כ כל דין מ"ס רק מדרבנן ולפמ"ש א"ש עפמ"ש הדרישה בא"ח סי' ס' וישוי"ע א"ח סי' ל"ח דהיכי דאינו מקיים מדרבנן שוב מצ"כ ולא יצא מדאורייתא ודו"ק:

ב

בתב"ש פסק דגם בזרק חש"ו מהני בלא כוונה ובמש"ז השיג עליו וע' בל"א חולין ל"א ע"א בתוס' ד"ה ואי שקיים ד' התב"ש ומ"ש התב"ש בדין נכשל בידו או ברגלו והפיל סכין ושחטה יעוין גם בס' נלפ"י שפסק להחמיר:

ג

בשמ"ח ס"ג פסק דאם זרק סכין למעלה ואחר שעלתה ירדה למטה ובירידתה שחטה פסול דירידה לאו כחו הוי אבל בנפלה לצדדין כשר דכחו הוי כדמוכח בסנהדרין ע"ז ע"ב דנהי דכח כחוש הוי מ"מ חייב וה"נ שחיטתו כשרה ולענ"ד יש לדון בזה מהא דכתבו התוס' שבת צ"ט ע"ב ד"ה או דלמא וכו' ומפרש הרב פור"ת דדוקא כשפסק כחו במקום פטור קמבע"ל כגון שזרק למעלה מי' כנגד אויר רה"ר וירד האבן באלכסון ונחה על העמוד דירידה זו אינה מכחו הראשון אלא כח כחו היא וכו' ע"ש ומבואר להיפוך ובעכצ"ל דלאו בכל מילי נחשב כח חלוש ככחו בכה"ג א"כ מאן יימר דבשחיטה יש להקל ועתוס' סנהדרין ע"ז ע"א ד"ה סוף שכ' דאין לחלק בין שחיטה להתם וצ"ע וע' במה"פ על הירושלמי פ"ב דב"ק ה"ה בזה שהוכיח דלשי' הרמב"ם שוה איסורא לממונא וחייב מיתה וגלית לענין זה:

ד

בפלתי הקשה ע"ד התוס' חולין י"ב ובשפ"ד השיג עליו וע' בל"א שם שנעלם מהם ד' הרשב"א שם וע"ש מ"ש בזה:

ה

שם וכן אם הי' הסכין מונח בחיקו וכו' ע' חי' רע"א בהשמטות לסי' זה שהוכיח מהרשב"א דבכה"ג פסול רק מספק וא"כ לענין או"ב הוי שחיטה להחמיר ע"ש ועתוס' סנהדרין ע"ז ע"א ד"ה סוף שכ' דלמ"ד אשו משום חציו גם בנפלה כשר וצ"ל דמתני' בנפלה מן השלחן וכדומה דליכא משום חציו אבל בנפלה מידו הוי בכלל הפילה ובזה מיושב קו' חקר הלכה בסופו ותשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' ל"ז איך יפרנס ר"י דפסק הלכה כסתם משנה וס"ל כמתני' ע"ש בש"ס דחולין ותי' שם תמוה ולפמ"ש ניחא וא"כ מוכח דבכה"ג כשרה לדידן דקיי"ל אשו משים חציו וצ"ע:

ו

יש לעיין בדין אם הי' הסכין מונח ע"ג כלי והניד אדם את הכלי ונפלה הסכין ושחטה אי הוי כחו ולכאורה הי' נראה להוכיח מש"ס דמנחות ז' ע"א בהא דהחזירו לביסא טפופה וכו' מכי מהדר לי' מנח לי אדפנא דמנא ומניד לי' ונפל ממילא דנעשה כמי שהחזירו הקוף וכו' ומוכח דלא הוי כמעשה אדם שהנידה אבל נראה דנהי דלא מקרי מעשה שלו אבל מ"מ מקרי כחו וע' בש"ס דע"ז פ' ע"א ויו"ד סי' קכ"ה כמה דינים בענין כחו וכח כחו ותלמוד משם לכאן:

ז

ביש"ש פ"ב דחולין פסק דהא דמכשירין בזרק סכין דוקא בסתמא דסתמי' לשחיטה עומד והו"ל ככיון לשחוט אבל אם כיון בפירוש להיפוך לעשות בנחירה ל"ה שחיטה ובתב"ש הביא ראי' מתוס' חולין ל"א ע"א ד"ה עון כרת דנאנסה עדיף מטבל לחולין ובאמת שהתוס' כ"כ רק להס"ד דהש"ס אבל למסקנא דטעמא דנאנסה וטבלה משום דלחולין אצ"כ בעכצ"ל דס"ל להש"ס דאין לחלק בזה כלל ותדע מדפריך טעמא דנפלה הא הפילה כשרה וק' דלמא נקט נפלה לרבותא דאע"ג דדמי לנאנסה אפ"ה פסולה משום דבעי כח גברא ובע"כ דאין חילוק ובזה י"ל קו' הרא"י בהא דפריך ומנא תימרא אמאי לא מייתי ממתני' דבשחיטת חולין אצ"כ וכדפריך לקמן ע"ד ר' יוחנן ולפמ"ש א"ש דהכא הרי בעי למידק דלא כטעמי' דרבא דמחלק בין נאנסה או לא א"כ לא הו"מ להוכיח ממתני' דלהס"ד באמת י"ל דבמתני' גם הפילה פסול אבל לר' יוחנן דס"ל אף לביתה לא טהרה ולא ס"ל לחלק בין נאנסה או לא פריך שפיר ומה שהקשה בשפ"ד מהא דכותי שוחט ואעע"ג יעוין בס' עצ"ל מ"ש מד' מהרש"א שם בזה וע' בס' מלה"ר אות מצ"כ מ"ש באורך בזה ע"ד היש"ש הנ"ל וע' ס' רביד הזהב מ"ש ואי' מהש"ס דחולין דפריך בהא דנדה שנאנסה וטבלה טהורה ה"ד אי דאנסה חבירתה ואטבלה כונה דחבירתה כונה מעלייתא וכו' וק' דלמא מיירי בכיונה בפי' להיפוך ובע"כ כדעת רש"ל וע' רא"י שם שהקשה ג"כ די"ל דבעלת דעת ומכונת להיפוך גרע טפי וכהא דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד וע' תשו' רדב"ז ח"א סי' ל"ד דס"ל דגם בכה"ג מהני כונת חבירתה א"כ אין ראי' ובס' עצ"ל הביא מהתוס' חולין י"ב ע"ב ד"ה קטן מוכח דגם בקדשים א"צ כונה דבסתמא נמי כשר ובלבד שלא יכוין להיפוך ומוכח דלא כרש"ל אבל י"ל דדוקא לענין כונה לשמה אבל עכ"פ כונת זביחה או חתיכה צריך להיות בקדשים וע' בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' נ"ב שנשאל מהא דנשחטה בהמה אחרת עם הפרה דלפמ"ש תב"ש בטעמו של רש"ל דהא דבחולין אצ"כ משום דבהמת חולין סתמא קאי לשחיטה א"כ הרי בכה"ג דתיפסל פרה לא קיימא בהמת חולין סתמא לשחיטה ותיכשר פרה ושל חולין תיפסל ועי"ש מ"ש בזה ומה שהקשה שם מהא דבהמה בחיי' עומדת לג"ד לק"מ דמ"מ כשחותכין סימנים סתמא לשחיטה כדין עומדת וגוף ס' רש"ל מצינו בהא דמאצ"כ דלשי' רשב"ם שהביא בר"י סופ"ק דברכות ותוס' סוכה ל"ט היכי דכיון בפי' שלא לשמה לכ"ע ל"מ וע' תשו' ב"ש חא"ח סי' ט"ו באורך בזה וע' מג"א סי' קנ"ח סקי"ב דמוכח דס"ל דאין לחלק בזה לענין כונה לנט"י וע' בפ"י גיטין מ"ה ע"ב ד"ה דתני ר"ח וכו' שכ' דכיון דלא בעינן לשמה גם מחשבת עכו"ם לא פסלה דדברים שבלב אינם דברים ואין מחשבה מוציא מידי מעשה ולפ"ז נראה דה"ל בנ"ד לשי' רש"ל בעי' דוקא שיוציא בשפתיו וכמו שצידד בשפ"ד כאן:

ח

ויש לבאר דין אם אנסו מערכאות לשו"ב שישחוט אי מהני שחיטתו ומקום הספק הוא עפ"מ שראיתי בתשו' רדב"ז חלק ז' סי' נ"ב בדין מי שכפה עדים ע"י השר שיהי' עדי קידושין והשיב דכיון דלא רצו להיות עדים עד שכפו אותם אין בקידושין ממש דהמקדש והמתקדשת לא נתכונו לשם קידושין והמגיה תמה מאוד מדוע יופסלו הקידושין ע"י אונס של העדים לראות ועלה בלבי לקיים פסקו של הרדב"ז לדינא דנודע מ"ש בתוי"ש כריתות י"ב דעדים צריכים שיכוונו להעיד ואנן לא קיי"ל כן ומ"מ היכא דמכוונו להיפוך י"ל דלכ"ע ל"מ א"כ היכי דלא רצו להיות עדים רק שכפו אותם ע"י השר הוי כמכוין בפי' להיפוך ול"מ עדותן ועפ"ז י"ל דגם בשחיטה הדין כן דהוי כמכוין בפי' להיפוך ולשי' היש"ש בכה"ג פסול אבל באמת ז"א דא"כ תיקשי לשי' הסוברים דגם אי מאצ"כ מ"מ בכיון בפי' להיפוך לא יצא א"כ אמאי בכפאוהו פרסיים יצא למ"ד אצ"כ הרי הוי כמכוין בפי' שלא לצאת ובע"כ דהוי רק כסתם בלא כוונה וא"כ בשחיטה דחולין כשר בכה"ג וע' רדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' רל"ט שכ' דגבי כפאוהו פרסיים הוי מתכוין אלא שהוא אנוס ולכן אף דס"ל לרמב"ם מצ"כ מודה בכפאוהו פרסיים דיצא ע"ש וצ"ע שהוא נגד ש"ס דר"ה כ"ח ועכ"פ הדבר פשוט דהשחיטה כשרה ובפרט אם בירך על השחיטה דהוי כונה גמורה רק גם בשחט סתם בלא כונה מ"מ כשר גם בשחט ע"י כפיי' כמ"ש:

ט

בש"ס דחולין ל"ב אמר רבא שחט פרה ונשחטה בהמה אחרת עמה בלא כוונה לר"נ פרה פסולה בהמה כשרה דכיון דלר"נ של חולין א"צ כונה וכשרה א"כ ניהי דלא מיפסל משום היסה"ד מ"מ פסול משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה וברמב"ם פ"ד מפרה הי"ח פסק שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת חולין צ"כ אבל אם נתכוין לחתוך הדלעת וכו' פסולה שהרי עשה עמה מלאכה עכ"ל ותמהו כולם שהוא נגד הש"ס והאריכו בזה המחברים בדרכים דחוקים והנלע"ד בזה בשנקדים לבאר מ"ש הרמב"ם שם הי"ז וז"ל ומנין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא ללמד שאם נתעסק בד"א בשעת שחיטתה פסלה וכו' ותמה הרא"י בחולין דהא ושחט אותה אצטריך למידרש ולא אותה ואחרת גם בלא איסור מלאכה דאי משום מלאכה הרי גם בחתך דלעת עמה פסולה משום היסה"ד ואולם הנה גם דברי רש"י לכאורה נראים כסותרים זא"ז דבחולין שם כ' להדיא דטעמא דמלאכה אחרת הוא משום דמסח דעתי' מפרה וגבי שוחט אחרת עמה פסול גם בלא היסה"ד וביומא מ"ב ע"ב בהא דדריש והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה כדתנן לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה וכו' אדומה שלא יאמרו שתים שחטו ופירש"י וקי"ל שכל מלאכות שנעשות עמה פוסלת אותה כדתנן כל העוסק בפרה מתחלה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה ולקמן נמי אמרי' ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה עכ"ל ומבואר דהכל חד טעמא דהא דלא ישחוט אחרת עמה הוא משים מלאכה וזה סותר למ"ש בעצמו בחולין. ונראה דהנה בש"ש שם מייתי דברי רבי דפליג על ת"ק ואמר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר אותה לבדה ופריך ות"ק הא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש דדריש טד"ק ולכן טעמא משום מלאכה דהוי היסה"ד וע' תוס"ח פ"ד דפרה מ"ד שתי' שם קו' תוי"ט ע"ד הרע"ב שם עפ"י ד' רש"י הנ"ל דכל טעמא דלא אותה ואחרת הוא רק מטעם מלאכה והיינו דכיון דהת"ק הוא ר"ש דדריש טד"ק לכן כ' רש"י שפיר על ד' הת"ק דהכל הוי רק מטעם מלאכה והיסה"ד אבל למאן דלא דרש טד"ק הוי איסור שחיטת אחרת גם בגוונא דליכא משום מלאכה והנה הב"י באה"ע סי' ט"ז ובכ"מ רפי"ב מאי"ב ביאר טעמי' דרבא דאמר ביבמות ע"ו ע"ב דבעכו"ם ל"ש חתנות רק בגירותן משום. דס"ל כרבנן דלא דרשי טד"ק ולא הוי טעמא משום דכי יסור את בנך מאחרי ע"ש ולכן בש"ס דחולין דרבא הוא מרי' דשמעתא ולשיטתו שפיר ס"ל דגם בלא כוונה פרה פסולה ולכן פירש"י שפיר דאיסור שחיטת אחרת אינו משום מלאכה והיסה"ד וא"ש דברי רש"י ומעתה מיושבים ג"כ ד' הרמב"ם דכבר ביאר הב"י בא"ע שם ובכ"מ שם דהרמב"ם דפסק דהבא על העכו"ם בגיותן דרך אישות לוקה משום דפסק כר"ש דדריש טד"ק ע"ש וכ"ה בלח"מ פ"ג ממלוה ולכן כ' שפיר דאיסור שחיטת אחרת הוא משום מלאכה ומה"ט בנשחטה אחרת עמה בלא כונה פרה כשרה כיון דליכא היסה"ד אבל רבא לשיטתי' כרבנן דר"ש פ"ל דפרה פסולה. וא"ש ודו"ק כי לענ"ד זכיתי בזה בעזה"י ליישב ד' הרמב"ם בדרך אמת וישר.

י

אגב אבאר בסוגיין לישב קו' התוס' בד"ה הוא סבר וכו' שהקשו בהא דפריך הש"ס אהא דאמר ר"י בנדה שנאנסה וטבלה דאף לביתה לא טהרה והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא מיכוין ומשני בשחיטה אפי' רנב"י מודה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים וכו' והקשו הרי לעיל דייק דחולין לא בעי כונה מדתנן פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן טהורות ומוכח דחולין ל"ב כונה וא"כ איך יפרנס ר"י הך התם משנה וחי' דטבילת ידים שאני והוא תמוה דא"כ איך דייק לעיל הכי ולא דחי כן ונראה דבאמת כבר כ' בתשו' רדב"ז ח"א סי' ל"ד דבטבילת כלים דרבנן כ"ע מודי דא"צ כונה דגם במצות אצ"כ בדרבנן ומכ"ש בהכשר מצוה ע"ש וא"כ ה"נ בטבילת ידים אך דלעיל ל"א ע"א בתוס' ד"ה ואסורה הקשו בהא דאמר רב טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה אמאי לא נקט מעשר ותי' דנקט תרומה דנוהגת גם בזה"ז אבל מע"ש א"נ אלא בפני הבית וע' רא"י שם וא"כ הרי תרומה בזה"ז רק מדרבנן גם בא"י ע' ביו"ד רסי' של"א ואפ"ה צריך כונה א"כ שפיר מייתי הש"ס ראי' דיש חילוק בין תרומה לחולין דהא בטבילת ידים א"צ כונה ואף דהוי רק מדרבנן הרי בתרומה גם בדרבנן צריך כונה., וא"כ א"ש קו' תוס' הנ"ל דהא ביבמות פ"ב פליגי ר"י ור"ל בדין אי תרומה בזה"ז דרבנן וס"ל לר"י דהוי מה"ת ואנן קיי"ל בהא כר"ל כמ"ש הה"מ וכ"מ וע' בבאה"ג בזה וא"כ לר"י לשיטתי' שוב אין קושי' כלל ממתני' דטבילת ידים דשפיר י"ל דשא"ה דהוי רק מדרבנן. וא"ש וזה נכון בס"ד.

יא

בט"ז תי' קו' פרישה דקולא ילפי' בחולין מקדשים וע' בחי' הרשב"א לחולין קי"א ובמשה"ב שהובא בפר"ח רסי' ס"ט גבי דם שבשלו הביא בשם הפיטור דו"א דדוקא בקדשים א"ע עליו אבל חולין לא ילפי' מקדשים בין להחמיר בין להקל ומבואר דלא כהט"ז וע' רש"י פסחים מ"ה ע"א ד"ה חולין להחמיר לא גמרי מדין קדשים דדין קדשים להיות חמורין עכ"ל והוא כד' הט"ז.

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה