דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · נד
סעי' ו' ואם אינו כו' מחמת מילה וכו'. בט"ז הביא ד' תוס' דהיינו בנימולו כשהם גדולים או ביום ח' וראו שנבלע בהם דמו דאל"כ תלינן שלא נבלע בהן דמן וחייב למול אבל בפר"ת סק"י כ' בפשי' דגם לרמב"ם דמומר לד"א בודק לו סכין מ"מ בכה"ג דמרתת פן ימות גם הוא כאחיו אפי' מתו אחיו כשהם קטנים אינו חשוד בבדיקת סכין ע"ש ובאמת שכדבריו מבואר בריטב"א חולין שם שכ' ע"ד התוס' וז"ל וליתא מדנקט תלמודא סתם והטעם דכל שמתו אחיו מח"מ מקום יראה הוא לכל אדם ואפי' מקטנים לגדולים שאין להם שיעור וכל שיש צד פחד אינו נידון כמועד כלל עכ"ל וע' בל"א שם שכ"נ דעת כל הפוסקים שכ' סתמא וחולקים על התוס'. ובכנפ"י כאן לא ידע מד' ריטב"א הנ"ל ומ"ש שם דאם מת רק אח א' דלא הוחזקו בכך הוי מומר לערלות אם לא מל יעוין בשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' רמ"ח שהשיג עליו מד' רמב"ן ורשב"א יבמות ע' בשם ר"ת דגם בכה"ג הוי אניס אבל המעיין ברשב"א שם ומצא דלשי' ר"ת גם בלא מל מחמת פחד שראה שמתו אחרים מחמת מילה ה"ז כמו אנוס ושוב מצאתי בשו"ת ב"א חיו"ד סי' נ"ז שהביא ג"כ ד' פר"ת וריטב"א הנ"ל וגם מהרשב"א יבמות וכ' דלפ"ז גם בראה שמתו אחרים ל"ה מומר לערלות וע' כרתי שכ' מסברא דגם בלא אתחזיק אפ"ה כיון דמפני פחד אינו מל ל"ה בכלל מומר ולא הביא מכל הנ"ל ופ' תשו' הרי"מ חיו"ד סי' ט"ו שהאריך בד' רמב"ם ונו"ב שפסק דימתינו עד שיגדיל ומסיק דלענין מומר סמכו הפוסקים ע"ד ר"ת שהובא ברשב"א יבמות הנ"ל ע"ש: