אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · כד

כג

סעי' ה' מומר להכעיס כו' מלשון זה נראה דגם בשאר עבירות הוי דינו כעכו"ם לשחיטה ובטור הביא בשם רשב"א להתיר במומר להכעיס בבדקו לו סכין ואעע"ג ובאמת שבתה"א הביא בשם רז"ה להתיר בזה גם לכתחלה והוא חולק ובדיעבד מסופק שם אבל בתה"ק הכריע להקל וכ"נ דעת רש"י ג' ע"ב ד"ה חוץ וכן מצאתי בש"ג בשם ריא"ז אבל בטור וב"י בשם הרא"ש שהביא בשם ר"י דדינו כעכו"ם וברא"ש שם הטעם דאינו בר זביחה ומזה נראה דדוקא במומר לאכול נבלות להכעיס ולא בשאר דברים וכן מצאתי בבעהע"ט שכ' וז"ל אבל להכעיס מועד לנבל הוא והיכא דאעע"ג אית מ"ד שחיטתו כשרה ומסתברא דהוי כשחיטת כותי ונכרי דאפי' אעע"ג פסולים וע"כ ל"פ ר"א ורבינא בע"ז כ"ו במומר להכעיס אי מומר או מין וכו' אי מומר לד"א הוי כמומר לכה"ת אבל לכ"ע מומר הוא לאותו דבר כרשע דחמס שהוא רשע לעדות ממון עכ"ל ומבואר דדוקא במומר לנבלות פסול גם באעע"ג משא"כ במומר לאיסור אחר וראיתי להתב"ש סקי"ז שהעלה בביאור ד' רמב"ם דס"ל כדעת הרא"ה בבדה"ב דהיכא דהוי להכעיס ממש להקניט בוראו לכ"ע מין הוי ולכן שחיטתו פסולה גם באעע"ג וכ"ה בר"ן והובא גם בב"י וגם בעיקר פלוגתת ר"א ורבינא דעת הר"ן פ"ב דע"ז דמין הוי ושכ"נ ד' הרי"ף ורמב"ם ע"ש וכ"פ בש"ע סי' קנ"ח אבל הרא"ה שם כ' דפסקו רבוותא לקולא דמומר הוי דק שחילק בין שביק התירא ואכיל איסורא ובין להכעיס ממש ומצאתי בס' האשכול הל' ע"ז סי' מ"ז שהעלה בדעת הרי"ף דפוסק דמומר הוי ושכ"פ בה"ג ורבוותא ומצאתי בפר"ת סק"ח שתמה ג"כ על הש"ע דלשי' הרא"ש דוקא במומר לנבלות ולא הביא ד' העיטור הנ"ל אך דנראה מהעיטור דעכ"פ אי קיי"ל דלהכעיס מין הוי שחיטתו פסולה גם בעע"ג וא"כ לשי' הש"ע סי' קנ"ח שפיר פסק כאן אבל בפ"ת שם העלה דגם אי מין הוי מ"מ הרי גם בצדוקי ובייתוסי כשר מדינא בעע"ג ומסיק לדינא דגם בעובר שלא לתיאבון ושביק היתרא ואכיל איסורא או גם באינו מאמין בה או שכפאו יצרו למרוד במצוה זו או שאוכל נבלה מוסרכת שאין נפשו ש"א מחמדתו כשר דיעבד בעע"ג ובדקו לו סכין אבל במורד בקונו ואומר שאינו מכוין באכילה זו רק להכעיס את בוראו מסתבר דמין גמור הוא לכל דבר ע"ש ותמהני מדוע לא העיר ליישב סתירת ד' רמב"ם עפ"ז וכעין מ"ש התב"ש וי"ל דגם הש"ע סי' קנ"ח מיירי רק בכה"ג ומזה מבואר דלא ס"ל כהתב"ש במ"ש דגם בנזרקה בו מינות ואינו מאמין במצוה א' דדינו כעכו"ם ומ"ש בהגהת שמ"ח בשם רש"ל וט"ז וש"ך סי' רנ"א לא מצאתיו שם וגם בלא"ה כבר כ' הט"ז שם דאין לדמות דין שחיטה להתם והא דמבואר בסי' קי"ט ס"ז והוא מתשו' הרשב"א שבב"י דאם אינו מאמין בד' רז"ל דינו כמין י"ל דהיינו באינו מאמין בכלל תורה שבע"פ ואף שמד' הש"ך שם סקט"ז נראה דגם בדבר א' הוי כן אבל אינו מוכרח למעיין וע' בתשו' מהרי"ל סי' קצ"ד שכ' ג"כ דמשומד להכעיס אפילו לדבר א' דינו כנכרי אבל אפיקורס ומגלה פנים בתורה אע"ג דגדול עונו מנשוא לא מסתברא למיפסל שחיטתו דדוקא דברים אלו נראה בעיניו דבר קטן ואינו חשוד לעבור שום עבירה וכה"ג אמרי' לא תחמוד בלא דמי משמע מיהו אי הוי צ"מ שיודע מה שאחז"ל. ואפ"ה חשוד לעבור תדיר אפשר מש"ה לחשבו כמומר לד"א אי עביד להנאתו אבל משום דאינו חושש לדבר כזה ומפרש אותו בע"א ע"י פילוסיף ונראה בעיניו שאינו איסור אשחיטה לא עבר וכנכרי אין להחשיב אפי' קעביד להנאתו ויודע שאסור דוקא כשעושה להכעיס כדפרישית אע"פ שמתייאש מחלקו לעה"ב להנאת חיי שעה דיצרו תקפו עכ"ד ומזה נראה קצת כדעת הפ"ח דבכה"ג אינו בכלל מומר להכעיס ועמ"ש בס"ק שאח"ז

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה