דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · לה
עוד עלה בלבי לדון בזה עפמ"ש התוס' חולין פ"ב ע"א ד"ה והתנן בהא דדייק מהא דנמצא ההרוג עד שלא תיערף תצא ותרעה בעדר דלא מיתסר מחיים והקשו דלמא התם טעמא משום דכיון שנמצא ההרוג אדעתא דהכי לא אקדשי' ואגל"מ דהקדש טעות הוי וכדאמרי' גבי אשם ותי' דסברא דגמר ואקדשי' דלא מסקי אדעתייהו שיומצא ההורג ע"ש ומבואר דבמלתא דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' ל"ש לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא עשה וגמר ועשה בכל אופן ואף דהכ"מ פ"י מהל' רוצח ה"ו הוכיח דהרמב"ם לא ס"ל כהתוס' הרי ביאר טעמו משום דס"ל דהוי דבר מצוי ואסיק אדעתי' אבל בדבר שאינו מצוי גם הוא מודה דגמר ומקדיש ולכאורה לפ"ז יש לתמוה בהא דהמירה אחות המשודכת או זנתה אמאי מהני האומדנא לבטל השידוכין אך י"ל לפמ"ש התוס' גיטין י"ז דדוקא זנות בעדים והתראה לא שכיח אבל בלא עדים והתראה זנות שכיח ונראה טעם הדבר משום דבעדים והתראה היא יראה ממיתת ביד ולכן לא שכיח אבל היכא דאינה יראה מזה הוי שכיח ובזה ביארתי טעמי' דר"י דס"ל טעמא דתקנו זמן בגיטין משום שמא יחפה על ב"א ור"ל ס"ל משום פירות ומפרש טעמי' דר"ל דלא כר"י דזנות לא שכיח וקשה א"כ מ"ט דר"י הרי קיי"ל דמשום מלתא דל"ש לא תקנו ודוחק לומר שנחלקו במציאות וכבר תמהו בזה האחרונים וביארתי דלק"מ דבאמת השתא לדידן דתקנו זמן בגיטין וא"א לחפות עלי' אזי זנות בעדים והתראה ל"ש כיון שיודעת שתמות בב"ד עי"ז אבל אם לא הי' מתקנים זמן וכל מי שרוצה לחפות בידו לחפות א"כ הי' שכיח זנות גם בעדים והתראה דהיתה סומכת לפעמים שיחפה עלי' בעלה אח"כ וזהו טעמו של ר"י ועכ"פ בלא עדים והתראה ודאי דשכיח זנות לכ"ע וע' נו"ב מ"ק א"ע סי' י"ח ובמק"א הבאתי עוד ראי' לזה מש"ס דגיטין ה' ע"א דבפקח ונתחרש לא תקנו לומר בפ"נ וגבי אשה שהביאה בעצמה דצ"ל בפ"נ הוא רק משום שלא תחלוק בשליחות ובתוס' ד"ה שלא דגזרו אטו חד דשכיח ע"ש וקשה דא"כ איך אמר ר"א במתני' דאפי' מכפר לודים ללוד צ"ל בפ"נ הרי לר"א דסובר כב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה כמ"ש בירושלמי ותוס' סוטה ג' א"כ כל גירושין לא שכיח והא דמבואר ביבמות ל"א ע"א דגירושין שכיח היינו לדידן ולא אליבא דב"ש ואמאי תקנו לומר בפ"נ לר"א ובע"כ כמ"ש דבלא התראה זנות שכיח ושפיר משכח"ל גירושין אבל י"ל דמשכח"ל במגרש מרצונה דגם לב"ש מותר לגרש ועכ"פ כבר הסכימו הפוסקים כן דבלא עוה"ת זנות שכיח א"כ לפמ"ש בא"ע סי' ז' סי"א דסתם מומרת מזנה וכיון דס"ל להרא"ש דבזינתה אחותה בטל השידוך מכח אומדנא כיון דזנות שכיח א"כ גם בהמירה הוי כן אף דהמרה ל"ש מ"מ הרי עכ"פ מכח הזנות נתבטל השידוך. ובזה מיושב קו' הח"צ סי' מ"א ע"ד הרא"ש הנ"ל מהא דאין פותחין בנולד דלא שכיח ולפמ"ש ניחא. ומעתה לפי"ז י"ל דבשו"ב ממונה לרבים ודאי דל"ש זנות שרבים מדקדקים אחריו וגם אשתו משמרתו וירא להפסיד פרנסתו א"כ לא מסקו אדעתייהו כלל שיזדמן כזאת וא"א לבטל השכירות ע"י אומדנא כלל. אך דלכאורה סברת תוס' הנ"ל הוא נגד מ"ש התוס' בעצמם ביבמות ב' ע"ב וגיטין מ"ו בהא דנמצאת איילונית א"צ גט דמשום דלא שכיח ולא מחיל הוי קידושי טעות ואולם כבר ביאר הל"א שם דכונת תוס' רק גבי ע"ע דבאה על הספק דגמר ומקדיש מספק בדלא שכיח אבל היכי דעושה על הודאי גם בכה"ג מהני אומדנא לבטלו ע"ש וע' בשעה"מ פ"י מרוצח בזה א"כ אין ראי' וגם לפמ"ש בתשו' ח"צ דהיכא דעושה המעשה מעכשיו ואח"כ נולד איזה דבר חדש בזה אין פותחין בנולד דל"ש לעקור מעשיו למפרע דגמר ועביד אבל היכא דבשעת מעשה כבר יש להנולד בעולם בודאי גם בכה"ג הוי בטעות ע"ש [א"ה יצחק בהמ"ח סברת הח"צ מבוארת בריטב"א נדרים דף כ"ז וז"ל (לענין אונס בנדרים) ומיהו ה"מ בנודר או נשבע לעשות ואירע אונס שלא לעשות שאין חלות שבועתו עד שעת מעשה א"כ האונס בא קודם ופטור אבל בנודר או נשבע שלא לעשות ואירע אונס שצריך לעשות הרי חלות שבועתו מעכשיו וא"כ האונס א"א לבטל הנדר שבא מקודם עש"ה] ואני הבאתי ראי' לחילוק זה מהש"ס דכתובות צ"ז ע"א בהא דבעי זבין ולא איצטריכו לי' זוזי אי הדרי זביני ת"ש דההוא בצורתא דהוי בנהרדאי דזבנינהו כ"ע לאופדנייהו לסוף אתי חיטי ואר"נ דינא דהדרי זביני ודחי דשא"ה דארבא בעיקולי הוי קיימי והוו מעיקרא זביני בטעות וע"ש ברש"י וע' תשו' מבי"ט ח"ב בשניות סוסי' ע"ט שכ' ג"כ כה"ג לענין אומדנא רק שלא הביא מהנ"ל ובזה אין סתירה בד' תוס' הנ"ל כלל דגבי ע"ע הקדישו העגלה מיד וכשנודע ההורג אח"כ לא נעקר ההקדש למפרע כיון דבשעת הקדש לא נודע והוקדש כדין אבל התם שהיתה איילונית כבר בשעת קידושין בטלו קידושין וא"כ בנ"ד שהחיוב חל בכל עת שפיר י"ל דגם במלתא דל"ש מהני אומדנא לבטל: